המדריך לערפד המתחיל – פרק 13 :)

יותר מדי התעכבנו בעניין ביני לבין מייגן.
אז בואו נמשיך.
בתור ערפד מנוסה, הקלף היותר חזק של ערפדים זה הידע.
אז רכשו כמה שיותר ידע על כמה שיותר דברים.
'ג'ון וויליארד' קראתי בראשי מהמחשב שלי.
'…נולד בשנת 1967, הערפד היחיד עלי אדמות' המשכת לקרוא מאתר ויקיפדיה.
"הערפד היחיד?! האתר הזה צריך שיפוץ רציני! הייתי בטוח שויקיפדיה היה אתר של ערפד." אמרתי ביני לבין עצמי.
אם אתם שואלים החלטתי שהיום הבי"ס הוא מחוץ לתחום.
למה? כי עוד נערה נרצחה.
ואם הבנתם את התאוריה שלי נכון תבינו בעצמכם שהיא אחת מהתלמידות של ג'ון.
יצאתי מאתר ויקיפדיה ורציתי ללכת למקום שבו הנערה נרצחה.
אבל משהו עצר אותי.
הסתכלתי על הקובץ שם היומן האישי של מייגן.
"רק הצצה קטנה…" אמרתי לעצמי ופתחתי אותו.
'יום 26 לינואר, שנת 2011.
ראיתי היום נערה מוזרה ליד החלון שלי.
היה לה פרצוף חיוור ועיניים לבנות!
אני מקווה שלא דימיינתי כי אז אבא שם את כל האזעקות האלא לחינם.
בכל מקרה, היום יומני היקר אני הולכת לפגוש את ברוק, אתה יודע החתיך של השכבה וכאלה.
אני מקווה שהוא יהיה נחמד ולא חזיר.
טוב הלכתי להתארגן ביי!'
היו כמה שורות ריקות ואז היה רשום בכתב קצת עילג וראו שהיא רשמה את זה מהר.
' הנערה רדפה אחריי עד הבית אניש מקווה שהיא לא תיכנסז לכאן!!!'
מי זאת הנערה הזאת?! מה היא רוצה ממייגן?!
המשכתי לקרוא והיא לא רשמה על זה כלום היא פשוט התחילה לספר מה קרה עם ברוק וזהו זה. לא הזכירה את הנערה המוזרה.
זה היה יותר מדי מוזר.
קרה משהו באותו הלילה ואני חייב לגלות מה קרה.
לבינתיים המשכתי לקרוא מעט.
"התנשקתי עם ברוק! ♥♥♥'
"איכ…" אמרתי ביני לבין עצמי.
'הוא כזה חמוד ושרמנטי וחתיך… והוא גם התקבל לנבחרת הפוטבול!! יומני היקר אני בטוחה שאני וברוק נהיה תמיד ביחד.. הוא הבטיח שהוא בחיים לא יפגע בי… הוא כזה חמוד!! וג-'
לפתע היו דפיקות בדלת.
קמתי מהכיסא ורצתי לדלת הכניסה שלי.
"מי זה?!" שאלתי וניסיתי להריח, זאת הייתה מייגן.
"מייגן!" היא צעקה תוך כדי שאני פותח את הדלת.
"אני שונאת אותך!!" היא צעקה עליי כשהיא נכנסת לבית שלי.
"מה עשיתי הפעם?" שאלתי אותה כששמתי לב שאני בלי חולצה.
"אני יסביר לך…" היא אמרה כשאני עשיתי את דרכי לחדר שלי כדי ללבוש חולצה והיא עוקבת אחריי.
"יום אחד אני נותנת לך נשיקה רק כדי לעצבן את ברוק וביום למחרת אתה לא מדבר איתי או בא לבי"ס… ולא מספיק זה! כשאני מצליחה סוף-סוף למצוא קצה של חוט בחקירה אני עוד שנייה מתה ו'הפלא ופלא', אתה שם כדי להציל אותי ואז אתה גם לא בא לבי"ס לא מדבר איתי לא-" היא אמרה מהר ובעצבנות ואני כבר סיימתי ללבוש חולצת טריקו לבנה ופניתי אלייה וחסמתי לה את הפה.
"את מדברת יותר מדי…" אמרתי לה בקיצור.
הורדתי את היד באיטיות והיא נשמה נשימה עמוקה.
"אתה מתרחק ממני ואני לא מבינה למה." היא הסבירה את עצמה בקצרה וברוגע.
