היסודן האחרון י'ה- פירושים מפחידים לנבואה קודרת

אנחנו יושבים סביב שולחן הישיבות,
"ינשוף בשלשלאות, שועל שעיבד את דרכו, יש תקווה אחרונה, תעזור לנו, תעזור לנו, אריה נופל בגאווה, וורד אדום, הו לא, הוורד האדום, מעיל כחול עולה באש, שיער אדום, כנפיים שנפרשות." ריין מסיימת להקריא מתוך הדף בשקט, סביב השולחן יושבים אני, רד, לאיון, האוול, ריין, וג'יימס. כל אחד מהם נראה מפוחד עד לעמקי נשמתו, חוץ מג'יימס שיושב באדישות כהרגלו. "בואו ננתח את זה שלב שלב, המשפט הראשון היה ינשוף בשלשלאות?" לאיון אומר בנסיון ברור להפגין קור רוח. האוול אוחז בכוח במסעדי כיסאו, ברור שאינו רוצה להיות כאן, במיוחד שהשורה הראשונה בנבואה הקודרת של ג'יימס רומזת על כליאתו. כולנו נועצים בו מבטים מלאי תמיהה וחשש, העיניים שלו מתרוצצות במהירות בין כולנו, ונעצרות על לאיון במבט קודר. השניים נראים בערך באותו גיל, וברור שאינם מחבבים אחת את השני. טוב לפחות לאיון משתדל להסתיר את זה. קשר העין בין שניהם לא נשבר, לאיון נראה שליו להפליא, שפתו של האוול מתחילה לרעוד, "זה מאבק הכוחות כאן" אני חושב לעצמי "הם שני האנשים המרשימים והמבוגרים יותר בחדר, הקרב ביניהם מתרחש ללא מילים או תנועות, רק אותו קשר עין. אני פשוט יודע, שמי שיסית את מבטו יפסיד, אך מי שלא בעצם גורר את שניהם לקרב גדול. הידיים של האוול מתחילות לרעוד. לפתע הוא משפיל את מבטו, מפסיד בקרב חסר המילים באופן ברור למדי "תפסיקו להסתכל עלי ככה, הנבואה הזו יכולה להיות על כל אחד." הוא אומר בהשפלה, ריין שיושבת לידו מושיטה את ידה מתחת לשולחן, אני כנראה היחיד ששם לב שהוא אוחז בידה בסתר, מקבל תמיכה וחוזק ממנה. "האוול, אנחנו צריכים לבחון את כל האפשרויות, אתה מבין שהסיכויים שמדובר כאן במישהו אחר לאור ה…" לאיון עוצר לרגע. "ההיסטוריה שלך." האוול חושק את שיניו בזעם שקט, אני מעריך אתו על זה, אך לא אומר מילה. "הוא נמוך מאוד, אתה מעדיף לקחת את הסיכון?" הוא שואל, למרות הסכסוך ביניהם לאיון בכל זאת דואג לו, לכן אני מעריך גם אותו. "יש לי שאלה אליך לאיון, אנא ממך תענה לי בכנות מוחלטת, אני סומך על המילה שלך. בהנחה שכן מדובר פה עלי, דבר שטרם הוכח אני מזכיר לכם. האם תוכל להבטיח לי ש'השלשלאות' שיכבלו אותי לא יעשו כך בשל ההוראה שלך?" הוא שואל בשפתיים קפוצות, אם שני האנשים האלה היו כל שני אנשים אחרים, והמקום הזה היה כל מקום אחר, בוודאי היו שניהם פוצחים בקטטה כאן ועכשיו. אך אולי בזכות קור רוחו של לאיון, אולי בזכות היד של ריין שמושכת את האוול לישיבה שום דבר לא קורה, לאיון חושק את שניו. "לא" הוא אומר בשקט, האוול מהנהן. "ככה חשבתי, ולכן