הכוח והמכשף – חלק 2
ג'יימס ידע שהוא לא ייתן לכריס להרוג אותו. לפני רגע בכלל לא ידע שיש בו כוח, והיום בבוקר בכלל היה בטוח שמחר כבר יהיה החופש הגדול… אבל כנראה שלא. הוא לא חיכה אפילו שנייה אחת והחל לרוץ בשנית לעבר הדלת. ג'יימס רק קיווה שהיא לא תהיה נעולה…
למזלו הרב, הפעם היא לא הייתה נעולה. הוא רץ ושמע מאחוריו צרחות שהוא לא יצליח לברוח. ג'יימס לא הביט אחורה והמשיך לרוץ. הוא היה בטוח שהוא לא יעצור לעולם… לקח לו זמן לקלוט שבית הספר ריק. "מה, יכול להיות שכבר נגמר יום הלימודים?" חשב. לא הייתה לו לכך תשובה. הוא הביט מעלה. השמיים היו שחורים.
לפתע הופיע מולו כריס. ג'יימס נעצר. ואז, כעבור מספר שניות, היה מוקף אש. הוא לא יכל לצאת משם, אלא אם כן היה נשרף ומת…
אבל ג'יימס ידע שהוא לא הולך לוותר. זה אופיו. הוא לא מוותר בקלות על שום דבר, ובטח שלא על החיים שלו. ואז עלתה במוחו מחשבה מבריקה. הוא הוריד את תיקו מגבו והוציא ממנו בקבוק מים. עוד לפני שכריס הספיק לראות ולהבין מה קורה – ג'יימס שפך מים על האש והיא כובתה מייד. הוא הגביר את קצב הריצה שלו. עתה ירד גשם. "אוי לא, הגשם לא יכל לרדת לפני חצי דקה?" זעם ג'יימס, והיה בטוח שקודם הגשם היה מבטל את האש…
מולו ראה את מבנה החטיבה העליונה. הוא מיהר להיכנס לשם ולעלות במדרגות. הוא פנה ימינה, שמאלה, עלה וירד במדרגות. ואז נכנס לאחת הכיתות, שמעולם לא היה בה. ג'יימס סגר את הדלת בשקט ומיהר לרוץ לפאתי הכיתה. הוא התחבא מתחת לאחד השולחנות. הוא כל כך התאמץ להיות בשקט. אבל זה היה חסר טעם. הוא התנשם והתנשף מהריצה. לא משנה כמה ניסה לא לנשום, לשתוק –לא הצליח. הוא בלע את רוקו וקיווה שכריס לא ימצא אותו שם. פחד אחז בו.
עברו כעשר שניות שנראו כנצח, ולפתע הדלת נפתחה. ג'יימס כיסה את פיו בידיו, במטרה לא להשמיע קול ולו את הצליל החלש ביותר. הייתה דממה מוחלטת. אבל למרות הכל, למרות כל ניסיונותיו, עמוק בתוכו ידע שאין לו דרך להימלט. "אני הולך למות, אני הולך למות", ג'יימס לא הצליח לחשוב על כלום פרט למחשבה הזו. והוא עוד חשב שהוא הולך ליהנות היום ולמחרת כבר החופש הגדול… הוא טעה. כריס עוד מעט ייכנס לכיתה הזו, ויהרוג אותו בן רגע. לרגע חשב ג'יימס שיש לו עוד תקווה, ומי שייכנס לכיתה בכלל לא יהיה כריס אלא המורה או אחד התלמידים. אבל הוא חשב את זה רק לרגע.
ואז כריס נכנס לכיתה. ג'יימס עצם את עיניו ופקח אותן שוב ושוב… הוא רעד… הוא נטף זיעה והיה לו קר כמו קרח… הכול אבוד בשבילו… אין לו יותר מה לעשות… אין לו ברירה אלא למות…
ג'יימס לא קלט מה הוא עושה עד שראה את פניו של כריס בגובה העיניים: הוא יצא ממחבואו ונעמד ממש מול המכשף – פנים אל פנים. ג'יימס חשב שהוא עשה עתה מעשה טיפשי לחלוטין, טעות חמורה… אבל גם הרגיש כאילו הוא בתוך חלום ולא משנה מה הוא יעשה הוא עוד מעט יתעורר. אבל זאת הייתה המציאות.
"אתה הולך למות, ג'יימס", אמר כריס, בעיניים מרושעות וזדוניות.
"זה לא נגמר עד שזה נגמר", הייתה תשובתו של ג'יימס.
כריס הרים את ידו, ואיכשהו ידע ג'יימס שברגע שכריס יוריד את ידו בתנועה מהירה אחת – הוא ימות. ידו של כריס החלה לרדת למטה… ג'יימס הרגיש עייף ותשוש…
ואז, נזכר ג'יימס בהתחלה. "איזה קול שמעתי בפעם הראשונה כשנכנסתי בשערי בית הספר?" הוא ניסה להיזכר, "וזה גם מה שכריס רוצה ממני. הכוח. הכוח שיש בתוכי… טמון בי הכוח, וגם הכוח להביס את כריס! כן!" התלהב ג'יימס.
ואז, הרגיש את ידו מונפת גבוה באוויר… הוא עצם את עיניו… כיווץ את אצבעותיו… וכשפתח אותן חזק הרגיש כוח בוקע ממנו… ואז לא שמע יותר כלום.
אט-אט הוא פקח את עיניו, וכריס כבר לא היה מולו. הוא לא הצליח לקלוט שהוא ניצח את כריס, את המכשף החזק ביותר בכל הזמנים! ורק אתמול חשב שהיום יהיה היום האחרון בבית הספר, יום כיף ושמח…
הוא יצא מהמבנה והלך לאט למבנה שלו. הוא היה צריך לעכל את כל מה שעבר עליו. ג'יימס שמע את התלמידים בכיתתו צוחקים, שרים שירים, והכי חשוב – הם היו שמחים ומאושרים,
לא יודעים דבר ממה שקרה לו אמש.
ולקח לג'יימס רק רגע אחד, רק אחד, כדי לשוב לחייך.
– סוף –
תגובות (0)