הכרוניקה של שאדו – פרק 4: גב אל גב

שאדו הביט בניק העומד מעליו, מופתע מן העובדה שהוא אכן עומד מולו אך מופתע עוד יותר שהציל את חייו. הייתה בכך מין בושה מסוימת, שדווקא מבין כל האנשים במסדר הגיע יריבו להציל את עורו בדקה התשעים. הוא זינק על רגליו, ומיד תפס את חרבו שזינקה לידו מן האדמה בשל בעיטה שניק נתן בה.
"מה לעזאזל אתה עושה כאן?" גער שאדו, מחזק אחיזה בחרבו, אוחז בה ביד אחת.
"חוץ מלהציל את העלבון למסדר שזה אתה?" התגרה בו ניק בחצי חיוך "אני התגבורת שלכם. מסתבר שהקרע כאן היה בדרגה גבוהה יחסית, והם חשבו ששלושתכם לא תהיו מספיק בשביל לטפל בכל זה. אתאר לך את זה בפשטות כדי שתוכל להבין – אני חיל הפרשים".
שאדו רק זעם בפניו ויישר עם ניק קו, שנראה היה מסופק בצורה מה מעצמו. הוא התעשת על עצמו מהר אולם, מבין שאם ניק נשלח לכאן כנראה הם באמת צריכים את עזרתו. הוא לא ידע כמה אנשים מונה כוח האויב, או אם אלו שנתקל בהם עד כה היו החזקים ביותר שיש להם להציע לחרבו.
"מול מה בדיוק אנחנו עומדים כאן?" שאל שאדו, מביט במזח מולו, מבחין בעוד אורקים שחורי עור היוצאים ממחבואם בין אם ממחסנים והאנגרים ובין אם זה מאחורי מכולות ענק וכלי רכב נטושים. ניק נראה מופתע מן השאלה, אך החליט לשתף איתו פעולה.
"מה שאתה רואה" אמר ניק בנימה מעט מתנשאת "אורקים שחורים. גדולים, חזקים וטיפשים אבל באים לרוב במספרים גדולים. עוד יותר גדולים אם מוביל אותם שאמן, שזה המקרה".
"אני מתחיל לראות פה טרנד מסויים…" הרהר לעצמו שאדו.
"מה?".
"כלום…אז אנחנו עומדים פה מול כמה? עשרים? שלושים?".
"חמישים לפחות".
שאדו שחרר צחוק מעט לחוץ. "פאק!" צחק "יש לנו הרבה עבודה!"
"רוצה לעשות את זה מעניין" אמר ניק ואחז בחניתו בשתי ידיו, מכופף מעט את ברכיו ומפסק את רגליו לנוכח העובדה שהאורקים כיתרו אותם בזמן שדיברו, מוכנים להסתער.
"מי יכול להרוג יותר?" אמר שאדו ונעץ את חרבו באדמה, מתחיל להוריד את מעילו הארוך והשחור חסר השרוולים, וזרק אותו הצידה שלא יפריע לו "אני בפנים. וניק…"
"כן?"
"אל תחטוף התמוטטות עצבים כשאשפיל אותך" אמר שאדו בחיוך זדוני והסתער קדימה, מחזיק את חרבו ביד אחת וחוד הלהב נגרר על האספלט, מעלה ניצוצות מן המהירות.
"טיפש יהיר!" צעק ניק ונראה היה שגופו מתכסה בברקים והוא פתח בהסתערות גם כן, אם כי מהירה בהרבה מזו של שאדו, עד כי צמצם אצלי מרחק של כמאתיים מטרים בפחות משנייה. עד אותו הרגע כבר הספיק שאדו לפתוח בזינוק לעבר ערמת מכולות משא, כחמישה מכולות היה גובה הערמה. הוא הניף את חרבו והיה מוכן למהלומה מוחצת כדי לפתוח את ההסתערות. שבעת האורקים שהיו על הרמה כבר הכינו את גרזניהם והן על עצמם מהיכן שההתקפה לא תבוא.
באיזושהי נקודה בהסתערותו זינק ניק באוויר, מותיר מאחוריו זנב ברקים וקרני אור כחולות כאילו התנופפו מאחוריו כסרטים. הוא עצר באוויר לשבריר שנייה בערך ליד שאדו ואז נראה כאילו שיגר את עצמו לעבר המכולה כאילו היה כדור ברק, פוגע באגרופו במכולה בדיוק באמצע קבוצת האורקים שהמתינה שם מוכנה. ברגע הפגיעה שוחרר גל ברקים וחשמל שזרק את כל השבעה לאלף עזאזל. הפגיע כמו כן יצרה שקע רחב במכולה, בה עמד ניק, עדיין פולט ברקים שסופם היה היכן-שהו בשקע המכולה שיצר.
שאדו ביטל את המהלומה ונחת לידו, רגל אחת בשקע.
"זה היה מהלך מלוכלך!" צעק עליו, מכווץ אגרוף.
"זה היה מהלך טוב" ענה לו ניק בחיוך זדוני וגאה "לא אשמתי שאתה לא יכול לעמוד בקצב."
