המדריך לערפד המתחיל – פרק 16 D:

לפתע היא אחזה בראש שלי ונישקה אותי.
בדיוק כמו בפעם שעברה בבי"ס.
רק שהפעם קפצתי אחורה וכמעט נפלתי על אחד הפחים.
"לא רעיון טוב…" אמרתי לה ממאחורי הפח.
"צודק, סליחה… אני לא יודעת מה השתלט עליי…" היא אמרה במהירות כשניגבה את השפתיים שלה.
עשיתי כמוהה ויצאתי החוצה.
בחוץ הרחתי את ריחה של ג'ון.
'יכול להיות שזאת הייתה היא?' שאלתי את עצמי אבל אז ראיתי את ההוכחה החותכת שזאת היא.
'ג'ון הסקסית הייתה כאן D; ' היה רשום על הקיר ליד הדלת של הפח.
"אז הולכים?" מייגן יצאה משם וקטעה את מחשבותיי.
"כן.." אמרתי כשאני עדיין מדמיין את ג'ון רושמת את זה על הקיר ונושכת את הלשון תוך כדי.
"אפשר לעצור איפה שהוא קודם?" היא שאלה.
"למה?"
"אני צריכה חולצה חדשה…" היא אמרה והרכינה את ראשה.
"מה עשית לה הפעם?" שאלתי
"זאת לא אני!! באמת!!" היא ניסתה להתגונן.
"מה קרה לחולצה?"
"היא נתפסה בידית של הדלת ונקרעה." היא הסבירה בשקט.
הדבר היחידי שיכולתי להביא לה זה את הגופייה שלי.
"תודה… אותה אני מבטיחה לא לקרוע…" מייגן אמרה כשרצה חזרה לחדר פחים להתלבש.
"אני צריך חולצה…" אמרתי ביני לבין עצמי.
אבל ללכת לחנות עכשיו יהיה מעשה מסוכן.
אין ברירה.. אני צריך ללכת ככה.
כבר דימיינתי את ג'ון מתחילה לצעוק עליי.
' לי בחיים לא היית מביא את החולצה שלך!!'נאנחתי.
"סיימתי…" היא חייכה ויצאה מהחדר פחים
ושוב כמו תמיד, הבגדים שלי נראו עליה טוב יותר מאשר שהם נראו עליי.
והמשכנו להמשך השיעור.
אם אתם עוברים דירה ומשנים תדמית השתדלו לא להתבלט במקום החדש.
לא כמוני ולא כמו עכשיו.
"כולם מסתכלים עלינו…." מייגן אמרה לי כשהתהלכה לצידי.
"אני רואה " אמרתי והמשכתי ללכת כשאני מנסה להתעלם.
"הם פשוט בוהים בנו…"
"אני רואה"
"*כולם* בוהים בנו…."
"אני רואה!!" צעקתי לעברה.
היא שתקה.
המשכנו ללכת ותוך כמה דקות או אולי חצי שעה (לא כולל העצירה ה'חשובה-חשובה-חשובה' של מייגן כדי לקנות פוסטר של O.D) הגענו למגדל שנראה כמו קיסם שיניים או במילים אחרות לסי אן.
"הנה ג'ון!" מייגן צעקה ורצה אליה.
הלכתי באיטיות לעברן.
לפתע מישהי נתקעה בי מאחור עם הגלגליות שלה. (איך ידעתי שזאת בחורה?! פשוט לפי הצווחה…. לבנות האדם יש נטייה לצווח… )
מעדתי וכמעט נפלתי.
הסתובבתי אליה ופערתי את פי.
"סליחה! לא ראיתי אותך!!" היא אמרה לי בפרצוף מתנצל.
"זה… זה בסדר…" אמרתי.
"אני מכירה אותך מאיפה שהוא…" היא אמרה כשהמשיכה להביט בי.
"ב-באמת?" שאלתי.
"פיטר!!! אתה בא?!" שמעתי את ג'ון אבל לא הפנתי את מבטי מאותה בחורה.
"טוב, אני רואה שאתה עסוק, אז אני פשוט ילך… היה נעים להכיר אותך אה…"
"פיטר!" השלמתי אותה מיד.
"פיטר… קח, אם תרצה לבקש פיצויים או משהו אני יהיה זמינה…" היא אמרה כשהגישה לי כרטיס ביקור של חוקרת פרטית.
היא פנתה ללכת משם.
"חכי! מ-מה שמך?" שאלתי אותה בחטף.
"אליזבת!" היא החזירה והמשכיה בדרכה.
התבוננתי בכרטיס.
'זה לא יכול להיות… היא… חיה?!'
"פיטר! למה לא ענית לי?!" ג'ון קטעה את מחשבותיי והתבוננה בכרטיס שהיה לי ביד.
"מי זאת הייתה?" ג'ון שאלה.
