הלוחמים והסוד הכמוס, פרק רביעי.

"אז גם לי יש משהו שאני רוצה לדבר איתך עליו." אמר ריק…
פרק רביעי:
"מה?" אמרה קייט בפליאה.
"אולי את תחשבי שזה קצת מוזר אבל…." אמר ריק ועצר לרגע.
"מה?" שאלה קייט.
"לא, זה ישמע טיפשי!" אמר ריק.
"לא נו! תספר! אני לא יצחק." אמרה קייט.
"טוב נו. בעולם שלנו, יש עולם נוסף, עולם שלשם מגיעים רק אנשים מובחרים. בעולם הזה יש הרבה לוחמים, פיות חיות קסומות ועוד…" הסביר ריק.
בחצי הדקה הראשונה היה שקט מוחלט.
"מה?!?" ציחקקה קייט.
"זה אמת, ואת סתם צוחקת כי את אחת האנשים שדחוף צריך אותם שם! את מובחרת קייט, גם דוד יגאל ואדם." אמר.
"אתה הייתה בעולם הזה?" שאלה קייט.
"כן, אני אחד הלוחמים החזקים שם."
"טוב, אז מתי נוכל ללכת לשם?" שאלה קייט.
"מחר בשלוש, תהיו ביער השקט, בכניסה תחכו לי שם, אבל אל תספרי יותר לאף אחד! חוץ מי דוד יגאל ואדם, יותר לאף אחד."
"ומה עם מילי?"
"גם לה לא!" אמר ריק.
"טוב, אבל אני לא בטוחה שהבנים יאמינו לי בכלל…" אמרה קייט בייאוש.
"אז אפילו שהם לא יאמינו, תנסי לשכנע אותם לבוא, כי זה מאוד חשוב!"
"טוב, אנסה" אמרה קייט ויצאה מחדרו של ריק ואז התקדמה לדלת הכניסה. היא אמרה שלום לריק ועזבה את ביתו. לאחר מי כן גם את הרחוב החשוך.
למחרת בבוקר קייט קמה די מוקדם, היא התארגנה והתלבשה, ומאוד מוקדם יצאה לבית הספר. היא הלכה לבית הספר אך בדרך היא לא פגשה את מילי וזה היה לה הרגשה לא ממש רגילה. כאשר היא נכנסה לשער בית הספר היא ראתה את ריק יושב בספסלים העגולים ליד הדשא.
"היי" אמרה לריק וישבה לידו.
"היי, אז.. את תנסי היום לשכנע אותם?" אמר ריק.
"אני אנסה"
"את, בכלל בעצמך, מאמינה למה שסיפרתי לך?" שאל אותה.
"אהה.. לא ממש אבל אני, את האמת, תמיד חשבתי שהעולם שלנו, זה לא העולם היחיד ביקום, תמיד חשבתי שמסתתר איזה עוד עולם. אבל לא חשבתי שזה יהיה עולם לוחמים… אתה יודע, חשבתי עולם של חייזרים ודברים כאלה.." הסבירה קייט וריק הנהן בהבנה.
ככה ישבו ריק וקייט על הספסלים בשקט. ופתאום. שוב באו שלושה בנות מעצבנות. שלושה חשות. לורה רייצ'ל ואמה.
"הווו, תיראו את הזוג ה"מושלם" הזה" ציחקקה אמה.
ריק אסף את אגרופיו ותכנן שוב להרביץ לאמה. אך קייט עצרה אותו, שמה יד על כתפו ועשתה לו עם העיניים סימן של "לא".
ריק ישר נירגע.
"כן, יופי, לך תוציא את העצבים שלך על מישהו אחר!" צעקה אמה.
"תביא לי" לחשה קייט לריק.
"מה אתם מתלחששים שם?!" צעקה אמה.
"אמה, את יכולה בבקשה לעוף מי פה?" אמרה קייט בכעס.
"לא, ואת?" שאלה בחוצפה.
"גם אני לא"
"יופי, אז תסתמי את הפה שלך ליפני שאני ירד עליך מול כול הכיתה." איימה אמה.
"על מי את מאיימת? מה אכפת לי? תירדי עלי כמה שבא לך, את עושה לי את זה כול יום! ועם מישהו יעז לרדת עליך את ישר מתחילה לבכות, את פותחת את הפה? גם אני יכולה לספר לכולם שאת ורייצ'ל ואמה התנשקתם צרפתית בפה. זאת עובדה ואני ראיתי את התמונה הזאת…"
"זה פוטו-שופ וכולם כבר יודעים את זה…" אמרה אמה בקול ניצחון.
"מעניין, את התנשקת פעם עם בן והעלת את זה לאינטרנט?" שאלה.
"לא, אני אף פעם לא התנשקתי בפה ולא בלחי עם אף אחד וגם לא העלתי שום תמונה לאינטרנט, ועם כבר… למה שאני יעלה?!"
"אז מי שעשה את ה"פוטו-שופ" מאיפה הוא לקח את התמונה שאת מנשקת מישהו?" שאלה קייט והיא הייתה בטוחה שהיא הפילה את אמה.
"מאיפה לי? אולי גם זה פוטו-שופ! מי יודע?" אמרה אמה בייאוש.
"אני יודעת, ואני בטוחה שזה לא היה פוטו-שופ וכול התמונה היא אמיתית! אז עם את וחברות המזויפות שלך לא ילכו מי כאן, אני מחר בבוקר יכולה להדפיס את התמונה ולהדביק אותה בכל בית-ספר." איימה קייט.
"לפחות לי יש חברות!" אמרה אמה בכעס.
"מצחיק! זה לא ניקרא חברות, חברות אמיתיות זה חברות שלא תמיד הולכות אחת אחרי השנייה! ואצלך יש חברות מזויפות שרק כל הזמן מסכימות איתך אפילו שיש להן דעות אחרות אבל הן מפחדות להגיד את דעתן בשביל שאת לא תירדי עליהם!" אמרה.
"טוב בואו בנות, נהיה פה מגעיל ומשריח!" אמרה אמה והלכה מין המקום.
קייט הסתובבה לריק וראתה שהוא כבר לא שם…