"ככה אתה רוצה לשחק?" אמר שאדו ואחז בחרבו בשתי ידיו "אין בעיה!". הוא החל לתעל אנרגיה אל תוך חרבו, זו החלה לערפל את האוויר סביבה כאילו עולה בתופת. הוא כיוון את חרבו לעבר קבוצה של חמישה שהחלו בריצה לעברם על קומת הקרקע מתחתם, שואגים ומנופפים בגרזניהם כמטורפים. זה היה הימור מוחלט מצד שאדו – הוא ניסה לדחוס פחות אנרגיה בהתקפה, לנצל זאת בכדי להפוך את גל האנרגיה ללהב עוצמתי. עד כה לא נחל הרבה הצלחה, אך אגו הוא כלי חזק, והוא היה נחוש בדעתו לנצח בתחרות הזאת.
הוא סובב את להבו שיהיה מקביל לקרקע, עשה סיבוב על צירו, שבסופו עשה צעד קדימה לעבר האורקים באחדות עם תנועת הסיבוב. בתנופה ובהנפה ואף שאגה שחרר מה שנראה כערפול באוויר לעבר הקבוצה, מאין להב מעופף ושקוף גדול למדי שנע במהירות ותוך פחות משנייה פגע בקבוצה – גורם לפיצוץ מלא להבות, שורף שלושה מהם לפחם וזורק את השאר הצידה כאחד מהם איבד את ידו והשני איבד את רגלו, אולם מן הפיצוץ ולא מחיתוך הלהב.
זאת לא הייתה המטרה של שאדו, אך נראה היה שנחלה הצלחה כלפי חוץ.
ניק לא בזבז זמן להתפעל מן ההתקפה כפי ששאדו התפעל לשנייה מועטה מהצלחתו הלכאורה, ונע בזריזות לעבר קבוצה נוספת שהציגה את עצמה, מותיר מאחוריו את זנב הברקים שהתפוגג במהירות מאחוריו. אחד מהם דקר בחזהו, ובעודו נועץ בו את החנית עם ידו החופשייה שלח ברק בכף יד פתוחה לעבר אורק נוסף, מחשמל וזורק אותו. הוא שלף את החנית, ושוב בתנועה זריזה ומלווה בברקים נע לעבר אורק נוסף בכיוון התנועה שלו, תופס אותו בפניו תוך כדי תנועה, דוחף אותו איתו ומחשמל את פניו בתהליך. הוא זרק אותו לעבר מלגזה בעוד שגופו עדיין פולטת ברקים לכל עבר. בפגיעת הגופה במלגזה השתחרר פיצוץ מלווה באש וברקים – האש מן המלגזה והברקים מן האורק.
כל אלו התרחשו יחדיו בפחות מארבע שניות, ושאדו התקשה לעקוב אחריו. הוא הבין בנקודה הזאת שכנראה גיא צדק, ניק אכן חזק יותר משחשב לעצמו שאדו. הוא נשך מעט את שפתיו.
"אם אני סופר נכון, אני מוביל עלייך 10-3!" צעק ניק לעבר שאדו, מתגרה בו בחיוך.
"פוץ מסריח…" גער שאדו לעצמו, אך קו המחשבה שלו נקטע ברגע ששמע נחירות וצעדים כבדים ומהירים לעברו. מימינו החלה הסתערות נוספת של חוליית אורקים, מרימים גרזנים קדמוניים באוויר. שאדו כבר התכונן להסתער לעברם גם, אך טרם התחיל מטר חיצים כחולים, זוהרים ומהירים פילחה אותה כאילו נורו ממכונת ירייה, מפילה אותה במקומם במהירות וביעילות.
בתנועות לולייניות וסלטות באוויר נחת ליד שאדו לוגן – לבוש בברדס, המסכה ושאר לבוש הקרב שלו.
"טוב לראות שאתה בסדר" אמר לו לוגן מתנשף במעט ושם יד על כתפו של עמיתו לבן השיער.
"לא יכולת להביא מישהו יותר 'חביב' לסייע?" גער מעט שאדו.
"לא היה לי מושג על זה" אמר לוגן במהירות "ברגע שחזרתי למקדש הוא כבר נשלח. בכל מקרה. בדקתי את גיא, הוא מסתדר איתם, אבל הקרעים לא נסגרים – עוד ועוד אורקים נכנסים לעולמינו בזמן שאנחנו מדברים. צריך למצוא את השאמן ולחסל אותו!".
"תשאיר את זה לי" אמר שאדו ועמד לצאת לציד.
"חכה!" עצר אותו לוגן "הוא חזק מידי בשביל שמישהו מאיתנו ייקח אותו אחד על אחד!"
"המקום הזה לא עד כדי כך גדול. ברגע שאמצע אותו אני אודיע לכם" אמר שאדו בעודו עושה עוד מספר צעדים אחורנית ואז מזנק מערמת המכולות, נופל בגלגול ומתחיל בריצה לעבר קבוצה של אורקים, מזנק פנימה חרב קודם ופותח איתם בלחימה עיקשת פנים מול פנים.

גיא המשיך בלחימה עיקשת מול האורקים על סיפון הספינה בה הוטח קודם לכן – מתחמק מגרזנים ושולח אגרופים שוברי עצמות – שולח את תוקפיו לים מעולפים, מה שהביא בגורלם לטבוע. נראה היה כאילו שאין להם סוף, הם פשוט לא פסקו מלהגיע. על כל אורק שנפל היו עוד שתיים לפחות המוכנים לקחת את מקומו.
גיא זינק מעל מכת גרזן נוספת, שולח בעיטה חזקה לראשו של המכה ומזנק אחורה. הוא עצר לשנייה, סורק בשלושת-מאות ושישים מעלות את סביבתו – מוקף באורקים.