"הייתי עסוק…" אמרתי כשפניתי למחשב שלי וסגרתי את המסך.
הדבר האחרון שרציתי עכשיו זה שמייגן תגלה שאני קורא את היומן האישי שלה.
"אוקיי, רוצה לשמוע מה גיליתי בשיעור של ג'ון וויליארד?" היא שאלה כשהתיישבה על הכיסא של המחשב שלי.
"דברי"
"אוקיי, אז ג'ון הזה טוען שהוא ערפד"
"אין כזה דבר ערפדים.." עיקמתי את פניי.
"נכון, זה כבר אומר משהו. אבל בכל מקרה.. השיעור שלו מדבר על הערפדים ועל כמה שהם קדושים וכל מיני כאלה-" קטעתי אותה.
——————חוק מספר 20: אל תדבר על בני מינך———–
"מה שאלת בשיעור?"
"מה?" היא התבלבלה.
"מה את שאלת שגרם לו לרצות לחסל אותך בלילה ההוא?"
"לא שאלתי שום דבר מיוחד…"
"מה כן שאלת?"
"שאלתי אם אפשר להפוך לערפדים כיום, כי הערפדים הם משהו קדוש אז לא הייתי בטוח-"
"ומה הוא ענה?"
"ש-שכן…"
"ואז שאלת עוד משהו?"
"לא."
"קרה משהו אחריי השיעור?"
"הוא ביקש ממני לגשת אליו."
"ומה הוא רצה?"
"הוא העביר אליי את האנרגיות שלו דרך הידיים"
"ואמרת משהו לא במקום?"
"לא! למה אתה חוקר אותי?!"
"אני מנסה להבין למה הוא רצה לרצוח אותך."
"למה שהוא ירצה לרצוח אותי?! רק אתמול הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא מצטער על מה שקרה עם התלמיד שלו…"
"הוא התקשר אלייך?!"
"כן! כדי לבקש סליחה!" היא ניסתה לגונן עליו משום מה.
ידעתי שמשהו מסריח כאן… עלתה בראשי מחשבה.
"בואי…" משכתי את ידה ולקחתי את הדיסק און קי שלי והלכנו לכיוון הדלת יציאה שלי.
"רגע! לאן הולכים?!" היא שאלה כששחררה את ידה ממני.
"לג'ון." אמרתי לה ולקחתי את כל מה שאני צריך כולל מפתחות ופלאפון.
"לא נראה לי שזה המעשה הכי נכון…" היא אמרה לי.
"אל תדאגי היא לא שיכורה כבר." חייכתי אליה ויצאנו מהבית שלי לכיוון ג'ון.
שלחתי בדרך לג'ון הודעה:
'אני צריך עזרה.' שלחתי כשעשיתי פנייה במכונית.
"מייגן? את יכולה לשלוח במקומי את ההודעות? אני פשוט באמצע נהיגה" אמרתי למייגן והגשתי לה את הפלאפון שלי.
היא חייכה והנהנה.
"היא החזירה לך תשובה… היא שואלת אם אתה משלם לה עוד פעם."
נאנחתי.
"תרשמי לה שזה רציני ואני בדרך אליה איתך.." אמרתי לה כשהמשכתי לנסוע במהירות.
"היא שואלת מה אתה לובש." מייגן אמרה כשהביטה בי באותו זמן.
"על זה אני יענה.." מייגן אמרה לבסוף.
היא המשיכה להתכתב עם ג'ון כשהיא מצחקקת לעצמה.
שיחת בנות-לכו תבינו.
"טוב, היא מחכה לנו." מייגן אמרה לבסוף כשהניחה את הפלאפון שלי על הברכיים שלה והתחילה להוריד חולצה…
"מ-מה את עושה?!" שאלתי אותה כשניסיתי שלא להסתכל.
"חם לי…" היא אמרה והורידה את החולצה כשנשארת לה רק גופיה.
"להדליק מזגן?" שאלתי אותה.
"לא, זה בסדר…" היא אמרה.
הגענו לג'ון ויצאתי מהמכונית כשאני נועל אותה מאחוריי.
מייגן הלכה לצידי והרחתי את דמה.
היה לה ריח שונה וממש טוב.
לא סוג A או משהו כזה.. היה לה משהו מיוחד.
"פיטר!" היא העירה אותי מהרהוריי.
"מה?" שאלתי.
"תפסיק להסתכל עליי ככה! אתה מפחיד אותי!" היא אמרה לי.
