הלחש ה-13 פרק 2-צרות ועוד בפנימייה

"לקסם הבא יש לנופף בכלי הטלת הלחשים שלך בסיבוב מהיר מעל ראשך, ואז ברגע שייווצר שם כדור האוויר יש לכוון את השרביט/מטה/יד/מטאטא/משהו רנדומאלי אחר שאיתו יצרת את הכדור למטרתך, ללחשש את מילת הכוח "אוורירון" והכדור ירה את עצמו אל עבר יריבך."

"הספר הזה משקר" אמר נועם בתסכול לחברו החכם והמוצלח רוברטו, שישב לידו בכיתת האימונים. הוא התאמן בקסם "כדור קסם" שהוא בקושי הצליח בזמן שרוברטו כבר פיתח לקסם הזה גרסה שמנווטת בעצמה, זורקת כדורוני קסם קטנים על הראשים של קוסמים ומכשפים אחרים ובסך הכל גורמת להרבה בלגן בכיתה.

"ברור שזה לא עובד לך," אמר רוברטו, "אתה מנופף בקדרה כדי ליצור את הכדור."

"כתוב 'משהו רנדומאלי אחר' בספר הלחשים, אז השתמשתי בקדרה."

"צריך משהו שאפשר להטיל איתו לחשים!"

"זו לא סתם קדרה," אמר נועם,"זו קדרה של שיקויים!"

"תפעיל את ההיגיון שלך, נועם, עם קדרה לא מטילים לחשים!"

"ממתי מטילים לחשים עם מטאטא?"

"עניינים של מכשפות."

"אז איך אמרת לי לעשות? עם שרביט?" נועם סובב את שרביטו שוב ושוב ויצר אנרגיה קסומה מעל ראשו, והמשיך, והמשיך, ו-

בום!

לאנרגיה הקסומה לא היה כוח לחכות בזמן שנועם סובב בפעם ה-13 את השרביט מעל ראשו והאנרגיה התפוצצה בכוח אדיר, העיפה את נועם לתוך קדרה של משהו אחר, שכנראה שלחש מוזר כל-שהוא הוטל עליה כי נועם לא הצליח להסיר מעל ראשו את הקדרה וקרא למורה התורנית שלהם, שכרגע שתתה קפה והתעלמה מהם לחלוטין לבוא לבדוק מה קורה. "מה קורה כאן?" צווחה המורה המשגיחה (שמה ורדונירקה), בזמן שנועם גילה לחרדתו שהקדרה הייתה מלאה בשיקוי מקרנף באמצע ההכנה. "הייתה לנו תאונה קטנה," אמר רוברטו, "לא ראיתי מי זה היה. הוא עשה פיצוץ גדול, העיף לי את השולחן, טס אל הקדרה של רונלד ונתקע בפנים." מה שרוברטו לא גילה זה שהוא עשה משהו קטן כדי שהקדרה לא תרד בקלות מנועם, משום שגם הוא ידע מה היה השיקוי הנ"ל. "תאונה קטנה, תאונה קטנה. מי זה שם מתחת לקדרה?" צווחה לה ורדונירקה. "לא יודע."
"אז נבדוק." ורדונירקה ניסתה כמה לחשים פשוטים, וכשהקדרה לא זזה היא ניסתה דברים שבלי רוברטו נועם היה נחשף בלעדיהם. ורדונירקה הרחיפה את הקדרה-רוברטו לחץ עליה עוד אוויר. ורדונירקה שברה את הקדרה- רוברטו איחה אותה. ורדונירקה ניסתה לעשות על נועם קסם זיהוי- רוברטו גרם שהיא תראה קרנף, מה שלמרבה הפלא לא כל-כך שונה מהאמת.