בראשו עלה רעיון מסוכן, אך אחד יעיל. בעוד שהעדר החל בהסתערות כוללת לעברו זינק לתורן הראשי והחל מטפס עליו בזינוקים מקורה לקורה במגדל הברזל האיתן. ללא הפתעה חלק מן העדר החל לטפס אחריו, אם כי לא בצורה יעילה וקופית כשלו.
עוד זינוק מקורה לקורה, עוד ריצה קלה על לוח הברזל וזינק אחורה לקורה נוספת. תוך פחות מדקה הגיע לראש התורן – מביט מטה לעבר הספינה. מן הגובה בו עמד ספינת המשא האימתנית שורצת האורקים בעלי עור שחור נראתה לא יותר כרפסודה המכוסה בנמלים. הוא שלף מחגורתו עוד מבחנה מלאה בנוזל האהוב עליו. הוא פתח אותה ושתה את תוכנה בלגימה אחת, זורק את המבחנה לים.
הוא הרגיש כיצד הנוזל החמים מתפשט בגופו, ממלא אותו בהרגשה נעימה וחמימה.
הוא זינק באוויר, עוזב את התורן הראשי ופותח בנפילת 'ראש קודם' לעבר סיפונה שורץ האורקים של ספינת המשא. שריריו התכווצו והיכונו לפגיעה. ברגע האחרון הסתובב, מתגלגל באוויר קדימה ושולף רגל החוצה כשעקבו פוגע בסיפון כגרזן עוצמתי.
הוא חדר את הסיפון, ואת הקומה תחתיו, וזאת מתחתיה, וכל אלו השאר עד שהגיע למים. כגרזן הוא חצה את הספינה כולה לשתיים לרוחבה – מתחיל להטביע אותה ביחד עם המוני האורקים שעליה. גיא זינק כצפרדע מן המים ונחת על הסיפון שכבר נטע על צידו עם שארית החלק הקדמי של הספינה. הוא ראה כיצד הכול מתחיל להחליק לכיוון שם חתך את הספינה – במרכזה. החלק המשיך להטות את עצמו, מגדיל את זוויתו מן הים, שואף להיות מאונך לאדמה.
האורקים החלו מחליקים ונופלים דרך הקומות לים, מתנגשים בארגזים וקורות ברזל וחתיכות רצפת ברזל בולטות מן הקומות דרכן עבר גיא. השומר כמעט החליק גם כן, והחל לפתוח בריצה זריזה במעלה הסיפון הנוטה , מזנק מעל אורקים מחליקים ושלל ארגזים העושים את דרכם מטה ואל הים. לבסוף הגיע אל החרטום ופתח בזינוק רחוק טווח לספינת משא נוספת שעמדה כמאה מטרים מן הספינה שהטביע. הוא נחת עליה בגלגול והביט אחורנית מרוצה מעצמו, רואה כיצד חלק מן האורקים לא מכירים את עקרונות השחייה וטובעים יחד עם הספינה הענקית.
הוא חייך, מתנשף מעט מן המאמץ, ואז הסתובב ללכת משם ולרדת מן הספינה בדרכים יותר קונבנציונאליות. הוא הילך מספר צעדים, אך לפתע הרגיש כוחות הפועלים על גופו. הוא השתתק בזמן שגפיו נצמדות – ידיו לגופו ורגליו זו אל זו. נראה היה כאילו התכסה במעטפת כתומה המחזיקה אותו שם, גורמת לו לרחף באוויר כנגד רצונו. הוא גם לא יכל לדבר.
"אתם אנשים עושים בעיות מהתוכניות שלי!" אמר האורק המוזר שעמד מולו. שרירי גם כן, אך לבוש ביותר מהשאר, כשבורג נעוץ בעינו הימנית והוא אוחז במה שנראה כמפתח שבדי ענקי עם נוריות חג מולד עליו. הוא גם נראה שפוף מעט, גיבנת בגבו.
"אני לא מעריך את זה!" דיבר שוב כאילו היה מוכה מום. הוא הניף את ידו לשמאל, זורק את גיא במהירות ועוצמה חזרה לנמל, זה פוגע ומפלח מספר רב של מכולות, עד אשר פגש במשאית הובלה- חודר אותה עד האמצע ומפיל אותה על צידה.

ניק זינק באוויר וביצע את אותה נפילת הברק שביצע לפני שאדו, המהלך אותו כינה לבן השיער כ'מהלך מלוכלך', זורק עוד ארבע אורקים לארבעת רוחות השמיים בעודם טעונים בחשמל ומעלים להבות. ברגע שהתרומם זיהה דבר מה בעל הילה כתומה פוגע במשאית מאחוריו, מרסק אותה ומפיל אותה על צידה.
"מה לעזאזל…" תהה לעצמו. "קאליבר!" זעק ומיהר להגיע אל המשאית, עוזר ללוחם לטפס מן המשאית החוצה – מדמם מראשו ומגופו, חלק מחולצתו ומכנסיו קרועים. גיא התנשף בכבדות, ראשו כאב ובקושי החזיק את עצמו בהכרה.
"השאמן." התנשף "הוא בספינה. הזאת שם. ליד זאת שהטבעתי. הוא חזק. תיזהרו…" אמר את מילותיו האחרונות ואיבד את הכרתו.
"קאליבר!" זעק ניק וניער אותו "קדימה אל תתעלף לי עכשיו!".
"גיא!" נשמעה צעקתו של לוגן, וזה הופיע ליד ניק ובחן את חברו המעולף.
"אנחנו יודעים איפה השאמן" אמר ניק במהירות, נשמע מעט לחוץ "הוא בספינה הזאת שם" הצביעה.
