היסודן האחרון 49-נבואה שנשכחה וחלום משותף

"מריונטות, ניירות בוערים, שנאה פורצת, סודות נחשפים. רק מוות נשקף מכל הכיוונים, ברחו הו ברחו ילדי האש, כאן אינכם בטוחים. קרב גדול בין שניים. ניצחון מוכתם, ולא רק בדם."
זו הייתה נבואה גורלית שנבלעה בפניקה בה נאמרה. לא עבר לילה בו ג'יימס מק'רייט לא חלם אותה שוב, ושוב, ושוב. החזיונות באו עליו בצורת תמונות, תמונות מזוויעות ומחרידות שמסמנות דברים מזוועים ומחרידים אפילו יותר. הוא כל כך שנא לחלום אותן, דבר שקרה כל לילה. הוא לא מאז ומתמיד חלם את הנבואות שלו, פעם אחרי הזוועה הוא ניסה לשכוח את התמונות, ולפעמים גם הצליח. אבל זה היה אחד הדברים שקסטור לימד אותו לעשות, קסטור נהג לתבוע ממנו עוד ועוד ועוד, לנזוף בו ולהפחיד אותו בלי רחמים. הוא ידע שהקול אמיתי, אפילו אם כולם חושבים אחרת. קסטור הוא אמיתי וחי ונושם, הקול יכול להגיע אליו, הוא יכול לפגוע בו כמה שרק ירצה ולג'יימס לא יהיה הכוח לעצור אותו. רד הכירה את קסטור, היא שמעה עליו הרבה, יותר מדי. היא ידעה שג'יימס מפחד ממנו יותר ממה שהוא מפחד מכל דבר בעולם הנורא והאכזר הזה. פעם היא נהגה לנסות לנחם אותו, להגיד שקסטור לא באמת שם, הוא לא יכול לפגוע בו. אבל זה רק הפחיד את ג'יימס יותר, וגם הכעיס אותו. היא לא הייתה שם שקסטור עינה אותו, שוב ושוב ושוב…

עוד דבר שנשכח היה חלום נבואי, ששיין חלם לפני היציאה לארמון. אז הוא לא הבין אותו, לו היה מבין אולי כל הדברים היו מתגלגלים אחרת. בחלומו הוא עמד במעגל עם שישה ילדים אחרים, במרכז חורבותיו של כפר שרוף, הכפר שלו. לו היה מספר על החלום הזה למישהו אולי היה מגלה שכל אחד מחבריו חלם את אותו החלום בדיוק, רק שהם ראו את הסביבה אחרת. ריין ראתה בית חווה ישן, ריק מאדם שהיה אמור להיות בו. האוול ראה בקתת עץ חשוכה, חשוכה מדי. לאיון ראה מערה, שאליה אדם מסוים כבר לא יחזור. ג'יימס ראה חדר חשוך, חשוך וקר ולח. רד ראתה רחוב מלוכלך ואכזרי, רחוב אליו ברחה. וקאיה ראתה… טוב, עכשיו כבר מאוחר מדי כדי לדעת מה קאיה ראתה. כל אחד מהם חווה מחדש את נקודת השפל של חיו, את הרגע הנורא ביותר בהם.
ואולי זה היה סימן, אולי סימן לכך שעוד יבאו ימים רעים יותר.
אולי זה היה סימן לכך שאין ימים רעים יותר.