אני מוכן לקחת את הסיכון. ולוותר על ההצעה הנדיבה שלך להגנה." האוול אומר בנימוס מפתיע, לוקח לי שבריר שנייה להבין מה הוא עשה כרגע, הוא בעצם גם העליב את לאיון, גם פגע באמינותו, וגם גרם לעצמו להראות יותר שקול. וכל זה בלי להוציא מילה רעה אחת מפיו. אני מתחיל לחשוב שהאוול הרבה יותר חכם ממה שחשבתי שהוא. "עם כך בוא נעבור לשורה השנייה 'שועל שאיבד את דרכו'," אומר לאיון בקול מתון. כולם מביטים בריין, "מה?!" היא שואלת בקוצר רוח, אך העובדה שהיא מלטפת את זנב השועל שלה תוך כדי דיבור לא מחזק את הטיעון שלה. "אתם רוצים שאני אתחיל להסתובב עם מצפן?" היא שואלת באותו טון, ממתי ריין כל כך עצבנית? מה קרה לנערה העליזה והקופצנית שהכרתי? "זה אכן יהיה נחמד," לאיון אומר בקול מלא השתתפות "אבל אני חושב שמדובר כאן במשהו יותר רוחני מפיזי… אני מניח שיש רק אחד שיכול לעזור לנו בשאלה הזו." הוא אומר ומביט בג'יימס, שעד עכשיו פשוט ישב בדממה מוחלטת ומקשיב, אני מניח שלוקח ללאיון רגע להיזכר שאין לג'יימס שום דרך לדעת שכולם מחכים שהוא יגיד משהו, כי לחיו בוערות במבוכה וזנב האריה שלו נע בעצבנות "ג'יימס? האם תוכל לעזור לנו?" הוא שואל, ג'יימס מרים את מבטו באיטיות, פניו נרות קודרות קודרות, הוא נד בראשו לשלילה. "הוא לא יודע יותר מכם," אומרת רד בפעם הראשונה היום, היא יושבת מימני, האוול משמאלי ריין משמאלו ולאיון לידה. ככה שיוצא שלאיון והאוול יושבים בדיוק אחד מול השני, בערך שני מטר של שולחן עץ קשיח מפריד ביניהם. "אם כך אין לי דבר להגיד לך מלבד, תיזהרי ריין, כי משהו עורב שם." לאיון אומר בחשש. נראה שהאוול מבין את הפחד שלו, אם יש דבר חד שמשוטף לשניים האלה, זו ריין. "יש תקווה אחרונה, עזור לנו." אומרת רד בשקט, זה השלב בו כולם מביטים בי, "אין ספק שהשורה הזו מכוונת על שיין." לאיון אומר, מנסה להסתיר את הרעד בקולו, כמובן, אנחנו מתקרבים בכל רגע לשורה שמפחידה אותו יותר מכל. כולם מהנהנים הנהוני הסכמה. אני ממש יכול לראות את הגוש נבנה בגרונו של לאיון, "אריה נופל בגאווה" רד לוחשת, אין כאן שום ספק, השורה הזו מתייחסת לאירוע נוראי ומשמעותי בחיו של לאיון, אולי לסופם. אני רואה את הדמעות המאיימות לפרוץ מעיניה של ריין אף אחד לא מסוגל להגיד את זה, אבל כולנו חושבים אותו דבר. האוול מרים את מבטו "השורה בזו מתייחסת בבירור אליך לאיון, נקווה שלא לסופך." ריין מביטה בו במבט מוזר שילוב של תדהמה אכזבה וכעס, יש כאלה שימצאו את מה שהאוול עשה כרגע אכזרי, אבל… הוא לא התכוון לפגוע בלאיון עם האיום על חיו, הוא אפילו לא קרוב לשפל הזה, אלא ניסה לעזור ללאיון לעקל ולקבל את הנבואה, רק ככה יוכל למנוע