היסודן האחרן-ג'. ילדה מפוחדת ועיניים ללא אישון

היא שולפת סיכה משערה הסגול ופורצת במהירות את המנעול. אני נשאר המום, אני לא בטוח שזה בכלל אפשרי פיזית שסיכה כל כך קטנה ודקה תפרוץ את המנעול הכבד הזה. "אתה בא או לא?" היא שואלת בקלילות. אני קם וצועד החוצה, ריין מובילה אותי דרך מסדרונות מפוטלים ונטושים בזריזות חיננית. לבסוף היא נעצרת מול קיר רנדומלי לגמרי. "אתה יכול לפתוח חור בקיר הזה ולסגור אותו מיד נכון?" היא שאלה, מבקשת אישור למה שכבר ידעה. הנהנתי ובהנפת ידי חלק קטן מהקיר צנח מטה בשקט מוחלט. עדיין הייתי עצבני, פחדתי שמישהו יבוא פתאום. אבל ריין צעדה בחוצה בחינניות שליוותה כל תנועה שלה. "אתה בא?" היא שאלה בהתגרות. החיים של שנינו בסכנה! איך היא יכולה להיות כל כך רגועה?! אני מזנק אחריה ומחזיר את הקיר למקום. כוח האדמה הוא השני הכי חזק אצלי. לא התקשתי להשקיע לתוך הקרקע פחות משלוש-מאות קילו של בטון, ולהרים אותם חזרה. ריין ממשיכה ללכת בשלווה "כולם מחכים לנו." אני מדביק אותה בהליכה מהירה."אנחנו לא צריכים לרוץ או להתחבא או- רגע מי זה כולם?" אני שואל בבלבול. אף אחד אפילו לא יודע שנעלמת. הם לא יעלו בדעתם שיש מישהו שיכול לפרוץ את המנעול שלהם. או לשבור את הסורגים המתקדמים שלהם." היא משכה בכתפיה.

אחרי בערך שעה וחצי הליכה אנחנו מגעים למחנה קטן. מרחוק אני רואה נערה שראשה מוסתר תחת קפוצ'ון אדום. ועוד שני ילדים. אחת רצה מסביב. הכנפיים שלה מתנופפות באושר. לפי הגובה שלה היא בערך בת שתים עשרה, ועוד ילד שיושב ליד המדורה. הוא בהחלט יותר צעיר. ומשהו בתנועות שלו מוזר. "ריין!" צעקה הילדה הקטנה ורצה לעברנו. היא חיבקה את ריין בחוזקה, היא צחקה בקול צלול "שלום גם לך קאיה!" היא צעקה באושר. הנערה בקפוצ'ון והילד הקטן התקרבו אלינו. השיער השחור שלו היה לח מעט. העיניים שלו היו… לבנות כמעט לגמרי. רק עיגול שחור קטן ניצב במרכזן. הן לא נראו ממוקדות. ואז הבנתי מה היה משונה בתנועות שלו. הוא החזיק מקל בידו כל הזמן. למרות שלא נראה שהזדקק לו במיוחד.
