הליקנטרופיה-פרק 3

טוב באופן רשמי כולם כאן מטורפים על כל הראש.
ליקנטרופים? אנשי זאב כאילו? זה יכול להיות יותר הזויי?
הגרון שלי כבר פחות כואב ואני מתכונת לשאול אם הוא משוגע, ואז אני מבינה משהו,
אולי כדי שאני אתנהג כאילו אני מאמינה לו?
בכל מקרה הוא לא נראה כמו טיפוס שכדי לעצבן, ואין לי הרבה מה להפסיד.
אני מהנהנת בחוסר אמון, חבל שאני כזאת שחקנית גרועה כי ממש לא נראה שהוא מאמין לי.
הוא נאנח, "קיוויתי שלא נצטרך להגיע לזה. אבל אני אוכיח לך" אני מרימה גבה, איך בדיוק הוא יראה לי? יהפוך לזאב?
בינתיים הוא נעמד מול המיטה נושם נשימה עמוקה. ואז קורה הדבר הכי מוזר שראיתי בכל ימי חיי.
הגפיים שלו נמתחים, הפנים שלו משתנות, השיער שלו גדל. ומאוד מהר עומד מולי אריה בגודל מלא.
אני צורחת, האריה מתיישב מולי ומסתכל אליי בדיוק כמו שליאון הסתכל אליי ממקודם. אני ממשיכה לצעוק לעזרה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפחדת מחתולים גדולים. אריות, פנתרים, צ'יטות, אפילו תמונה של אחד מאלה עושה לי צמרמורת. את האמת שחושבים על זה גם אם חתולי בית אני לא ממש מסתדרת, האריה הולך בשלווה מהחדר וליאון חוזר לאחר כמה דקות. אני תוהה אם זה היה בשביל לתת לי להירגע קצת, כי אם כן זה לא הצליח.
אני מסתכלת אליו במבט מבועת, והוא רגוע כרגיל, זה מתחיל ממש לעצבן אותי. "מה לעזאזל?" אני שועלת בקול הכי חזק שאני מסוגלת להוציא, שקרוב במידה מעודדת לקול הרגיל שלי.
נראה שכל העניין מאוד משעשע את ליאון. "אני מבין שלוקח זמן לעקל את זה" לעקל את זה?! לעקל את זה?! הפכת כרגע לאריה מול העניים שלי!!! זה מה שאני רוצה להגיד, אבל אני יודעת שאני לא אצליח לצעוק את זה, אז במקום זאת אני מתחילה ללכת בכיוון רגוע יותר. "אז אתה אומר לי שאתה וכל מי שכאן הוא מין אדם-חיה שכזה?" ליאון נראה מאושר שקלטתי את המסר. "כן וגם את כזאת"
זה לא יכול להיות! זה זה זה לא אפשרי! ליקנטרופים הם סתם המצאה מפגרת של סופרים של ספרי אימה! לא יכול להיות שאני פוגשת אחד שכזה!!! הרי זה חייב להיות חלום כן אין הסבר אחר! אני אצבוט את עצמי ואני אתעורר. בבית שלי. בחדר שלי.במיטה שלי.
אני עוצמת עניים, סופרת עד שלוש, וצובטת לעצמי את הזרוע בחוזקה.
אני פותחת עניים, ואני עדיין במיטה בחדר העץ המוזר, וליאון עדיין עומד מולי "את לא חולמת, הכול אמיתי" הוא אומר בשלווה.
האיש הזה מתחיל ממש לעלות לי על העצבים.