הכוח הנסתר- הילדה הקטנה (פרק 2)

שנים רבות לפני הסיפור הקודם חיה בבקתה קטנה ילדה חמודה, הבת הקטנה מבין שבעה, עם עיניים גדולות סקרניות וסגולות, שיער שחור וגלי ולב רחב וענק. היא הייתה טובה לכל סביבתה וכולם אהבו אותה. היא לא ידעה שבתוך תוכה טמון כוח אדיר, שיכול לפוצץ הרים וסלעים ולהחריב עולמות וגם יכול לעזור לכולם ולהביא עולם טוב יותר. לרוע מזלה חיה בהרים המערביים מכשפה שידעה את זה. היא קינאה בילדה עד מאוד כי ידעה שהכוח הזה מחולק לאנשים מאוד מסוימים וכאשר האיש מת הכוח עובר הלאה ולפעמים עובר זמן רב עד שהכוח עובר ולפעמים הוא מגיע בשנייה בה מת האיש שקיבל את הכוח קודם. המכשפה הרגה במו ידיה את האדם בעל הכוח והצליחה לשאוב לתוכה מעט מן הכוח ובזכות זה ידעה גם מי קיבל את הכוח לאחר מכן. אכולת קינאה צפתה בילדה העליז מטיילת בגן, משחקת עם חבריה ללא כל ידיעה מה מתכננת המכשפה או שהיא בכלל קיימת. המכשפה חיכתה ולבסוף לא ידעה מרוב קנאה ויצאה ממחבואה כשוכחת את כל תכניותיה שהקדישה להם ימים ולילות. היא נכנסה בסערה אל תוך הבקתה הקטנה העליזה. כל הפטפוטים והצחוקים נפסקו באחת כאשר נכנסה המכשפה. האימא בעלת השיער החום המתולתל קמה ואמרה בקול חם אבל תקיף: "את לא רצויה כאן." המכשפה פרצה בצחוק קר ומקפיא, "אני לא באתי בהזמנה, באתי רק לקחת אותה" היא הצביעה על הילדה ההמומה שרק הצביעה על עצמה כלא מבינה.

"את לא תפגעי בבת שלי, ולא אכפת לי מי את!" צעקה האם המגוננת בסערת רגשות.

"את חושבת שאכפת לי?" שאלה בקול מתנשא המכשפה. "זוזי לי מהדרך או שאפגע בך לפני שאקח אותה." אזהירה.

"את לא תיגעי בבת שלי!" צעקה האם מבין שיניים חשוקות. ברק שחור כזפת יצא מאצבעה של המכשפה והרג את האם.

"לא!" צעקה הילדה ורצה להחזיק את אימה. היא הרימה את ראשה בזעם לכיוון המכשפה אמרה בלחש:

"את, הרגת , את אמא שלי." היא זהרה באור אדום והתחילה לעוף. היא התקרבה למכשפה ברצון להכות אותה במכה האחרונה והסופית. הזעם סימא את עיניה והיא הרימה את ידיה בצווחת מוות מקפיאה. המכשפה נעצה בילדה מבט מפוחד ולא ידעה מה לעשות. בבת אחת כל האור האדום והרושף נכבה והילדה צנחה,

"אני לא אעשה את זה. למרות שאת נוראה ולא אכפתית, אני לא יכולה לעשות את זה." הודתה בשיברון לב. המכשפה חייכה וחשפה שיניים עקומות ומכוערות.

"עשית טעות ילדתי, טעות חמורה, שלעולם לא תסלחי לעצמך." היא פרצה בצחוק מרושע ופתחה את פיה לקלל את הילדה המפוחדת. "את לעולם לא תוכלי לחוש בטוב- את כל הזמן תהיי רעה ולעולם לא תהיי טובה!" היא פרצה בצחוק ושיגרה קסם סגול כהה ונורא שפגע בילדה והתפשט בגופה.

"לא!!!!!!!!!!!!!!" צעק אחיה הבכור, הראשון שיצא מההלם ששרר בבקתה, ותפס בגופה של אחותו. היא הביטה בו ברחמים וניסתה להילחם בקסם, למרות שהיה בתוכה קסם חזק מכל דבר שנברא היא לא הצליחה לגמרי. ברגעים האחרונים היא הצליחה רק לגרום לכך שפעם ביום היא תהיה טובה למשך שעה אחת. שעה אחת ביום זה הזמן המוקצב לה. היא עצמה את עיניה במאמץ ומיד אחר כך עיניה נפתחו באחת. אך במקום להיות סגולות ורכות הן נהפכו לסגול כהה ושערה נהפך לסגול גם. היא התרוממה מידיו של אחיה הגדול וצעקה בחדווה: "תכירו את המכשפה בסגול!" היא הביטה במכשפה מהמערב והרגה אותה במבט בלבד. האח ברח הצידה והביט באחותו במבט מפוחד. היא הטתה את ראשה לעברו והוא ראה בעיניה זיק של רוע. היא יצאה מהדלת צוחקת ברשעות.

"זאת לא האחות שאני מכיר" מלמל ברעד. המכשפה בסגול השמידה ערים ומחקה ארצות, כל האנשים ישבו בבתיהם רועדים, מפחדים להיות הקרבנות הבאים של המכשפה בסגול. לאחר יום שלם של הרס וזוועות הגיע שעת טוב הלב של המכשפה בסגול והיא חזרה להיות הילדה הקטנה והטובה. היא הביטה סביבה ולא האמינה למראה עיניה.

"אני עשיתי את זה?" לחשה בכאב. "יש לי רק שעה לתקן את הכל" היא התחילה ללכת ולשפר את כל מה שראתה בדרכה ולתקן את ההרס הנורא. כעבור שעה הכל חזר לתיקנו אך הילדה לא הייתה מוכנה להיכנס כך בקלות בחזרה לדבר הנורא שגרם להרס הזה ולכן כאשר התחילה להרגיש איך דעתה יוצאת ממנה היא קיללה את עצמה והוציאה ממנה את הכח ההוא ונתנה לו לעבור הלאה. היא ויתרה על הכח החזק ביקום כדי לעזור לעולם. היא ברחה ובנתה לעצמה בקתה התחתנה עם איש שגם קולל על ידי המכשפה מהמערב לא להיות טוב. היא נכנסה להיריון ושתתה הרבה שיקויים כדי להוליד את התינוקת כמה שיותר מהר. לפתע נהפכה לטובה וכו'