היסודן האחרון- י'א תרגיל משונה והנקודות הרגישות

היסודן האחרון חלק י'א- תרגיל משונה והנקודות הרגישות של האוול

למחרת בבוקר שאני נכנס לאולם. האוול יושב בדיוק כמו באותה תנוחה כמו אתמול. עם כוס תה ביד. אבל הפעם יש שני כיסאות ליד השולחן הקטן וכוס נוספת. הוא מחווה בידו לשבת. אני עושה כדבריו, הוא לוגם לגימה ארוכה. "למה אתה לא שותה?" הוא שואל בקול שקט, אני מרים את הכוס ושותה קצת מהתה. בעיקר בגלל שמאז השיחה של אתמול האוול רק מלחיץ אותי יותר, אני משתדל להראות את זה פחות, הוא מסיים את התה ונעמד, מזמין אותי לבוא. "אחרי שסיימנו את המבחנים הגיע הזמן להתחיל להתאמן באמת." הוא אומר בחיוך קטן "לפי המחקר שעשיתי" אני בוהה בו במבט ספקני. "אני לא טיפש. ברגע שאמרו לי שאני יאמן אותך התחלתי לחפש מידע. בכל מקרה לפי מה שהבנתי יש יסודות חזקים יותר מאחרים. אני צריך לדעת את הסדר שלך, האדמה מן הסתם ראשון?" הוא שואל. אי אפשר להסתיר את זה, בכל מקרה אני אעלץ להשתמש בכוח האש. "לא, האדמה הוא רק השני. אבל אני ממש מעדיף שלא להשתמש בראשון." אני עונה בשקט, "שיין אני לא אכריח אותך להשתמש בכוח שלך…" הוא אומר בקול מלא הזדהות, אפשר לראות שהוא יכול להבין אותי. "אבל… בסופו של דבר את תקלע למצב שתצתרך לנצל את מלוא הכוח שלך כדי לצאת ממנו, האם תהיה מוכן לרגע הזה? זו הבחירה שלך." הוא אומר בקול רך, אולי האוול קצת מוזר, אבל עד עכשיו הוא נראה כמו אחד האנשים היותר יציבים שפגשתי בחיי. "יש לי את הסיבות שלי." אני אומר בשקט, הוא מהנהן הנהון קודר. "זה האש?" הקול שלו מקבל קצת יותר ביטחון. "כן" לרגע אני חושב שהוא לא שמע אןתי מרוב שקולי חלש. "האויר הוא שלישי והמים רביעי" אני אומר ביותר ביטחון, הוא מחייך חיוך קטנטן. "בוא נתחיל להתאמן על שניהם."

אני מעיף את עצמי באוויר פעם נוספת ומשתמש בשלושת הליטרים שהאוול הקצה לי כדי לחסום את כדורי האימונים שמושלכים עלי, אני נוחת בגלגול ומרים קיר אדמה מהרצפה כדי שיגן עלי, ומתחיל לרוץ לעבר שלישית בובות האימונים, מאחוריהם מסתתרים המשגרים, אני קופץ לצדדים ולא נותן לכוונות המתוחכמות שלהם להינעל עלי, אלא מכונות קרב אמיתיות. האוול החליף את הקליעים וכדורי הברזל הגדולים שהמוכונה יורה בדרך כלל בכדורי בד מלאים בחול. כל אחד במשקל של לפחות חמישים קילו, אולי הם לא יהרגו אותי אבל פגיעה מאחד כזה בהחלט לא תהיה נעימה. "שיין!" קולו של האוול נשמע, אני מביט בו משום מה חיוך ממזרי מרוח על פניו "אל תתן לשום דבר להסיח את דעתך" באותו רגע כדור משתגר לעברי אני לא מספיק לקשת את גבי לפני שהוא פוגע לי בצלעות ומשליך אותי חמישה מטרים אחורה. אני נוחת על הרצפה ואנקת כאב נפלטת מפי שעוד חמישה כדורים פוגעים בי לפני שהאוול מכבה את המכונה. "חבל, דווקא התקדמת מצויין עד עכשיו…" הוא אומר ברוגע. אני קם בכאב ונעמד מולו, "למה עשית את זה?! הייתי יכול לשבור צלע! אתה לא שפוי!!!" אני צורח. עיניו נפערות לגודל של צלחת, המשפט האחרון.
הוא בועט לי ברגליים ומפיל לרצפה, ובועט בבטן שלי בדיוק במקום שבו פגע אחד הכדורים. "תגיד את זה שוב!" הוא צועק, אני רק נאנק "זה מה שחשבתי." הוא אומר ויוצא מהאולם, משאיר אותי נאנק מכאב על הרצפה.