היסודן האחרון י'ו-התשובה לשאלה ושבועה מחייבת

"אתה לא חייב לענות." האוול אומר בשקט, "אתה מוזמן ללחוש את התשובה לידידה שלך, או להתעלם לחלוטין מן השאלה שלי, הבחירה היא שלך." הוא אומר באותו טון, ג'יימס משפיל את מבטו עוזב את ידה של רד וחוזר לתנוחתו הרגילה. האוול מהנהן. לאיון מביט בכולנו "עם כך, נדמה לי שהישיבה הזו הסתיימה, אלא אם כן יש למישהו עוד משהו להוסיף?" אף אחד לא מדבר, "אתם מוזמנים לחזור לפעילות רגילה" הוא אומר וקם, כולם אחריו. אני מתכוון ללכת לכיוון החדר שמשהו מונע ממני להתקדם, אני מסתובב ורואה את האוול אוחז באחורי צווארון חולצתי, "לאן אתה חושב שאתה הולך?" הוא שואל, לרגע גל של פחד אוחז בי. "אנחנו צריכים להתאמן." הוא אומר, אני מרגיש את שורשי השיער שלי חוזרים לצבעם הכתמתם סגלגל שהוא השילוב של רגשותיי כרגע, אני יודע שיש בו גם קצת וורוד. אנחנו צועדים ביחד לעבר האולם, משהו בהליכה של האוול שונה, הוא לא צועד את צעדיו הגדולים והגאים כמו בדרך כלל, הז'קט הכחול-בהיר שלו מרפד את הכתפיים, דבר שבדרך כלל גורם לו להראות אפילו יותר גבוה, ולכתפיים שלו להראות אפילו יותר רחבות, אבל היום כתפיו שמוטות. ברגע שאנחנו נכנסים לאולם הוא מצמיד אותי לקיר "תקשיב לי שיין, אני צריך את העזרה שלך כאן, אתה היחיד שאני יכול לבטוח בו מספיק, ריין נאמנה מידי ללאיון. אני צריך שתישבע לי שלא משנה מה הסיבה שאני אהיה כלוא בכל צורה שהיא תשחרר אותי! לא משנה מה! גם אם כולם אומרים לך שלא לעשות את זה! גם אם אני אומר לך שלא! לא משנה מה הסיבה שאני כלוא! אפילו אם אני עשיתי את זה לעצמי אתה חייב לשחרר אותי!!! הבנת?! אתה חייב!" הוא אומר בפניקה, אני מהנהן בבהלה. "החולשה של לאיון היא הגאווה שלו! אתה חייב להיות מוכן לסובב אותה נגדו במקרה הצורך! תתחיל כאן מלחמה שיין! ואני מבטיח לך שלא רק שאתה תהיה במרכזה של המלחמה הזו, אתה תמצא את עצמך נקרע בין צדדים! אני צריך אותך בצד שלי! לא משנה איזה צד זה יהיה! כי לאיון אולי נראה טוב לב, אולי הוא לעולם לא יפגע בך! אבל אותי הוא לא יהסס לכלוא במקרה הצורך! אני לא מסוגל להיות כלוא שיין! ואני יודע שגם אתה לא! ותאמין לי שאם תמצא את עצמך בצד הלא נכון אתה תהיה כלוא במשך שארית חייך, מה שכנראה לא יהיה הרבה זמן. ולא משנה מה, אל תהרוג לא אותי, לא את לאיון, לא את ריין, לא את ג'יימס מק'רייט. והכי חשוב, אל תהרוג את עצמך! אם כל מי שהזכרתי עכשיו כולל אני צריך למות כדי שאתה תחיה זה בסדר! אסור לתת ליסודנים להיכחד!" הוא מסיים בהיסטריה, כל מילה שלו נחקקת במוח שלי. "אתה לא היית במלחמה אמיתית אף פעם, אף אחד כאן לא היה, אני כן. הדברים יהיו מאוד קשים, אתה תצטרך להחליט החלטות של חיים ומוות בשנייה." הוא מוסיף מעט יותר בשקט. אני מהנהן בבהלה. "אני צריך שתישבע לעשות כל מה שאמרתי לך עכשיו." הוא אומר, אני לא יודע איזה שד נכנס בי שהנהנתי ואמרתי: "אני נשבע"

***
רד הלכה במסדרון, ג'יימס הלך בדממה לידה, השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, "בקרוב שיין יחזור מהאימונים" היא חשבה לעצמה, אך עובדה זו לא רוממה את רוחה כמו בדרך כלל, שכן היא דאגה מאוד, לשיין, לג'יימס, לריין, ללאיון, אפילו המחשבה על גורלו של האוול עורר בה חשש. לפעמים רד חשבה לעצמה כי אין דבר בעולם אשר לא מעורר בה חשש במידה זו או אחרת. לפתע ג'יימס עצר במקומו, "מה קרה?" היא שאלה בתהיה. כשבריר שנייה מאוחר יותר נגלה האוול בכל קומתו המגוחכת בגובה, הוא נעצר מולם, "שלום," הוא אמר "אני מתנצל אם הפחדתי אותך ואת ידידך הקטן היום." הוא אמר במבוכה. לפעמים הוא דיבר בשפה גבוה ללא כל סיבה. אחרי כל הזמן הזה שהכירו לא הצליחה להבין את זה. מצד שני לא הייתה ביניהם אינטרקיצה מיוחדת במשך שנים האלה, הוא הידיד המשונה של ריין, לפחות כך היה עד לא מזמן, עכשיו הוא האוול, השורה הראשונה בנבואה, המאמן של של שיין, היריב של לאיון. האיש שהוא כמו מגדל קלפים, הוא נראה חזק ואיתן, אבל נשיפה קטנה במקום הנכון תפרק אותו לגמרי. ג'יימס לחש משהו לתוך אוזנה, היא הנהנה. ואז פערה את עיניה בהפתעה, "בקשר לשאלה שלך ממקודם… התשובה היא…
הכל."