"שאדו מתקדם לאזור הזה" אמר לוגן, ותפס את גיא מידיו של ניק "צריך לעזור לו!"
"אבל אי אפשר להשאיר פה את קאליבר לבד" אמר ניק ונעמד על רגליו, מתנשף "לך שים אותו במקום בטוח ותצטרף אלינו. אני אדאג שהטמבל הזה יישאר בחיים עד אז".
לוגן לא שאל עוד שאלות, הוא ידע שזה הדבר החכם ביותר לעשות ולכן לקחת את גיא כאילו היה כלתו, בשתי ידיו, והחל בזינוקים ובריצה על מקומות גבוהים למען יוכל להניח את גיא הרחק מן הנמל. ניק החל במרוצה הזריזה שלו, מותיר מאחוריו ברקים ושאריות אור כחול.

שאדו זינק באוויר, משחרר עוד גל אנרגיה שקופה והרסנית לעבר קבוצה נוספת של אורקים – גורם לפיצוץ ופס שקע באדמה כאילו פגעה שם סכין גדולה. הוא הרגיש שכל פעם כשמבצע את ההתקפה הוא משתפר בה, ולכן ניסה להשתמש בה כמה שיותר בדרכו.
ע"פ הספירה שלו הגיע כעת לעשרים ושישה אורקים שנפלו מחרבו, אך מחרדה הוסיף למספר עוד חמישה.
זה שלושים ואחד אורקים שלקח את חייהם. אין מצב שניק הרג יותר מזה עד עכשיו.
נכון?
הגשר המוביל לספינת המשא שעמדה מולו היה גדוש באורקים, עומדים בטור ארוך ולא מאורגן על הגשר שהיה צר בשביל מידותיהם ומנע מעבר של יותר מאחד. שאדו רץ לעברם על הגשר, עוצר במרכזו וחתך את הגשר במהלומת חרב מהירה ואחידה, ואז זינק כאשר התחיל להתמוטט, נוחת על סיפון הספינה בזמן שהאורקים פגשו יחד עם הגשר במי המלח. הסתבר שרק אחד מהם ידע לשחות.
עוד שבעה הוסיף למונה ההרג שלו.
שבעה? הוא התכוון לתשעה.

לבן השיער התהלך בסיפון, שהיה נראה ריק מאיזושהי סיבה. לא היו עליו מכולות או אורקים – רק ערמות של גרוטאות וזבל חסר תועלת. מוזר, אך הוא נמשך הנה בגלל אנרגיה מוזרה שהרגיש, חזקה ביותר. הוא חש כי השאמן נמצא כאן – ואכן השערותיו הוכיחו כי נכונות כאשר את הספינה כיסתה בועה כתומה כאשר על פניה היו מספר זרמי ברקים כתומים.
"שיט…" סינן לעצמו שאדו, מבין שהוא כנראה כלוא בפנים. הוא סרק בעיניו את סיפון הספינה, אולי ימצא דבר מה. לבסוף עיניו נחלו הצלחה כאשר ראה רק מה שיכל לתאר כגנראטור בצורת ביצה, שנראה כאילו דחפו לתוכו כל פיסת אלקטרוניקה אפשרית שנמצאה לא משנה היכן ואם היא אכן אמורה להיכנס שם. הדבר רעד בעודו פועל, נראה כאילו עומד להתפוצץ בכל רגע.
מה שזה לא היה, זה כנראה מה שיוצר את התופעה, ושאדו הטיל על עצמו להשמיד את זה.
הוא אץ לעבר העצם, מכין את חרבו למהלומה שוברת, אך גופו קפא באותה הצורה בה קפא גופו של גיא. חרבו נפלה מידיו ופגעה ברצפת הסיפון, מרעישה את הכול. הוא ריחף באוויר בחוסר אונים – לא מסוגל לזוז או לדבר, או להשתמש באנרגיה שלו.
"שוב אתה?!" הגיע שוב אותו האורק, השאמן, שהשליך את גיא דקה קודם לכן.
"שוב אני?" הצליח שאדו להשחיל שתי מילים מפיו בקושי רב "פעם ראשונה שאני כאן!"
"אה…" אמר האורק, שומר על אותה נימה עצבנית "אולי התבלבלתי. כולכם הורדרדים נראים לי אותו דבר. לא משנה, גם לך אוציא את המעיים!"
שתי ברקים נורו מאותו המקור – אחד פוגע בשאדו ומשחרר אותו מאחיזתו של השאמן, השני יועד לשאמן, אך פגע בבועת אנרגיה שהגנה עליו.
"אף אחד לא מוציא לו את המעיים חוץ ממני!" צעק ניק, נוחת על הסיפון ואוחז בחניתו בהפגנתיות של אגרסיביות, זועף.
שאדו הרים את חרבו ועשה כמה צעדים אחורה והצידה. "זה השאמן שלנו?" שאל לבן השיער.
"ועוד איך" ענה לו איש הברק "נראה שהוא יצר שכבת מגן מסביב לספינה עם הגנראטור הזה. מה שלא יהיה עכשיו, זה רק שנינו והוא".
"אתם מעצבנים!" צעק האורק, קולו נשבר מעט, נותן לו מראה של יצור הסובל מאוטיזם כלשהו "אתם לא תהרסו לי את התוכנית! אני אקרע אתכם לגזרים!" החל מנופף במפתח הברגים המגודל שלו.
