הירח במלואו, והעטלף במעופו-10

לוק נרדם.
אני יודע שהוא ניסה להישאר ער איתי אבל השעה כבר כמעט חמש לפנות בוקר. אני שמח שהוא נרדם. הרי הוא צריך לעבוד מחר. לוק אוהב את העבודה שלו בכלבייה. וכולם שם אוהבים אותו. יש לו גישה טבעית לחיות, יש לו רק שני כלבים, רורי ומקס. אבל אם לא הייתי מכניס לו קצת היגיון לראש מידי פעם הוא היה אוסף כל חיה משוטת שהוא רואה. הוא פשוט טוב לב מידי. נחוש לעזור לכל דבר וכל אחד. הרי זה מה שהוא עשה איתי. אני עדיין יושב על הספה הכחלכלה. לוק ישן על הספה מולי. זה בית יפה, הוא בהחלט מרוהט יפה. הכל עשוי מעץ והספות מעץ מהגוני ובד כחול כהה. כסף לא חסר ללוק. למעשה עם הוא רצה הוא בטח יכל להפסיק לעבוד. אבל הוא לא מסוגל לא לעשות כלום כל היום.
כדי שאני אלך לישון. אבל… החלום ההוא… נכחותו המרגיעה של לוק מיטנה קצת את הפחד שלי.
בחלום הייתי עוד פעם בבית הישן שלי. זה שגדלתי בו. הייתי קטן, אולי בן 6. הייתי מגולגל לכדור בפינה מאחורי הכורסא הגדולה. הכאב שהשאירה ידו של ג'ק על לחיי עדיין היה ממשי. אך הדבר שבאמת כאב לי היו הדברים שהוא צעק. שאני טיפש, ומכוער, וחסר ערך. "איפה אתה פרחח מטומטם?!" הוא צעק. התכווצתי עוד יותר במקומי. רק שלא ימצא אותי. אבל הוא כן מצא. ומשך אותי החוצה בכוח. פתאום כבר לא הייתי קטן יותר. הייתי בן 17. אבל ג'ק נראה לי מפחיד ואכזרי כתמיד. צעקתי לעזרה. אבל הוא כבר שלף את החגורה שלו. "אמא!!!" זעקתי. אבל ג'ק רק חייך. "היא כבר לא פה. היא עזבה אותך. אין מי שיגן אליך עכשיו." צעקתי בפעם האחרונה ואז התעוררתי. רועד ומתנשף כולי. אני צועד בכבדות לעבר החדר שלי. וזוחל באיטיות למיטה. אבל במקום להירדם אני רק בוהה בתקרה במבט אטום. מחשבותי נודדות לפגישה עם אשלי…
"אז זה רק אתם?" היא שאלה. אני ולוק הבטנו אחד בשני והנהנו. "ואת?" לוק שאל בקולו המרגיע. "אני לא גרה לבד אבל אני המזדאבת היחידה." היא אמרה את המילים בשקט. "יצא לך לראות עוד על-,טבעיים?" לוק המשיך. אשלי נדה בראשה לשלילה "רק את אלא שאתם ראיתם" היא אמרה. הנהנתי כדי להראות שאני מקשיב. "יש לכם תוכנית פעולה?" ידיה היו בכיסי הקפוצ'ון שערה. שחור היה אסוף בצמת צד ושני פסים, תכלת וורוד, קישטו אותו. לוק קפץ את שפתיו. "אנחנו עובדים על זה." הוא אמר בחיוך. שרק אני יכולתי לראות שהוא מזוייף.