ג'ון חיכה בכניסה לחדרו של המנהל בידיעה שהוא (שוב) בצרות. בסך הכל הוא קצת התפרע בשיעור "בעלי החיים המיוחדים בעולמינו", ואיזה סלביוניסה אחד נפגע. אה והיה את הקטע בשיעור קריאת רונות אתמול, ואת מה שקרה עם השיקוי שהוא פשוט ניסה לבדוק מה קורה אם מכניסים לשיקוי הגדלה תמצית פיצוץ. ג'ון החל לתהות בנוגע לעונש שיותל עליו בזמן שנשמע מתוך החדר קול "יבוא" שהיה בחציו צרוד ובחציו עליז וידידותי. ג'ון פתח את הדלת והתיישב במקום הקבוע שלו מול המנהל. הוא כבר ידע טוב מאוד מה הולך להיות סדר העניינים.
"שלום ג'ון, הקדמת כרגיל, אני מבין." אמר המנהל כסוף השיער בנימה שלא תואמת מורה שעומד להעניש תלמיד בפעם ה-17 לפחות לשנה זו. "שמעתי מכמה מורים התלוננויות על דברים שעשית השבוע."
ג'ון נאנח. "הנה זה מגיע…" הוא חשב.
"בנוגע לשיעור שיקויים", המשיך המנהל, "היה נחמד לראות שאתה מגלה סקרנות בכיתה, גם אם התוצאות לא יצאו טובות במיוחד. אין לי מה לעשות עם רחפן הנייר שהכנת, אבל כדי שתזכור שרחפן נייר מנייר מלא רונות עלול להפעיל את הכוח הקסום שברונות, וזה מעלה את מספר השולחנות שהשמדת השבוע, כולל זה משיעור שיקויים, לשלושה. אנא דאג לשמור על הציוד הבית ספרי. אך העניין החשוב מכל," הגביר המנהל בכעס את קולו, "היה התעללותך בסלביוניסה המסכן שכמעט נהרג בגללך. אתה יודע כמה נדירים ועדינים הם הסלביוניסאים? הם בין החיות הקסומות המוגדרות בסכנת השמדה כוללת! העונש שלך היום הוא לרשום על 30 לוחות העץ האלו," המנהל החווה בידו על ערימת לוחות עץ משומשים, "פעם אחת על כל אחד 'יותר לא אפגע בבעלי חיים קסומים נדירים או אתעלל בשום סלביוניסה לעולם' בעזרת כתיבת אש."
"כן, אדוני המנהל." אמר ג'ון. מיד חזר המנהל לקולו הנעים.
"אין צורך לכבוד כזה. קרא לי פאנגורן." אמר המנהל ויצא.

"עכשיו אתה יכול להוריד את הקדרה הזאת מהראש שלי ולהסביר לי למה אתה לא נתת לי להוריד אותה?" שאל נועם בזעם את רוברטו בחדרו של נועם.
"לא רציתי להביך אותך מול כל הכיתה." ענה רוברטו. "התאומות כאן?" עם נועם בחדר גרו זוג תאומות, ג'יני ולילי, אבל כרגע הן לא נראו בסביבה. רוברטו שבר בהנפת שרביט את הקדרה ונועם צפה בנוזל אפור נשפך משערו.
"מה פחדת שיראו? נוזל שחור יוצא מתוך שיער ג'ינג'י?" שאל נועם בציניות.
"לא," אמר רוברטו, "את זה." הוא שם מול נועם מראה ונועם פלט צווחה של אימה. מולו עמד איש קרנף מוזר.

עורו היה אפור ומקומט, קרן קטנה צמחה מאפו ועיניו היו שחורות וכדוריות. רק שיערו נשאר ג'ינג'י כמו תמיד. הוא נראה כמו אדם שמעורב עם קרנף בדרך הלא נכונה, מחזה לא מלבב במיוחד. ואז, כדי להחמיר את המצב לנועם עוד יותר, לילי וג'יני נכנסו לחדר.
"אז לכאן ברחתם עם הקדרה שלי!" אמרה ג'יני בכעס. "אתם יודעים כמה זמן עבדתי על השיקוי הזה? ונועם, אתה צריך להגיד תודה שהשיקוי הזה לא היה מוכן, או שהיית הופך לקרנף מלא. הפעם אני אעזור לך. אבל רק הפעם." ג'יני נתנה לנועם שיקוי, אותו הוא בלע בשקיקה. הוא הרגיש איך הקרן הקטנה שהייתה על אפו מצטמקת ועורו חוזר לצבעו השחום הרגיל בזמן שדרך הדלת נכנס אדם לבוש באדום עם תגית "מורה חדש", בידו האחת שרביט ובשנייה דלי מלא מים. הם לא הספיקו להגיב בזמן שנראה הבזק של אור לבן וארבעתם נפלו מעולפים.