"סתם… מישהי…" מלמלתי והכנסתי את הכרטיס לכיס של המכנס.
"אוקיי, בוא לשבת צריך לעבור על התוכנית…" ג'ון אמרה לי ומשכה אותי למסעדה שמייגן התיישבה בה כשהיא שומרת על כל התיקים שלנו.
לאחר שהתיישבנו ולאחר שלבשתי את אחת מהחולצות שלי, ג'ון התחילה להסביר על התוכנית שלה.
"בשעה שש בערב, אותו מחשב שממנו מופעל המעקב ישאר ללא השגחה למשך שלוש דקות בלבד."
"איך את יודעת?" מייגן שאלה.
"אם אני יספר לך אני יצטרך להרוג אותך" ג'ון אמרה ברצינות.
הבטתי בג'ון בכעס.
"סתם…" היא חייכה וצחקה צחוק מאולץ למייגן שנבהלה מעט.
"בקיצור, תצטרך לעשות את זה מהר ולחבר אותי למחשב… בנוסף אני יצטרך מעט זמן כדי לפרוץ את המערכת ולבטל את המעקב על מייגן…" ג'ון אמרה במהירות ורצינות שהרבה זמן כבר לא ראיתי אצלה.
תמיד היא הייתה רצינית בשיעורים שלה, כשהיא הייתה מלמדת היסטוריה או חשבון.
אבל נגיד בשיעורי חינוך היא הייתה הופכת להיות אחת מאיתנו… או כמו שהיא הייתה אומרת: " עכשיו בואו נרד למעמד הנמוך שבינינו…" והייתה מתיישבת ליד אריק- ליצן הכיתה.
"כמה זמן כל זה יקח לך?" מייגן שאלה.
"בערך… חמש דקות…" היא אמרה לאחר שהרהרה מעט.
"אבל יש לנו רק שלוש דקות" אמרתי לה.
"כאן מייגן נכנסת לתמונה…" היא אמרה והסתכלה על מייגן.
"בזמן שפיטר ינסה לחבר אותי הכי מהר שהוא יכול את תנסי לעכב את השומר של המחשב." היא הסבירה.
"איך אני אמורה לעשות את זה?!" היא ניבהלה.
"פשוט תדמייני שהוא זאין מ O.D…" היא אמרה בפשטות.
"מה זה אומ-" אפילו לא הספקתי לסיים את המשפט ומייגן התפרצה.
"מה, לקפוץ עליו ולהפשיט אותו עד שהוא ידמם מהעף?!" היא שאלה.
פערתי את פי.
"זה מה שאתם עושות לכוכבים שאתם מעריצים?!" שאלתי.
"לא, תנסי להיות עדינה… תחשבי שהוא… ליאם!" היא התעלמה ממני.
"אה… רק להתחיל איתו בקטנה…" היא אמרה כשנרגעה מעט.
"טוב, מה השעה?" שאלתי את ג'ון.
מייגן בלעה גיחוך.
אני וג'ון התבוננו בה במבט שואל.
ואז נפל לי האסימון…
'שיט! יש לנו בדיחה פרטית! ג'ון לא תאהב את זה…'
"עזבי, בדיחה פרטית…" מייגן הניפה ידה בביטול.
"מה זה?!" ג'ון התעצבנה.
"שום דבר! שומעת? רציתי לשאול משהוא חשוב מאוד!!" צעקתי כשהסתרתי את מייגן מג'ון.
"או—קיי… כדאי שזה יהיה טוב!" ג'ון אמרה באיום
"אממ…אמ…" אולי הייתי צריך לחשוב על זה קודם.
"פיטר, מה רצית?!" היא התעצבנה עוד יותר.
"אני רוצה לבוא איתכן להופעה של O.D!" – מה אני מסוגל לעשות בשביל אהבה?! זה עונה על השאלה שלכם?..
"באמת!? זה רעיון טוב!" ג'ון קפצה משמחה.
"אבל קודם יש לי דיבור עם מייגן כאן על הבדיחה הפר-" היא התחילה להתרומם מהכיסא שלה בעצבנות.
"רגע, ואי אפשר להתחיל מוקדם?!" שאלתי את ג'ון.
"את מה?" שאלתי.
"את המשימה..?" המשכתי.
* * * * *
"הייתי חייב לשאול את זה, נכון?!" אמרתי בעודי מטפס על הבניין עם חבל.
"לפעמים אני באמת מכניס את עצמי לכאלה צרות ש-"
"פיטר? פיטר,אתה שומע אותי?!" שמעתי באוזנייה שלי את קולה של ג'ון.
"כן, אני שומע!" אמרתי, מנסה להתגבר על הרעש של הרוח.
"יופי, כי אני לא כ"כ…" היא אמרה.
"מה?!"
"סתם! איך אתה מתקדם?" היא שאלה כשהיא לועסת מסטיק.
