הכוח הנסתר- נסיכת הרוע (פרק 1)

היה הייתה פעם נסיכה. היא הייתה יפהפייה בעלת שיער שחור וחלק ועיניים כחולות זוהרות. לא הייתה נערה שלא רצתה להיראות כמוה. אך היה סוד שהנסיכה לא ידעה. המלך והמלכה הם לא באמת הוריה. בממלכה נמצאת מכשפה, מידי פעם היא נהפכת לטובת לב ואכפתית אך מיד אחר כך נהפכת לרעה בחזרה. המכשפה התחתנה עם מישהו ונכנסה להריון. היא עשתה קסם כדי להוליד את תינוקה מהר וברגע שבאה לנטוש את התינוקת ברחוב נהפכה לטובה. היא הבינה שהיא לא יכולה לגדל ילדה ולכן הביאה את התינוקת למלכה, שהייתה עקרה ולא יכלה ללדת. עברו השנים והילדה גדלה בתחושה הולכת וחוזרת שיש לה כוח והרגשה שהיא יכולה הרבה יותר ממה שהיא ברגע זה. ביום הולדת 15 שלה היא התמלאה בקסם ופוצצה חלק גדול מהארמון. רבים נהרגו, רבים נפצעו קשה, רק מעטים שרדו את הפיצוץ שעשתה. למחרת התעוררה הנסיכה בחדרה- החדר היחיד שנשאר רגיל לחלוטין- וראתה את מה שעשתה. היא ברחה בידיעה שאינה רוצה לעשות עוד סבל לאנשים. היא עשתה קסם מסובך וכלאה את עצמה בכלא נוגד קסם ורק כאשר התחושה הזאת לעשות רק רע לאנשים תיעלם היא תצליח לצאת משם. המלך והמלכה שלחו שליחים לכל רחבי הממלכה וחיפשו אותה, הם מצאו אותה בתוך הכלא שלה כשהיא אומרת להם את הקסם שעשתה ומנסה לשפר אותו. כל הממלכה הייתה על הרגליים. שומרים עמדו על המשמר על יד הכלא, קוסמים מכל רחבי העולם באו לנסות להוריד את הקללה של עצמה בכל מיני דרכים מקוריות כמו שיקויים, הורדת עין הרע וקסמים שונים ומשונים, אך הם העלו חרס בידם. עבר הזמן, יום ההולדת 16 בא והלך, פחות ופחות קוסמים באו לנסות את מזלם, השמירה נהפכה לפחות ופחות הדוקה ולאחר שנה וחצי היא נשכחה כליל. בכפר קטן על יד נהר נמצאה בקתה, בתוך הבקתה גרה משפחת ג'ינג'ים עליזה ומנומשת. השני מבין שבעה היה בן 17, יום אחד הוא חלם על מלאך שבא אליו ואמר לו ללכת להציל את הנערה. לאחר שהקדיש לכך מחשבה או שתיים הבין שמדובר בנסיכה שבכלא ויצא להצילה. הוא נכנס לתוך הכלא הקטן והביט בתא שמולו. בתוך התא ישבה נערה בעלת השיער הנחשק ביותר בממלכה- מבולגן ומוזנח, כלי אוכל מלוכלכים וריחם עליה, באמת ובתמים. הוא בא אליה ולחש דרך הזכוכית: "אני יודע איך את יכולה לצאת מכאן" צחוק קר וחודר הקפיא אותו על מקומו וסימר את שיערותיו.

"אף אחד לא צריך אותי יותר, כולם שכחו אותי, עדיף שלא אפגע עוד באנשים. כדאי שאשאר כאן, רק אני והמחשבות שלי…" הוא הביט בה ברחמים והוסיף בלחישה ללא רתיעה: "לא עובר יום שההורים שלך לא חושבים עלייך-

"הם לא ההורים שלי! אתה חושב שאני לא יודעת? אמא שלי באה לכאן ואמרה לי שהיא אמא שלי- אני בת של מכשפה! קוללתי לנצח להתלבט בין טוב לרע!" היא צעקה בכעס בוער וזיקתה את הנער במבט שורף של עיניים כחולות זוהרות ובולטות, אך הנער לא זע סנטימטר אחד.

