הילד בשלג פרק-8

פרק-8
"אמא ידעה שאני צודק אבל לא הצליחה לקבל את זה וניסתה הכול כדי לשחרר אותך מי זה, היא תמיד אהבה אותך קצת יותר ואפילו ניסתה להרוג אותי פעם אחת בטענה שלא ככה היא חינכה אותי שאני כישלון! שלה, היא ניסתה להרוג אותי בוכה, אבל לא הצליחה, אז סוף סוף הצלחנו לדבר בהיגיון זה עם זו והסברתי לה למה עשיתי זאת, הפעם היא הבינה אותי אבל עדיין טענה שהיא לא מסוגלת לקבל זאת שהיא מספיק איבדה בחיים האלה ושאין לה כוח יותר לאבד גם אותך, לא אהבתי את הדברים האלה והתברר שצדקתי, אכן יום לאחר השיחה שלנו אחרי יותר מי חמש מאות שנה שהיא חייה היא החליטה להפסיק את זה, היא נשברה לבלי קום ופשוט התאבדה.." עצרתי נותן לו לעכל את הדברים הוא הסתכל עלי המום כאילו צימחתי קרניים ולא זז. לאחר רגע גופו העלה גלים שוברי מציאות והוא קם שוב, הייתי מוכן לזה והשמשתי בכול הכוח שלי כדי שיחזור לשבת ושאני לא אאבד עליו שליטה, הרמתי את ידי קורא פעם אחת בקול מהדהד ומצווה שב!, וקצת אנרגיית חשמל הסתובבה סביב זרועי, הוא ישב כאילו פגעה בו מכונית והכריחה אותו לשבת, מוחצת אותו תחתיה, ראיתי שהוא רק כועס ולא חושב בהיגיון, המשכתי להושיב אותו בכוח על המיטה מחכה שיחזור אליו ההיגיון "תן. לי. סיבה אחת! למה לא להרוג אותך!" הוא אמר בלחישה מאיימת "אחרי שאמא מתה היורשים היחידים של שני השושלות הם אתה ואני" "שקר!!" הוא קטע אותי בגסות "יש גם את "זיק" " זיק הוא בעצם אח של אמא שלנו "הלה" והדוד שלנו "זיק כבר מזמן וויתר על הירושה הוא הקים שושלת בת מי שלו והוא לא רוצה את זו, אמא והוא הסכימו שהיא תקח את האחריות ונישבע כבר מי זמן את שבועת המסטר, היא התחייבה שהיא תנהל את השושלות ושהיורשים שלה ינהלו אחריה, ואו מי שהיא תחליט. זיק לעולם לא ירצה לשלוט בשושלת הזו, הוא מסור מדי לשלו זו שהוא טיפח כול חייו וחוץ מי זה לא נראה לי שהוא ישוש לקבל אחריות על שלוש שולשלות זה כבר יותר מדי, ואני לא הולך להתווכח איתו על זה, לכן אני ואתה היחידים שיכולים לרשת את השושלות הללו, ותאמין לי שלא שמחתי כלל על הרעיון להיות מנהיג אחראי על מאות ואלפים אבל לא הייתה לי בררה!, ואם אני אמות גם לך לא תהיה" הוא הסתכל עלי במורת רוח כמבין, בעצם אם הוא יהרוג אותי לא תהיה לו בררה אלה להיות הוא אדון השושלת, וזה לא ג'וב ממש קל.. "אולי אני לא יהרוג אותך עכשיו אבל יום אחד אני אעשה זאת איש לא ידון אותך על פשעך רק אני ברור!, ואל תדאג זה שאני לא הורג אותך עכשיו לא אומר שאני לא אמרר לך את החיים, תהיה בטוח בכך" ניסיתי לשמור על אדישות אבל ידעתי שאסור לזלזל בו ושכול מה שהוא אומר הוא מתכוון אליו, מי כמוני מכיר את אחי כדי לדעת זאת? "אבל עדיין זה לא הכול ג'וני, עכשיו עלי מרחפת סכנה, לפני כמה ימים חלמתי חלום נוסף בעל מסר, בחלום ראיתי אישה חזקה להחריד לא מוכרת אך דומה להפחיד לאמא, היו לה כוחות שהורגשו בלי שום ספק הרבה מעבר לכוחות ערפדי המסטר על, היא אמרה לי שהיא מתכוונת להרוג אותי ושאני צריך להתכונן, לא משנה עד כמה אני חזק אני לא מתכוון לזלזל בה, אני לא התפלה אם כוחותיה מתעלים אפילו על אלה של זיק, וכבר כמעט נהרגתי בקרב נגדו" הוא הסתכל עלי בשינאה נוראה ויוקדת ואמר צוחק וציני "ווא אתה באמת גרמת לכול העולם לשנוא אותך, איך אתה חיי עם עצמך?" "תאמין לי שלא בחרתי בזה!" אמרתי כמעט מאבד את עשתונותי, אבל נעצרתי וניסיתי לרסן שוב את רגשותי הגואים באופן טבעי ומרגיז כשמדברים שיחה כו טעונה עם אחיך שאהבת יותר מכול דבר אחר