"אני חושב שאתה צריך להוריד טיפה את המתח" אמר ניק, כיוון אל השאמן את ידו השמאלית, שתי אצבעות קדימה ושיגר ברק לעברו. הברק פתאום סטה מהדרך, פוגע בגנראטור ונשאב לתוכו. "אופס…" נראה ניק מופתע.
"זה היה משחק מילים נוראי." העיר שאדו כדרך אגב.
"שתוק."
"שתקו אתם בעצמיכם!" שאג האורק, קולו נשבר באמצע המשפט והספינה החלה רועדת. הוא החל לרחף באוויר בבועת האנרגיה בכתומה שלו, עולה בהדרגתיות. שאדו חיזק את אחיזתו בחרבו, תוחב לתוכה אנרגיה ואז משגר להב שקוף ומעורפל לעבר האורק. הלהב פגע, התפוצץ וזרק את הבועה ומפעילה אחורנית, זה נופל ומתגלגל על הסיפון כאילו היה כדור מוחשי רגיל.
"מסתבר שרק התקפות ברק לא עובדות פה" הרהר שאדו "זה הופך אותך לדי חסר תועלת לא?" הביט לעבר ניק מרוצה מעצמו, ועוד יותר מרוצה מן העובדה הנוכחת.
"אני עדיין מהיר ממך שוטה" אמר ניק בעוד שנראה שהשמאן המטורף עובר התמוטטות עצבים בתוך הכדור המגן שלו.
"היי" אמר שאדו, מרוכז בשאמן.
"מה?"
"אולי הוא יהיה שובר השוויון שלנו?"
"צריך להיות בשוויון בשביל שיהיה 'שובר שוויון' אתה יודע"
"נו? כמה הרגת?"
"ארבעים ותשע…אתה?"
"ארבעים…ותשע! ארבעים ותשע! כמוך!"
"כן בטח…" הטיל ניק ספק בדבריו של שאדו.

"דיברתם מספיק וורדרדים!" צעק האורק והחל לרחף שוב באוויר. הגנראטור החל רועד אף יותר, פולט ניצוצות ועשן אך ממשיך לעבוד. פתאום גם ניק וגם שאדו נקלעו באחיזתו של השאמן – שניהם לא מסוגלים לזוז ושניהם מרחפים באוויר בגפיים צמודות לגופם. שאדו נראה נאבק בהרגשה, מנסה להשתחרר בכוחו הפיזי בלבד. הוא החל שואג מכאב כאשר אחיזתו של השאמן גברה, החלה מוחצת אותו.
ניק נראה כמצליח להתנגד לאחיזתו, ונראה כי השאמן מתקשה עימו מעט, מכווץ את פניו בניסיון עיקש למנוע ממנו להשתחרר.
אוחז החנית הצליח בהדרגה להפריד את רגליו זו מזו, ואז לשחרר את ידיו מגופו.
כמענה החל השאמן לדחוק עוד כוח באחיזתו, ובכך גם על שאדו שהחל להרגיש כי עצמותיו נשברות.
נראה שהשמאן מתחיל להחזיר לעצמו עליונות, שכן ניק החל אט אט לחזור למצבו הכלוא, וניסיונותיו העיקשים להתנגד לא הניבו פרי מוצלח.
שאגה פילחה את האוויר והפתיע הן את האורק והן את ניק. שאדו החל פולט להבות אדומות , בעוד שהאדום בעיניו החל זוהר מעט. הן האורק והן ניק היו מרותקים למספר שניות לשאדו, החל פולט להבות אדומות מגופו כאילו היה פחם בוער מרחף, ואז בפתאומיות התפרצו כל הלהבות הללו ממנו כאילו שאדו עצמו התפוצץ – זורק את האורק אחורנית ואת ניק הצידה, משחרר את האורק מריכוזו ואת שניהם מאחיזתו.
שאדו נחת על רגליו, מתנשף בכבדות ובפניו זעם. הוא התיישר וחיזק את אחיזתו בחרבו, מוכן לקרוע את האורק המגעיל לגזרים.
ניק נראה מופתע מהפגנת הכוח שהראה שאדו הרגע, שכן נשאר שוכב עוד מספר שניות על רצפת הסיפון ובוהה בו כאילו גידל ראש נוסף.
כה הרבה כוח מתפרץ, והוא חבר מסדר פחות משלושה חודשים. כנראה מה שמספרים על אלו בעלי חתימת אנרגיה טהורה נכון. למרות זאת היה הכוח ברובו חסר תועלת רוב הזמן, שכן לא ידע שאדו איך להשתמש בו.
אך אז עלה לניק רעיון. רעיון של אהב במיוחד – אך היה הפיתרון היחיד למצב.
"שאדו" אמר, נשאר כורע על ברך אחת "יש לי רעיון, אבל הוא מציב אותך לבדך מולו".
"מה זאת אומרת?"
"אני אשתמש באנרגית הברק שלי כדי למנוע ממנו לתפוס את שנינו באחיזה האלקטרומגנטית שלו. זאת הדרך היחידה שנוכל לתקוף אותו איכשהו. הבעיה היא שזה משאיר אותי סטטי".
"למה?!" הצטעק שאדו, מסובב את פניו אל ניק כשגופו עדיין פונה לשאמן.
"הוא חזק, והוא מתחזק בכל רגע שעובר" החל ניק להסביר "אני צריך בשביל זה הרבה ריכוז, אבל אני חושב שבו זמנית אוכל למנוע ממנו גם את בועת המגן שלו. זה משאיראותו חשוף ואותך באחריות לחסל אותו…חושב שאתה מסוגל לזה?"
