הלוואי ש…- פרק 2

הוא התיישב על מיטתי והביט בי. הדבר לא היה מעצבן אותי אלולא היה מביט בי בחיוך משועשע. "מאחר ופרצת לביתי, אתה צריך לפצות אותי" אמרתי. "מעולם לא שמעתי על חוק כזה, אבל…. מה שתרצי" אמר, ונעמד. "ספר לי, מי אתה?" שאלתי. "ג'יימס האריסון" אמר. "מאיפה באת? ובמה כוונתה כשאמרת שאתה כאן בכדי לקחת אותי?" חקרתי. "לא די בשאלה אחת?" שאל, יכולתי להבחין שהוא לחוץ לפי הבעת פניו. "באיזור הזה פריצה היא עבירה, ואני בטוחה שכך זה גם בכול מקום אחר" אמרתי. "מהמקום שאני בא ממנו, זו נקראת מתיחה" אמר. "אתה מתכוון לענות או שאני אקרא לשומרים" איימתי. אני הבת של יושב ראש המועצה העליונה, השליט קרלוס ומיאה אישתו. "את לא רוצה לעשות את זה" אמר, ופתח את כף ידו. כדור אש ניצת בידו, והלהבות ריצדו כרוקדות לצלילי הרוח.
הוא ככול הנראה ציפה לכך שאבהל, כי כשהבטתי בו בהבנה, הוא היה האחד המופתע. "גם אתה יכול לעשות את זה?" שאלתי. "מה…?" הוא לא הבין מה פשר הדבר, עד שגם אני הצתי כדור אש מידי. "איך?" שאל. "אמרו לי שאין עוד מישהו…" מילמל, אך יכולתי לשמוע אותו. "עוד מישהו שמה?" שאלתי. "לא משנה" ענה. פתאום נשמעו דפיקות על דלת חדרי. "נסיכה? האם הכול בסדר?" נשמע קולו של אחד השומרים, הוא היה ממש חביב עלי מאחר והייתי נהנת לשחק איתו מאז שהייתי קטנה. ג'יימס התחבא מתחת למיטתי, ואני פתחתי לשומר- מירקו את הדלת.
"הכול בסדר. פשוט לא יכולתי להירדם מאחר והירח הפנט אותי" עניתי בכנות. זו הייתה האמת, חלק ממנה. "אכן. הירח מאוד יפה הלילה. האם שמת לב שהוא צבוע במעט כחול?" שאל. וכאשר הבטתי בירח שנית, הוא אכן היה מעט תכלכל. "אתה צודק. זה די מצחיק לא" חייכתי למרקו. אור הירח הבליט את שערות שיבתו הלבנות, אך גם את חיוכו. הדבר גרם לו להראות יותר חביב. "ואל תקרא לי נסיכה, או בכול תואר כבוד. זה גורם לי להרגיש מבוגרת" הזכרתי, והוא הנהן בחיוב. לאחר שסגר את הדלת ביציאתו, חזרתי להביט בירח. "את באמת התעוררת בגלל הירח?" שאל אותי ג'יימס. "כן ולא. אני שמעתי רעשים מוזרים אז התעוררתי, ואז לא יכולתי להירדם מפני שהירח היה כול כך יפה" אמרתי, והייתה לו הבעה של סקרנות. "תראה, זה לא מעניין אותי מה אתה חושב עליי, אבל זה כן מעניין אותי מתי בדיוק אתה מתכוון ללכת" אמרתי. "יחסית למקום בו את גרה, יש לך פה" אמר בחיוך. לא ידעתי אם לקחת זאת כמחמאה או עלבון. "בכול מקרה, אם אני הולך, את צריכה לבוא איתי" אמר. "לא אני לא!" אמרתי. "נסיכה! אני שמעתי קול של מריבה" נשמע קולו של שומר נוסף, לאט לאט נשמעו עוד צעדים. ג'יימס סימן לי 'לא' בראשו. כאשר פתחתי את פי בשביל לומר שהכול בסדר, ג'יימס חסם את פי.
הדבר האחרון שאני זוכרת הוא הירח ומשב רוח חזק.