המדריך לערפד המתחיל – פרק 17 D:

שמעתי את הידית נפתחת בעוד שנייה ממש.
קפאתי לכמה שניות.
"שיט!" מלמלתי ומשכתי את מייגן לשירותים של המשרד.
"הדיסק און קי!" היא צעקה בלחישה.
"לא עכשיו!" אמרתי לה וסגרתי את הדלת של השירותים.
לאחר כמה שניות מותחות החלטתי שאני צריך להקשיב במקום לפעימות ליבה של מייגן לפעימות ליבו של אותו אדם שנכנס למשרד הסמוך.
עצמתי את עיניי וניסיתי להתרכז.
'זה גבר… נראה לי שזה אותו שומר ממקודם…' התייצבתי על האדמה והחלטתי לעלף את אותו שומר.
פניתי לידית של הדלת.
אבל אז הרגשתי את ידה של מייגן עוצרת אותי.
"מה אתה עושה..!?"
"אני יכול לעלף אותו… ככה נוכל לסיים עם זה מהר!"
"ואם הוא מסוכן?!"
"הוא לא מסוכן!" ניסיתי להרגיע אותה.
"אני יודעת, אבל אם?"
"אני יהיה בסדר." חייכתי.
"איך אתה כ"כ בטוח!? אתה לא כזה חזק! הבחור גורילה!!"
"תאמיני לי… את לא מכירה אותי בקטע הזה.." מלמלתי ויצאתי משם כשאני סוגר את הדלת מאחוריי.
התנפלתי על אותו שומר וניסיתי לעלף אותו עם מכה בראש.
כנראה שהוא היה ענק מדי ומכה חלשה לא הספיקה לו ואפילו הכאיבה לי מעט.
זה לא כזה פשוט כמו שזה נישמע.
לנסות לעשות דברים כבן אדם לא ממש קלים בשבילי.
בגלל שהכוח שלי כפול פי 10 משל בן אדם אני אמור להתנהג כאילו אני לא יכול לברוח מהמכונית שהולכת להתנגש בי, כאילו אני לא יכול לשמוע את ההתלחשויות מאחורי גבי, כאילו אני לא יכול לעקור לברוק את הלב בשניה.
(והמקרה האחרון הוא הכי קשה לי…)
בכל מקרה, ניסיתי להיות עם השומר עדין כמה שאפשר.
לאחר כמה ניסיונות קשים הצלחתי להפיל אותו על הרצפה כשהוא מעולף.
"שיש…" ניגבתי את השפה מהדם שהיה עליה. Tough guy" " נאנחתי.
מייגן יצאה כמעט מיד מהשירותים של המשרד והתבוננה בגורילה ששכבה על הרצפה.
"וואוו… אולי אני באמת לא מכירה אותך כ"כ…" היא התרשמה.
לפתע הדלת נפתחה בסערה.
זאת הייתה אותה נערה ממוקדם- אליזבת.
"שמעתי רעשים אתה בס-" היא קלטה אותנו והתבוננה בי ואז בגורילה ואז בי ואז בגורילה ואז.. בקיצור- הבנתם את הקטע.
"מה קורה כאן?!" היא נבהלה.
"א.." קפאתי במקומי.
בתור האינסטינקט הערפדי שלי הייתי אמור לעלף אותה גם כן כדי שלא תהיה עדה לכל מה שקרה כאן.
אבל לא… אם הלב שלי אומר משהו הוא מתכוון לזה.
"אתה! אתה פיטר, לא?! מה הולך כאן?!" היא פנתה אליי בהאשמות.
"פיטר! נו! תעשה את הקטע של הגורילה ונסיים עם כל הקטע המעצבן הזה!!" ג'ון קראה אליי מהאוזנייה.
"א-אני לא יכול…" השפלתי את מבטי.
"אתה עשית את זה?!" אליזבת נידהמה כשפנתה אל הגורילה וניסתה להעיר אותו.
"מה?! מה זאת אומרת לא יכול!?" שמעתי את ג'ון באוזנייה.
"פיטר? הכל בסדר?" מייגן שאלה ברוך.
יותר מדי בנות במקום אחד לא עושות לי טוב ובטח שלא עוזרות לי להתרכז.
פניתי למחשב שם הדיסק און קי כבר כבה- זאת אומרת שג'ון כבר סיימה עם העבודה שלה עם המחשב.