שאדו הביט לעבר השאמן, שהמשיך לאגור אנרגיה מן הגנראטור מאחוריו, ואז חייך בצורה מרושעת אך מלאת ביטחון עצמי.
"קטן עליי".

ניק היה בהלם מוחלט באותו הרגע מן הביטחון העצמי שהפגין שאדו – כה בטוח ,כה מוכן, כה חזק. עיניו לא הראו פחד מלהתייצב מול יריב החזק משניהם יחדיו לבדו. לא ידע זאת, אך זה אותו המבט שהיה לשאדו כאשר צלח את מבחנו של שין לפני כשלושה חודשים – מוכן להילחם על חייו ולתת את כל שבו על מנת לנצח.
"בעה!" פלט השאמן בעצבים "אני אשים את הראשים שלכם על הגנראטור שלי כשאגמור איתכם! מה? מה זה הדבר הזה?!" נדהם כאשר ראה שלא מצליח לתפוס את שניהם באחיזתו, והן נראה מופתע יותר כאשר בועת המגן שלו החלה נעלמת. "מה עשיתם לבועה הכתומה שלי?!"
"מצטער לפוצץ לך את הבועה" אמר שאדו, פיסק את רגליו וזינק להסתערות כשחוד הלהב מופנה לשאמן "אבל עכשיו משחקים במשחק שלנו!"
ניק הרים גבה, מהרהר על זכותו של שאדו לבקר כל משחק מילים עם 'הברקות' שכאלה.

"אני לא אוהב לשחק איתכם!" שאג השאמן, ולפתע התחילו חלקים מן הגרוטאות להתאסף כאילו נמשכים בעזרת מגנט למפתח הברגים שבידו. טרם היה שאדו במרחק של שמונה מטרים מאויבו כבר יצרו הגרוטאות כהארכה לידו הימנית של השאמן, כשבקצה לוח ברזל חד ששימש כלהב ענקי.
הוא הרים את ההארכה והחל מוריד אותה על שאדו. שאדו בלם את הסתערותו, הרים את חרבו מעלה – יד אחת אוחזת בניצב ויד שנייה בראש הלהב מצידו הכהה – בולם את הלהב הענקי בכיפוף רגליים ובקושי דוחק אותו חזרה. ניצוצות נוצרו במגע בין הלהבים בעוד ששאדו מתאמץ שלא לקרוס תחת העומס. הוא הטה את הלהב כפי שעשה עם האורק הראשון שתיקל אותו בתרחישים היום – נותן ללהב הענק להחליק מצידו ולהתרסק על רצפת הסיפון. שאדו ניצל את הרגע, לקח תנופה עם חרבו ונעץ אותה בלהב הענק משמאלו. הוא אחז בלהבו בשתי ידיו, ממשיך לתחוב אותו בלוח הברזל החד הענקי והחל רץ קדימה. ניצוצות וקול זוועתי של חריקת ברזל הדהד ברחבי הנמל בעודו חוצה את הלהב בדרכו לאורכו. הוא החל דוחף אנרגיה לחרב, מוכן לשחרר אותה בכל צורה שיוכל כאשר יצטרך לכך.
חרבו עברה דרך לוח הברזל הענק והחלה עוברת דך לוחות ברזל קטנים יותר, מנועים ושלל הגרוטאות שהרכיבו את ההארכה לידו של השאמן.
"בום" אמר שאדו חרישית כאשר חרבו הגיע לקצה ההארכה, משחרר את האנרגיה בעודו שולף את החרב בצורה קשתית רחבה עם המשך תנועתו, גורם לפיצוץ הזורק את האורק אחורנית, שולח אותו מתגלגל בצורה די משעשעת בזמן שחתיכות ברזל וגרוטאות עפות להם לכל עבר מן הפיצוץ.
שאדו החליק גם כן אחורנית מהפיצוץ שיצר, אך נעץ את חרבו בסיפון ובכך עצר את התקדמותו. הוא הזדקף, מביט על השאמן הזועם.

ניק היה מרותק למה שראה, מתקשה להאמין. שאדו הפגין כמות אדירה של כוח ברגעים האחרונים מאשר הפגין בתחילת המערכה. יכול להיות שהוא מתחזק ככל שהקרב ממשיך? יכול להיות שככל שיריבו חזק יותר כך גם שאדו נהיה חזק יותר?
ניק לא יכל לתהות בכך יותר מידי זמן. אפו החל מדמם וראשו כואב. הוא הרגיש כבד ומעורפל.
"שאדו!" צעק בשארית כוחותיו "תסיים את זה כבר!"
לבן השיער כבר התחיל לתהות כמה אנרגיה דורש כל הדבר הזה מניק, אך אז נזכר שהוא בעלת חתימת אנרגיה גולמית – אין לו הרבה מזה כמוהו. היה עליו לסיים את זה מהר, אך האורק עדיין מתחזק בכל שנייה שעוברת. ככל שהקרב נמשך יותר ויותר כך נעלמים הסיכויים שלהם לנצח.
הוא תפס בזווית עינו את הגנראטור, שנראה היה כי רק בנס לא התפוצץ.
הוא צריך להשמיד אותו.

