הליקנטרופיה-פרק 7

במשך כל הטיול הקצר שלנו דין פחות או יותר נצמד לי לרגל מרוב פחד. ומלמל על איך טום הצליח לגרום לו לבוא לפה, ועל כמה סכנות יש ביער.
טום לעומת זאת כל הזמן רץ קדימה ומטפס על עצים. הוא מדבר במהירות של בערך 500 מילים לדקה.
ואני במקום ליהנות מהשקט, בעיקר משתדלת לשמור על שני ילדים בני חמש באמצע יער שאני לא מכירה, מפני נחשים ארסיים, טורפים גדולים, וסכנות אחרות. בשלב מסוים אני בטוחה שטום נעלם לנצח ואני הבנאדם הכי לא אחראי בעולם. כשצ'ינצ'ילה מטפסת לי על הכתף. ודין מתחיל לצעוק אליה שחשבנו שהוא מת. בהתחלה אני לא מבינה מה לא בסדר אתו עד שהצ'ינצ'ילה יורד לי מהכתף והופך לטום. אנחנו הולכים עוד קצת עד שאנחנו מגיעים למקום שבו הדרך נחסמת בידי עץ שנפל, ואנחנו בדיוק מתכוונים להסתובב שרשרוש נשמע מהשיחים. טום מתחבא מאחורי ודין הופך לינשוף ועף לעץ הקרוב (נהדר אפילו ילדים בני חמש מצליחים להשתנות) זאב יוצא מבין השיחים טום פולט צרחה משתנה ורץ לעץ לצד דין וחוזר לצורת הבנאדם שניהם קוראים לי להשתנות ולברוח הזאב מרחרח את האוויר ומחליט כנראה שאני אהיה מאוד טעימה ומתחיל להתקרב טום ודין קוראים לי לברוח ולי אין מושג איך מאחורי הדרך חסומה וגם אם איך שהוא אני אצליח לטפס על הגזע הוא יתקוף אותי בינתיים הזאב חוסם את הדרך ומשני צידי השביל יש יער צפוף כל כך מלא בענפים סוררים אין לי סיכוי לברוח אני נצמדת עם גבי לגזע העץ ומחפשת דרך יצירתית לברוח הזאב מזנק אליי ובאותן שתי השניות עד שהוא פוגע בי קורה דבר מדהים אני מרגישה את השרירים שלי נמתחים את הגב שלי מתכופף זה לא כואב רק מרגיש מאוד מוזר קרניים קטנות וקטיפתיות צומחות על ראשי אני צבי. זאב נרתע מאט אני גדולה. מאוד. והוא זאב יחיד ובעזור יש שפע של טרף קל וטעים יותר ככה שהוא עוז אותנו במנוחה טום ודין מחכים קצת ואז יורדים מהעץ בקריאות נרגשות טום מתחנן לשבת לי על הגב אז אני נותנת לו הוא ממש לא כבד. פחות מדי כבד לגילו אבל שאנחנו מגיחים מבין העצים לחצר הבקתה ריקי עוצרת את האימונים שלה אם כמה מהילדים הקטנים יותר וניגשת אלינו "טום אם עוד הפעם הבאת אחת מהחיות האלה לבית" ואז היא מזהה כנראה את המבט בפנים שלי "רגע רגע זאת קלייר?"
טום מחייך בתשובה "טוב תשתני חזרה וטום בבקשה ממך תרד לה מהגב" טום מחייך וקופץ מהגב שלי ורץ בהתרגשות לספר לילדים האחרים מה קרה אני משתנה חזרה
וריקי מובילה אותי לצד השני של החצר שבו לאיון בדיוק סיים שיעור אם כמה מהילדים המבוגרים יותר והוא מסתובב אלינו בחיוך קר הרוח הרגיל שלו "אז יש התקדמות באימונים?" לפני שאני מספיקה לענות ריקי מתארת בקיצור מה קרה ואני מוסיפה את הפרטים שהיא לא יודעת לאיון נראה מודאג במקצת ואז נראה שנופל לו האסימון "רגע אחד טום אמר לך שמותר להם לצאת ליער?" אהה זה מה שהוא הסיק מהסיפור הזה? טוב לדעת "בכל מקרה אל תאמיני לשום דבר שטום אומר בנושא המותר ולא מותר אם את באמת רוצה לדעת תשאלי את אחד המבוגרים" ריקי גוררת אותי לעוד שעה של אימונים מפרכים שבהם אני מצליחה הרבה יותר
אני גאה בעצמי