הרמתי את המחשב גבוהה.
"מה אתה עושה?!" אליזבת קמה כדי לעצור אותי, אבל כשהגיעה אליי היה מאוחר מדי.
המחשב נשבר על הרצפה והתפזר לכל עבר.
"בואי…" קראתי למייגן ויצאתי משם בפנים מושפלות.
ראיתי מצד אחד של המסדרון כמה שוטרים שרצים לכיווני.
"שיט… היו שם מצלמות!?" ניבהלתי כשאחזתי בידה של מייגן.
"מהכיוון הזה!" משכתי את מייגן לצד השני של המסדרון.
ראיתי את הדלת של המדרגות ונכנסתי במהירות.
התחלתי לעלות למעלה בכל הכוח כשאני שומע את מייגן מתנשפת מאחוריי.
לאחר כמה שניות גם שמעתי את השוטרים נכנסים לחדר מדרגות.
נעצרתי והורתי למייגן להיות בשקט.
נישענו על הקיר והתיישבנו כשאני מנסה לעצור את נשימתי.
השוטרים שתקו וניסו לשמוע אם ירדנו למטה או עלינו למעלה.
לפתע מייגן החליקה עם הרגל ונפלה על התחת.
הם שמעו אותנו והתחילו לעלות במהירות לא נורמלית!
"יופי גאון… תזכירי לי להכניס אותך לכושר!" אמרתי למייגן כשהקמתי אותה והתחלתי לרוץ למעלה.
הסיכוי היחיד שנותר לנו הוא הגג.
אבל לא אם השוטרים ימשיכו לחשוב שאנחנו בדרכנו לשם.
פתחתי את הדלת של הקומה שהיינו בה וקרעתי חלק מהשרוול של החולצה שלי.
השארתי אותה על הידית.
השוטרים מספיק טיפשים כדי לחשוב שאנחנו פנינו פה.
המשכנו לעלות אני ומייגן.
"א-אני לא מסוגלת יותר לעלות!!" שמעתי את מייגן מאחור.
"קדימה! נישארו רק עוד עשר קומות לגג!!" אמרתי לה ומשכתי אותה מהיד.
שמעתי את השוטרים פותחים את הדלת שם השארתי את השרוול, אבל אז חלק מהם המשיכו לעלות אלינו.
"שיט… אולי הם לא כ"כ טיפשים…" אמרתי ביני לבין עצמי כשהמשכתי לטפס על המדרגות האחרונות.
הגענו לדלת של הגג אבל קרה משהו לא צפוי…
"שיט! הדלת נעולה!!" אמרתי למייגן.
ניסיתי לבדוק איך נוכל לצאת בדרך אחרת תוך כדי שאני בודק באיזה קומה השוטרים.
"זוז הצידה…" שמעתי את מייגן ואז הדלת ניפרצה ומייגן רצה אל הקומת גג.
נישארתי פעור פה למעט זמן.
מספיק זמן שנתן לשוטר אחד לנסות ולהצליף בי עם הרובה שלו.
הירייה עברה לי ליד הלחי ושרטה אותי.
רצתי לגג אחריי מייגן.
"מה עכשיו, מר 'אני בכושר' ?!" מייגן התנשפה.
"אין לי מושג…" התנשפתי גם אני.
"צריכים טרמפ?!" שמעתי את קולה של ג'ון מתוך מגה-פון.
"אל תגידו לי שהיא…" הסתובבתי וראיתי את המטוס הפרטי של הידיד של ג'ון.
"היא באה עם המטוס…" אמרתי וחייכתי ביני לבין עצמי.
היא נחתה לידינו ופתחה את המדרגות בדיוק בשנייה שהשוטרים הגיעו.
"בואו, פושעים קטנים שלי…" היא אמרה כשעמדה בפתח.
רצנו אל המטוס כשהשוטרים יורים לכיווננו.
"בני אדם ורובים זה לא טוב ביחד! תמהר!" שמעתי את ג'ון צועקת דרך המגה-פון.
לאחר שמייגן נכנסה למטוס הרשתי לעצמי להיכנס.
הבעיה היא כזאת; אחרי שכבר תפסו אותי במצלמה הם החליטו לתפוס אותי מילולית.
בפועל מה שקרה הם שלחו עליי רשת חוטים כזאת שמחשמלת את מי שניתפס בה.
במילים אחרות: התעלפתי.

ההמשך יבוא…