הגרוטאות החלו להיערם פעם נוספת על האורק, יוצרים שוב את הלהב אותו שאדו עמל בשביל להשמיד רגעים אחדים קודם לכן. לבן השיער לא המתין שהלהב יושלם, אלא רץ במהירות לעבר הגנראטור ושלח את להבו קדימה. הלהב נתקע בשכבת מגן בלתי נראית שמנעה ממנו להשלים את מסלולו ולפלח את הגנראטור. שאדו דחק יותר ויותר בכוחו, מתקדם עוד מספר מילימטרים לעבר יעדו המוגן היטב בידי שדה אלקטרוסטטי.
טרם הצליח לחדור את שכבת המגן הרגיש רעידות וחריקת ברזל על ברזל. הוא הסתובב אל האורק, שולח את חרבו קדימה במגננה במהירות, חוסם את הלהב הענקי שהפעם שוגר לעברו – חוסם את חוד הלהב ברגע האחרון מלפלח אותו. אולם הצליח למנוע מהלהב מלקחת את חייו, אך עדיין נדחף על ידי עוצמתו לאורך כל הסיפון כשרגליו חורקות על הרצפה תחתיו. הוא חלף על יד ניק המתקשה לשמור על הכרתו, מתרסק במבנה העילי של האונייה שהחל מתמוטט עליו במלוא עוזו.
המבנה התמוטט לתוך עצמו, שלושה קומות ברזל שאיבדו מיציבותם בשל המכה והחלו להתרסק על שאדו תחתם. ההתרסקות הרעידה את כל האונייה, מרעישים בכל הבועה העוטפת את הספינה באורות כתומים וברקים באותו הגוון בברזל מתרסק ומהלומותיו ברצפה.

הלהב הענק החל חוזר אחורנית בזמן שההארכה מתכווצת, חוזרת למצבה המקורי בידו של השאמן, זה מרים אותה מעלה, לגובה של עשרה מטרים, מוכן להנחית אותה במלוא עוזה על ניק שכבר מזמן לא מרגיש ולו איבר אחד בגופו, עיניו רגעים מלהתגלגל מעלה.
הלהב היה מאונך לרצפת הסיפון, נראה כסכין ענקית עשוית גרוטאות חדות שהסתדרו בעצמן ליצירת להב.
"הפסדתם!" חייך השמאן והתכונן להנחית את הלהב העצום ולסיים את ייסוריו של ניק.
"מי אמר שהמשחק נגמר?!" נשמע שאדו שואג מלמעלה. השאמן הביט לכיוון הקול, שהיה מראש הלהב, נראה מבולבל ביותר. שאדו נראה רץ על הלהב עצמו בחלקו הכהה מהחוד למטה כשגופו מקביל לקרקע – מנופף בחרבו ביד אחת שהחלה זוהרת באדום, משאירה שובל של אורות אדומים בעקבותיה בכל מהלומה, חותכת את הלהב תחת רגליו בכל מהלומה שמבצע בעשרות זוויות ומהלכי חרב מסוגננים. סכין הגרוטאות החלה מתפרקת בעקבותיו של הסייף, כאילו הייתה בניין קוביות שהוציאו חולייה וכעת קורס.
לבסוף שאדו זינק כאשר סיים את דרכו, נוחת מול השאמן המופתע ואז מזנק במהירות אחורה, מתחמק ממבול הגרוטאות שהרכיבו בעבר את הסכין והן את ההארכה לידו של השאמן שקברה את בעליה .
"ניק!" שאג לו, מתנשף בכבדות "תפוס את הכבל הזה לידך, תטעין את עצמך ותשמיד את הגנראטור! רק אתה מסוגל לעשות את זה!".
ניק נראה כשיכור הביט סביב, מבחין בכבל חשמל קרוע השוכב לא רחוק ממנו, עדיין פולט ניצוצות, בין הריסות המבנה בעילי. השומר קם על רגליו בקושי רב והתהלך מתנדנד אל הכבל. הוא נפל טרם הגיע אליו, מרגיש שעומד לאבד את הכרתו. למרות זאת שלח יד קדימה ואחז בו. הוא שכב מספר שניות ללא ניע. אדם מהצד היה מאמין שאיבד הכרה, או את חייו בכלל מרוב כל העומס, אך עד מהרה נפלט ברק מגבו אל תוך רצפת הסיפון עשוית הברזל. הוא התרומם על ידיו, נראה מרוכז ובהכרה מלאה.
הוא החל להתהלך לעבר הגנראטור, ואז עבר לריצה קלה. רגליו החנו נעות במהירות רבה יותר ויותר בכל שנייה חולפת ואז זינק באוויר, מכין כדור ברק בידו ונוחת בשיגור מן האוויר בעל זנב ברק על הגנראטור – חודר את השדה האלקטרוסטאטי שהגן עליו ללא בעיות ופוצץ אותו.
חתיכות אלקטרוניקה עפו לכל עבר כאשר סיים ניק את מלאכתו, והנה החלה להיעלם בהדרגה הבועה הכתומה שבלעה את הספינה.
ניק פנה אל שאדו המיוזע, שחייך אליו קלות והנהן לו לחיוב. ניק הרים על שפתיו חיוך קל גם כן.
"הרסתם לי את התוכניות!!!" שאג השאמן בשצף קצף "החורים שלי, הם נסגרים! לא עוד חברים שעוברים הנה! אתם תשלמו על זה!!!" צעק בזעם איום והחל מרחף באוויר, יוצר לעצמו בועת מגן כתומה נוספת. הספינה החלה רועדת ומתכות החלו מרחפות באוויר, נמשכות אליו ומתאספות עליו כאילו יוצרות עליו חליפת גרוטאות חיצונית.