את הגשמתה. אפילו אם הבין לא נכון את כונותיו של האוול, לאיון נראה טוב יותר, האוול כן עזר לו, במחיר כל שארית האהדה שלמישהו מלבד ריין נשאר כלפיו, לאיון לעולם לא היה אומר דבר כזה, הוא לא היה מסתכן שיחשבו אותו לזדוני או נוול, וזה ההבדל ביניהם, אם חושבים הזה הוא ההבדל היחיד. לאיון שם אחרים בראש, אבל יחד עם צרכיהם ורצונותיהם של אותם אחרים הוא מעמיד בראש את מה שהם חושבים עליו. להאוול לעומת זאת, אין שום שמץ של תדמית טובה, וכל אחד יכול לראות כמה הוא משתוקק לאחת כזו, אך עדיין, הוא מסרב לתת לה למנוע ממנו לעשות את מה שהוא מוצא לנכון. לדעתי זה ראוי להערצה והוקרה. "בואו פשוט נמשיך…" לאיון אומר מצליח להסתיר כמעט לגמרי את השבר בקולו, "וורד אדום, הו לא, הוורד האדום" הוא אומר, "למישהו יש רעיונות?" אף אחד לא מרים את ידו, "מעיל כחול נשרף" הוא ממשיך, שלושה אנשים שונים בחדר הזה לובשים מעיל כחול, וואדי יש עוד עשרות בחוץ. "אני מניח שנבין את זה יותר מאוחר, שהזמן יגיע." האוול אומר וממשמש את קצות הז'קט התכלחל שלו. "שיער אדום, כנפיים נפרשות." הוא ממשיך. "אולי זה שיין שהוא ממש כועס?" מציעה ריין בשקט, לאיון מהנהן "או שזה מישהו ג'ינג'י, ובשורה נפרדת כנפיים נפרשות…" לאף אחד אין שום דבר להוסיף. "אמרתם שהחיזיון היה יותר ארוך מזה לא?" לאיון שואל אותי ואת רד, אנחנו מביטים אחד בשני ואז בג'יימס, הוא מביט בנו במבט הקודר של ירד מפניו מאז אתמול בלילה. הוא שולח את ידו לכוס המים שעל השולחן, ואז אני שם לב למשהו מוזר, הוא לא גישש אחריה, שנכנסנו היא כבר הייתה כאן, אף אחד לא אמר לו שהיא שם, והוא לא גישש מקודם. איך הוא יכל לדעת איפה היא, זה לא הגיוני. "היו עוד שורות… אבל הן לא חלק מהנבואה…" רד אומרת בשקט, ג'יימס נעצר בבת אחת, ידו החלה מגששת אחרי משהו בשקט מוחלט מתחת לשולחן, לבסוף הוא מצא את ידה של רד "אף פעם אי אפשר לדעת, תספרי לנו בבקשה." האוול אומר, ג'יימס מתחיל ללחוץ את ידה של רד בחוזקה, "אלא דברים לא חשובים, הם לא קשורים בשום צורה לנבואה." היא אומרת באותו טון, האוול לאיון וריין מתחילים להראות ספקנים "אם אלא דברים לא חשובים, אין בעיה שתספרי לנו נכון?" האוול שואל, זה מתחיל להידמות יותר מידי לחקירה, ידו של ג'יימס מלבינה מרוב לחיצה, רד נהיית אדומה. "רד מה קרה?! מה הוא אמר?!" האוול כמעט צועק ביאוש, רד מתכווצת מעט במקומה, "זה לא עניינך." אני אומר בקול מלא ביטחון שמפתיע אפילו אותי. האוול שוקע חזרה במקומו. ומהנהן, "אין בעיה, אני רק יכול לשאול שאלה אחת, תרגיש חופשי לא לענות אליה." אני מהנהן אבל אז פניו פונים לעבר ג'יימס
"מה בער בחיזיון שלך ג'יימס?"