היסודן האחרון-ד'. מילות מסתורין וקריק לייק

מתנצלת מראש שבזמן האחרון אתם צריכים לקרוא את כתיבת הנקסוס חסרת הפסיקים שלי…

באותו לילה ישנו באוהלים. אכישהו מצאתי את עצמי מסכים לשמור בחוץ. אולי כי חשבתי שריין תהיה זו שתשמור איתי. אבל מצאתי את עצמי יושב יחד עם ג'יימס על אחד בסלעים בשלוש בלילה. "החיזיון שלך היה עלי נכון?" שאלתי. הוא הנהן. "מה ראית?" הוא לא ענה. "אתה לא ממש אוהב לדבר נכון?" הוא הנהן. "אני מניח שזה חסר טעם לשאול אותך על עצמך?" הפעם הוא לא הגיב כלל. "אתה בטח לא תענה לי אם אני אשאל איך הגעת לכאן? או איך פגשת את ריין קאיה ורד? או כל שאלה אחרת?" הוא המשיך לבהות. "אתה נולדת ככה? אף פעם לא יכולת לראות?" ג'יימס מסתובב ומביט בי במבט חודר. דבר מוזר בפני עצמו להתחשב בעובדה שהוא יכול רק לנחש איפה העיניים שלי. "לא." הוא אמר בקול קפוא שהעביר בי צמרמורת. "איך זה קרה?" שאלתי בחשש. הוא רחן קדימה לאט לאט. ולחש לי את התשובה "החזיונות שורפים את העיניים"

אחרי אותו מקרה לא דיברתי אם ג'יימס במשך כל הלילה. רק שמרנו בדממה. "החזיונות שורפים את העיניים." הוא לחש. מה זה אומר? איך מתת נבואה יכולה לעוור אותך? אני לא חושב שזה מילולי כל כך. ג'יימס נראה כמו אחד שמדבר בחידות. אני לא זוכר שנרדמתי, אבל ריין העירה אותי בבוקר. ג'יימס כבר הלך מזמן. "קום כבר ישנוני!" היא אמרה בשעשוע. "אנחנו צריכים ללכת!" אני נעמד בישנוניות. כולם כבר ארוזים ומוכנים ללכת. ג'יימס אוחז בידה של רד, תיק גב קטן תלוי על כתפיו. קאיה מתרוצצת סביב ריין. הם מתחילים ללכת מיד. אני מדביק בקושי אותם. "לאן אתם הולכים?" אני שואל בבלבול. ריין מחייכת את חיוכה החם "לבסיס כמובן!" היא הכריזה בהתרגשות. הרמתי גבה. "אף אחד לא הסביר לך את התוכנית? אז ככה יש לנו כמה חברים בקריק לייק ו-" עיני נפערות. קריק לייק הוא ארגון המרד הכי גדול בעולם! "אתם עוזרים למחתרת להפיל את הממשלה?!" שאלתי בפניקה. "לא אמרתי לך את זה? טעות שלי." היא מושכת בכתפיה. "את לא חושבת שזה עניין קצת יותר רציני מ'טעות שלי'?!" אני אומר בפניקה. קריק לייק הוא ארגון רציני. אף אחד לא יודע אליהם כלום. יש שמועה שהמנהיג שלהם הוא אחד האנשים הכי חזקים בכולם. ושיש לו כוחות יותר עוצמתיים ממה שאפשר לדמיין בכלל. "אל תדאג. זה לא מפחיד כמו שזה נשמע. אחד החברים הכי טובים שלי הוא בכיר שם" היא אמרה ברוגע. "והבסיס שלהם ממש לא רחוק"