"הוא עדיין די חזק" אמר שאדו, מביט כיצד כל הגרוטאות מרכיבות סביב האורק שתי הארכות ידיים כפי שחזה קודם לכן על יד אחת, בשניהם להבים.
"שובר שוויון לא?" אמר ניק בחיוך והתכונן לנזק "הוא אמור להיות כזה".
יצירת ההארכות הושלמה, והיה היו לו בשתי ידיו זוג סכיני גרוטאות, כל אחת באורך שניים-עשר מטרים. הוא הניף אותן באוויר והנחית על הספינה, חותך אותה ומתחיל את תהליך ההטבעה שלה. בזמן הפגיעה זינקו השתיים – כל אחד על סכין שונה- והחלו בריצה לאורכם.
היעד של שניהם, ללא ברירה או רצון אחר, היה השאמן.
שאדו רץ קדימה, מנופף בחרבו כפי שעשרה קדום לכם, חותך את הסכין לעשרות חתיכות ברזל וגרוטאות שהחלו ליפול לים עם הספינה השוקעת. ניק לעומתו נע כאילו מרחף, שובל הברקים מאחוריו מפרק בחתיכות שלמות את הגרוטאות ואת הברזלים שהרכיבו את הסכין עליה נע.
לבסוף הן שאדו והן ניק הגיעו אל קצה שבילי הגרוטאות וזינקו באוויר. שאדו לקח תנופה עם חרבו שהחלה עולה בלהבות אדומות ולא טבעיות. ניק הרים את החנית, שראשה החל פולט ברקים רבים כאילו היה יכול להוות מקור כוח ל עיר שלמה. שניהם זינק באוויר ושלחו כל אחד את מהלומתו אל השאמן, פוגעים באורק בו זמנית.
פיצוץ לבן של להבות וברקים נוצר ברגע המגע, מרעיד את כל האזור ובוודאות הכניס את כל העיר לכוננות רעידת אדמה. השאמן עצמו נעלם כאילו לא היה וגופתו התאדתה מן הכוח האדיר של התקפות השומרים המשולבות. אותם שומרים צנחו מטה, מתרסקים אל תוך מי המלח ביחד עם עשרות גרוטאות שצנחו יחד עמם.

לוגן עמד מהצד על מחסן. בגדיו היו קרועים ובלויים, ומסביבו ערמות של אורקים מתים – כל אחד עם חץ אחד או יותר נעוץ באיזושהי נקודת טורפה בגופו שכנראה גרמה למותו. הוא בחן את הספינה המוזרה מוקפת בשדה האנרגיה הכתום. הוא הבחין פתאום במספר פיצוצים בפנים וראה כיצד השדה נעלם. הוא ראה בעינו המיוחדת כל שהתרחש בפנים, ופתח במרוצה וזינוקים ארוכי טווח לעבר האונייה. לבסוף הגיע כאשר תמה העבודה – האונייה טבעה כבר והפיצוץ הלבן התפוגג. הוא הבחין בשאדו וניק הנופלים למי המלח, ואז כעבור מספר שניות עולים על פני המים וזוחלים החוצה על המזח.
"אתם בסדר?" שאל אותם מיד כאשר ניגש אליהם ועזר להם לצאת מהים.
שניהם התנשפו בכבדות, נראים עייפים ופצועים אך מרוצים מעצמם בצורה מיוחדת.
"מעולם לא הרגשתי טוב יותר" התנשף שאדו בכבדות, מחייך נמרצות. "איפה גיא?" שאל לאחר ששם לב שאינו עמם.
"הוא יציב. פצוע קשה, אבל יציב" אמר לוגן והסיר מראשו את הברדס ואת מסיכת העור "אז זה נגמר?".
"כן" אמר ניק בנימה מעט שאננה "הקרעים נסגרו והשאמן לא עוד. אני גם מבין שחיסלת את כל האורקים הנותרים".
לוגן הנהן בחיוב.
"פאק!" התייפח שאדו "אני ארגיש את זה מחר בבוקר!…והיי" פנה לניק בחיוך קל ועיניים תמימות.
תחילה ניק לא אמר דבר, וגם לא שאדו, ושרר שקט בין השתיים. פתאום שאדו שלח יד פתוחה ולעברו.
"תודה על העזרה" אמר.
ניק הביט מספר שניות בידו מקדמת הפנים של שאדו, נראה שלא יודע בדיוק איך להגיב. פניו לבשו הבעה חסרת תכלית, שהשתנתה לשאננות מלווה עם שנאה מאופקת. הוא הכה בידו של שאדו, מניע אותה הצידה.
"אל תתרגל לזה" אמר בבוז פתאומי "שוב – הסיבה היחידה שעזרתי לך היא כי אני רוצה את העונג של להשפיל אותך בעצמי. אל תחשוב שאנחנו חברים או אפילו קרובים לזה. חוסר כבוד הוא משהו שאיני יכול למחול עליו, במיוחד לא לך!". ניק סיים את נאומו הקצר והפנה לשאדו את גבו, החל להלך באיטיות ושלף רסיס אבן השתגרות מכיסו, שהחל זוהר.
"את עדיין עושה סיפור מהדבר הקטן הזה?!" נדהם שאדו בזמן שניק הפך לאור אדום ושוגר לשמיים, חוזר למקדש ולביתו.
"מה באמת הקטע ביניכם?" שאל לוגן, מביט לשמיים ורואה כיצד כדור האור הקטן נעלם.
"הוא סתם עצבני כי הרגתי יותר אורקים ממנו".