הוא עיוור
שערה של הנערה היה לבן קליל. ועיניה היו אדומות. היא נראתה מפוחדת, הילד הקטן אחז בידה. "שיין תכיר אלא ג'יימס ורד!" הכריזה ריין בהתרגשות ג'יימס הרים את מבטו עלי אבל פספס את הראש שלי במה עשרות סנטרימטרים. הוא רחרח את האוויר ולחש משהו באוזנה של רד. "הוא שואל אם אתה אנושי" היא אמרה בקול שקט. הם לא שמעו אלי מעולם. "לא. אני יסודן" אמרתי בשקט. ג'יימס הנהן. לא נראה שהוא עצבני או מפוחד. רק מתעניין. לפחות הוא לא שואל שאלות מלאות טקט כגון "הם לא נכחדו?" או "איך זה שאתה חי?" קאיה נעמדת ליד ג'יימס. "אז. אתה שיין?" היא שואלת. "שיין גרין. ואת קאיה נכון?" היא מהנהנת "קאיה קוי. זו רד וייט וג'יימס מק'רייט" ריין מובילה אותי למדורה. כולם אחריה, נדמה לי שהיא "המנהיגה" של הקבוצה הקטנה הזו. בכל מקרה הקשרים בין כאן די ברורים. כולם מחבבים את ריין. היא מן אחות גדולה בשביל קאיה. בקשר לג'יימס. אני ממש לא בטוח מה הקטע שלו. אני בספק אם הוא עבר את גיל עשר. בכל מקרה הוא ממש מלחיץ אותי. רד לחוצה כל הזמן, היא מפוחדת. אבל ברור שבינה לבין ג'יימס יש חיבור חזק מאוד. לכן אני חושב שיש עוד צד באישיות שלה שלוקח לה קצת זמן לחשוף. באשר.לקאיה, אני חושד שבינה לבין ג'יימס יש קשר משפחתי. משהו בפנים שלהם קצת דומה. בכל מקרה נראה שהיא ממש מעריצה את ריין. באשר ליחסים בינה לבין רד אני לא ממש בטוח. "אז, שיין. ספר לנו על עצמך" ריין אמרה בקול נרגש. "מה לספר?" שאלתי בבלבול. הכישורים החברתיים שלי שואפים לאפס. ריין וקאיה צחקו. "מה אתה אוהב לעשות?" ריין ניסתה לעזור לי קצת. "אם… לא הרבה…" אין למ הרבה זמן פנוי "בסדר…" ריין נראתה קצת ספקנית. עכשיו ג'יימס הלך ראשון. מדי פעם הראש שלו הבזיק הצידה, כאילו הוא שמע משהו ואז המשיך ללכת. הוא לא נתקל בכלום. לפעמים הוא שלף את המקל כדי להיות בטוח. אבל רוב הזמן הוא פשוט הולך טיפה לאט יותר. כל דבר בילד הזה מלחיץ אותי, אין לו שום איבר נוסף. השיער שלו רגיל לגמרי. באשר לעיניים שלו… הן מעבירות בי צמרמורת. משום מה הוא מבקש ממישהו אחר לדבר במקומו. אין בו דבר הגיוני אחד. לפתע ג'יימס קופא במקומו. הוא קורס על הברכיים ופולט צליל חלוש. אני רץ לעזור לו אבל ריין הגיעה לפני והיא לא נותנת לי להתקרב. היא רוכנת לידו, והוא ממשיך לבהות באוויר במשך כמה שניות. ואז הוא עוצם את עיניו בחוזקה. "מה ראית ג'יימס?" ריין שואלת בבהלות. ג'יימס עדיין לא פוקח את עיניו. וא אעמר משהו בשקט לריין. והיא חוזרת על זה בקול רם בשבילנו. "צללים, מארב, נפילה, יד מושטת, לקום לבד, לא לחייך, לא לבכות, געגוע, כעס, כאב." הוא הנהן. ופקח את עיניו העיוורות. ג'יימס מצביע עלי. לרגע אני שוקל לברוח, אבל ריין לא מתחילה לצעוק או לנסות למנוע ממני להימלט. היא רק נותנת לג'יימס למחוץ לה את היד. "לג'יימס יש חזיונות" אני מסתובב ורד עומדת מאחורי. היא נסוגה קצת בחשש. "הוא יכול לראות את העתיד לפעמים. לפעמים הוא רואה את העבר. קשה לנו להבין את המשמעות של החזיונות כי אפילו ג'יימס לא כל כך יודע על מה הם. וגם אם כן אז הוא לא ממש מסביר לנו." היא אומרת בשקט. אני מהנהן " אז למה הוא הצביע עלי?" שאלתי בבלבול. "כנראה שמה שהוא ראה היה קשור בך."