אני לא מבין למה אבל היא תמיד אוהבת ללעוס את המסטיק בטעם דם פרה.
גועל נפש בעיסת מסטיק.
"לאט ובזהירות…" עניתי לבסוף כשאני מנסה לא ליפול.
"אוקיי, אתה עכשיו אמור להיות ליד החלון של אותו משרד…"
"אני רואה אותו… איך אמרת שמייגן מגיעה?"
"הא, במדרגות…" היא אמרה באדישות.
"מה?! אז למה אני צריך לטפס?!"
"כי זה יותר יפה לך! חוץ מזה… אתה צריך לראות אותה.. המיני שלה כבר מזמן ניקרע… מסכנה.."
"מה?!"
"נתתי לה חצאית מיני כדי שיתנו לה להכנס לביניין." ג'ון אמרה באדישות.
"ג'ון! את משוגעת לגמרי! היא לא יכולה להתגונן מהאנסים האלא לבד!! אין לה שיניים או משהו כזה! היא רק בת אדם!"
"אל תדאג, היא איתי בקשר כל הזמן! והיא קרעה לי את החצאית!! אני לא מבינה איך היא יכולה לקרוע חצאית!!"
"כן, יש לה כישרון כזה לקרוע דברים…" ניזכרתי בחולצה שהיא קרעה והסמקתי מעט.
"טוב, זה כישרון מעצבן… הגעת כבר למשרד?" היא שאלה.
"כן, להכנס? אין אף-אחד?" שאלתי.
"אין אף אחד… תיכנס בשקט…"
"נכנסתי…" אמרתי כשאני פותח את החלון ונכנס דרכו לשירותים של המשרד.
הבטתי דרך החריץ שהיה בדלת לתוך המשרד ואכן לא היה שם אף אחד.
נכנסתי לשם וחיפשתי את המחשב הנייד שג'ון רצתה שאני יחבר אותה אליו.
"אני לא רואה את המחשב…" אמרתי לג'ון באוזנייה.
"תחפש בשולחן של המנהל…" היא זרקה והמשיכה בדברייה.
חיפשתי מעט ואז מצאתי את המחשב.
"מצאתי… מה לעשות איתו?" שאלתי אותה באוזנייה כשפתחתי את המחשב.
"תחכה למייגן, נראה לי שהיא הסתבכה עם השומר קצת והדיסק און קי אצלה."
"אי אפשר לסמוך עלייך…" נאנחתי ויצאתי מהמשרד למסדרון.
ראיתי בקצה את השומר נישען על הקיר ומביט על מייגן שמנסה להסביר לו למה היא שם תוך כדי שהיא מושכת את החצאית שלה למטה.
"… אז אתה מבין? אני רק מחפשת את חבר שלי… ו…" שמעתי אותה אומרת וראיתי שהשומר מתחיל להתקרב אליה.
"הנה את!!" צרחתי והתקרבתי אליה במהירות.
"פיטר?" היא חייכה וחיבקתי אותה.
זאת הפעם הראשונה שהרגשתי את גופה.
רציתי שזה ישאר לנצח.
הרגשתי את פעימות ליבה.
והיא כנראה הרגישה את שלי ושלי עלו מרגע לרגע להיות יותר ויותר מהירים.
הרפתי את חיבוקי והבחנתי בפרצופו העצבני של השומר.
"טוב, אני ממש חייב ללכת, ביי." הוא אמר וברח משם.
"בואי, לפני שהוא יחזור…" משכתי את מייגן לתוך המשרד וסגרתי אחריי את הדלת.
"ג'ון… אני מחבר אותך למחשב עכשיו…" אמרתי לאוזנייה שלי ושמעתי אותה אומרת כן וחיברתי את הדיסק און קי.
ראיתי שבמחשב קורה כמה דברים, נפתחות תוכנות ונסגרות.
והרבה מספרים… ואז רק הבחנתי שאני עדיין מחזיק בידה של מייגן.
הבטתי בה וראיתי שהיא מסמיקה.
לא יכולתי להתאפק יותר.
חיבקתי אותה שוב.
רק שהפעם לא הירפתי… לא יכולתי להרפות… אני אוהב אותה.
ואז הרגשתי אותה מחבקת אותי חזרה.
הירפנו את חיבוקנו והתבוננו אחד בשני לכמה שניות ארוכות שלא הפסקתי להינות מהם.
לפתע היא הסתכלה לי על השפתיים ואז אני על שלה.
התקרבנו לאט לאט ומבלי ששמתי לב התנשקנו.
כן, אני, פיטר- אותו אחד שמתעב בני אדם, מנשק עכשיו לא אחרת מאשר בת אדם.
היא נישקה אותי חזרה ורק אז שמעתי שמישהו מגיע מהכיוון של הדלת.
שמעתי את הידית נפתחת בעוד שנייה ממש.
קפאתי לכמה שניות.

ההמשך יבוא…