"ס-סליחה.." אמרתי כשהגענו לדלת של ג'ון.
לא הספקתי לדפוק אפילו וג'ון פתחה את הדלת.
"מייגן!!!" היא צווחה בחיוך.
"ג'ון!!!!" מייגן החזירה.
"יאו! אני לא מאמינה שאת גם אחת מהמעריצות!" ג'ון צווחה כשהם התחבקו.
"מי היה חושב שגם את אחת מהן!!" היא צווחה חזרה.
"אוקיי איבדתן אותי… מה קרה?" שאלתי אותן.
"שתינו המעריצות של O.D !!" ג'ון הסבירה.
עדיין לא הבנתי.
"one direction!! " הן צווחו ביחד.
"די לצרוח!" צעקתי עליהן כשנכנסתי לבית של ג'ון.
"that what makes you beautiful!!" הן שרו ביחד כשנכנסו לבית של ג'ון.
"לא באנו בשביל זה! ג'ון אני צריך ש-"
"את יודעת שיש להם הופעה בקרוב, נכון?" ג'ון שאלה את מייגן כשהן לא עוזבות אחת את השניה.
"ג'ון!!" ניסיתי להתערב.
"שקרנית!" מייגן אמרה לה.
"כן! ויש לי שלושה כרטיסים של VIP!!"
"תסתמו רגע!!" צעקתי עליהן.
הן שתקו והפנו את מבטן אליי.
פניהן רשפו מכעס לעברי.
העדפתי לא להסתבך עכשיו איתן.
"בעצם… תדברו לכן אני לבינתיים יסתובב טיפה.." אמרתי וברחתי משם למטבח של ג'ון.
על המקרר שלה היו רשומים כ"כ הרבה מספרים ואחת מהתמונות שהודבקו למקרר תפסה את עיניי.
זאת התמונה של ג'ון עם אדם.
אדם היה הבן אנוש שג'ון התאהבה בו.
"טוב אז מה רציתם?" שמעתי את ג'ון שואלת את מייגן ברצינות.
היא כנראה ראתה שהתבוננתי בזה.
"אני צריך לבדוק אם התקינו מעקב על הפלאפון של מייגן." הסברתי לג'ון בקיצור.
"למה שיתקינו לך מעקב?" ג'ון שאלה את מייגן כשפנתה לחדר הצדדי שלה.
החדר הצדדי שלה זה ה-חדר של הבית הזה.
מלא מכשירים חשמליים מכל הסוגים עם מלא מסכים של אותו מחשב.
"את זוכרת שסיפרתי לך על ג'ון וויליארד?" שאלתי את ג'ון כשאני ומייגן נכנסנו לחדר.
"האמריקאי המתחזה?" היא שאלה.
"כן, הוא… אז מייגן ברוב טיפשותה ניסתה להתקרב אליו והוא ניסה לרצוח אותה."
"אני לא רואה את הבעיה…" ג'ון אמרה.
מייגן התבוננה בה בפה פעור.
"לא בקטע שהוא ניסה לרצוח אותך!! בקטע שהיא הלכה…" ג'ון הסבירה את עצמה.
מייגן חייכה אליי חיוך מנצח.
"זה עדיין לא היה מעשה חכם, מייגן!"
"כן זה כן!" היא התווכחה איתי.
"לא זה לא!"
"כן זה כן!" עכשיו גם ג'ון התערבה.
"בכל מקרה.. ג'ון ההוא התקשר היום למייגן." קטעתי את השיחה המעניינת ההיא.
"למה שהוא יעשה את *זה*?!" ג'ון התפלאה.
"זה בדיוק מה שאני שאלתי. אז חשבתי שהוא רצה להתקין על הפלאפון של מייגן-"
"מעקב.. הבנתי.." היא אמרה כשעשתה משהו במחשב.
"מה המספר שלך?" ג'ון שאלה את מייגן.
מייגן אמרה לה וג'ון עשתה עוד כמה דברים במחשב ולבסוף הופיעה מפה ובמרכזה נקודה אדומה מהבהבת.
"מה זה?" מייגן שאלה.
"זאת את… מישהו שם עלייך מעקב ואני לא מצליחה לשחרר אותו, אני צריכה גישה למחשב משם המישהו הזה עוקב אחרייך." ג'ון הסבירה ואז הביטה בי.
"במילים אחרות…?" שאלתי אותה.
"למי בא לצאת לטיול בקנדה?" ג'ון חייכה.

ההמשך יבוא…