"בדיוק להפך. כל העולם צריך אותך, את קיבלת מתנה- את הכוחות שלך. את יכולה לנצל אותם לרעה, את יכולה לנסות להעלים אותם ולהגיד שמישהו אחר יציל אותי. ואת יכולה לקחת אחריות על המתנה שקיבלת ולנצל אותה לטובה. לעזור לממלכה, לתת אוכל לעניים. כבר שנתיים את נמצאת כאן, מחכה שמישהו יבוא להציל אותך במקום לצאת ולעזור לעולם." ברגע שסיים את דבריו התחילה הנערה לצחוק.

"אתה רוצה להמשיך לנאום לי על צדק ואחריות? נראה לך שמשהו יכול להציל את עצמי מהקללה של עצמי? אני לא מועילה לאף אחד!" היא המשיכה לצחוק בקול גס גם אחרי שהנער חזר לביתו. היא ישבה שם, נהנית מהבידור הזמני שקיבלה וחזרה לרחמיה העצמיים שכל כך אהבה לעסוק בהם. אך דברי הנער טרדו את מנוחתה. היא החלה לחשוב, אולי הוא צודק? אולי כל מה שהיא צריכה לעשות זה לקחת אחריות? אולי היא היחידה שיכולה להציל את עצמה? לפתע נפתחה דלת תאה בשריקה. היא יצאה לחופשי, אחרי שנתיים שהיא מחכה למושיע היא גילתה שהיא המושיע של עצמה. היא יצאה, מסונוורת מהשמש והמומה בהחלט. היא הלכה לארמון ודפקה הופעה (עם כמה נגיעות קסם פה ושם) וכל הממלכה הייתה מופתעת ושמחה גם יחד. הוריה המאמצים חגגו את המאורע בנשף ראוותני שאליו הוזמנו כל אנשי הממלכה. הנסיכה נקראה לשאת נאום ועלתה לבמה בחשש. היא פתחה את פיה לדבר והתחילה בנאומה: "דבר ראשון, תודה לכם, על כל התמיכה והרצון לעזור, נכון שלא הצלחתם אבל אין מה לעשות, לא הכל הולך חלק. ובכן, הכל התחיל בילדה מוכשרת ושמחה. היא הייתה הולכת לטייל עם חבריה, משחקת משחקים עם שבעת אחיה הגדולים, בעודה לא יודעת שעצור בתוכה קסם עתיק שעובר בין אנשים בעולם. הילדה גדלה כמו כל ילדה רגילה עד שהגיעה המכשפה הקנאית מהמערב. המכשפה קינאה בילדה, שקיבלה כוח גדול וחזק בקלות בעוד היא, המכשפה קיבלה כוח פעוט משיקוייה שלה בהשקעה בלתי מתוארת. המכשפה אכולת הקנאה פרצה לתוך ביתה של הילדה וקיללה אותה בקללה נוראה- בכל חייה של הילדה יהיו לה רק רגעים קטנים של טוב לב וכל שאר הזמן תהיה מכשפה רעת מזג וחזקה כבלתי מתואר. הילדה נלחמה בקללה וניסתה להסיר אותה, לרוע מזלה של הילדה היא עוד לא ידעה איך להשתמש בכוחה וברגע שהקללה השתלטה עליה היא הרסה כפרים וערים, נהרות וימים, אנשים וטף- כל מה שרק התקרב אליה לא שרד יותר מדקה. לאחר יום של הרס מוחלט הילדה נהפכה לטובה ותיקנה כמה שיותר מהר את הנזק הרב. כאשר הרגישה איך הקללה מתחזקת החזרה היא עשתה את הקסם הגדול של חייה והוציאה מעצמה כל טיפת קסם שהייתה בה. היא העבירה את כוחה למכשפה או מכשף חדש ללא ידיעה מה יעשה עם כוחו ומי זה." כולם הביטו בה ביראה ובסקרנות, בטוחים שזה משל- היא הילדה, היא אמנם הגזימה בתיאור ההרס והיא לא לקחה מעצמה את הכוח, אך זה היה ברור מי זאת אותה ילדה. הנערה נשמה עמוק והמשיכה- "אני לא הילדה הזאת"