בעולם והיום הוא שונא אותך, וזה לא הולך יותר לעולם להשתנות ולהיות כמו פעם, ברגע מי אח אוהב הפכתי עבורו לאוייב, ולא הייתה לי בררה אלה לקבל את זה בהבנה "יש עוד פרט קטן, עד שנגלה מי היא אותה דמות ונהרוג אותה, אתה חייב להישאר בסוד, יכול להיות שהיא גם תפנה אלך אחרי, ותרצה להרוג גם אותך רק כי אתה קשור אלי או מי סיבות אחרות, לא נדע עד שנגלה את המניעים שלה לכן בניתיים אתה סוד, ברור!, וגם שתדע שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות עבורך כאח למרות שאתה שונא אותי, אני עברתי ילדות אחרת מאז שהלכת, גילו מה אני באמת ולמה אני מסוגל והתחילו להתחנף אלי לבלי די, העולם הפך צבועה כלפי ולא יכולתי למצוא באמת אהבה וחברה שרוצה אותי בגלל מי שאני ולא בגלל מה שאני, עד שאני ימות או שנגלה מי זאת ונהרוג אותה אני בעצם קונה לך את הילדות האבודה בחזרה, תוכל לחזור לבית ספר כאילו לא עברו ארבעים שנה, החברה תקבל אותך כחלק מהם ולא כמורם מהם, ואולי אפילו תוכל למצוא אהבה ולא רק גרופיות חנפניות, אני מודה השתנתי ולא אחזור לעולם למה שהייתי וגם לך יש פער גדול וסיפור חיים לא כול כך שגרתי בעיקר שהוא רק מתחיל עכשיו מחדש, אבל לך יש עוד את היכולת לחוות מחדש ילדות ותהליך גדילה בריא, אני כבר לא אוכל לעולם לעשות זאת, אז תודה לחסד הגורל איתך" "אתה אומר שאתה רוצה שאחזור לבית ספר?, איך רוצה שהשלים פערים?, ובכלל למה אני נראה עוד כמו ילד!?" הוא הסתכל על גופו ראה שהוא לא השתנה במשך ארבעים שנה אלה מעט מאוד "היית קפוא בקרח רוב הזמן כך שגופך עצר את גדילתו, רק לעיתים נתנו לך לצאת מהקרחון ולכן הגוף שלך גדל רק קצת באתם לזמנים שאפשרו לך להיות מחוץ לקרחון, שבעצם הקפיא לך את הזמן, ובקשר לבית ספר, כן אני רוצה שתחזור אפילו כמה שיותר מהר לעניינים פספסת יותר מידי בחיים, אתה לא רוצה לחזור לחברה ולעולם?" הוא הסתכל עלי ואמר בלי להרהר אפילו רגע "אני רוצה!!. אבל זה לא משנה את העובדה שאני הולך יום אחד להרוג אותך ואני לא סובל אותך ולא אסבול אותך יותר לעולם!!, עשית דברים שאי אפשר לסלוח עליהם!" "צודק אבל אני עדיין אדון השושלת שלך וגם אדונך, חוץ מי זה זה גם הבית שלך ואם אתה רוצה אתה רשאי לגור בוא אם לא לא חסר נכסים שתוכל לגור בהם, אם תרצה אפילו תוכל לגור במדינה אחרת רחוק ממני. אני עוזב עכשיו את הבית לסידורים דחופים למשך חודשיים בערך, יש לך המון זמן לחשוב מה אתה רוצה לעשות עם חייך והיכן תגור, אבל אני רוצה שתחזור ללמוד כמה שיותר מהר, ותשלים פערים" "אני לא עוזב את המדינה הזו ואני רוצה ללמוד כאן!, בקשר לאיפה אני אגור אז אקח לי את הזמן שהצעת לי כדי להחליט, אבל אני לא רוצה להיות רחוק ממרכז השושלת" פתחתי את הדלת מעט ואמרתי בגבי אליו מתכוון לצאת ""פטרה" תגיע הנה בתוך פחות מי שבוע כדי להניק לך את מה שאתה צריך, קבל אותה יפה!, ואם תרגיש צורך מיידי לזה, אז דבר עם "דומינו", הוא ינסה לזרז תהליכים" "דומינו עוד חיי?" הוא שאל אותי מופתע, הסתובבתי אליו עדיין מחזיק ביד אחד את ידית הדלת, כן דומינו עוד חיי, והוא מנהל את רוב ענייני הבית ושושלת סילבר בכלל, הוא יודע שחזרת וגם יודע שצריך לסתום את הפה, אז גש אליו אם תרגיש שאתה צריך משהו, כול דבר.." דומינו הוא ערפד על מת עתיק מאוד מאוד עוד מי תקופה קדומה שסבי היה עוד בן אנוש, בתקופת המאה השמונה עשרה של האלף הראשונה לספירה, הוא היה חייל נאמן לסבי וחבר יקר, ועד היום הוא בחר להישאר בשולשת ולשרת את אדוניה, במקום מה שעשו רוב החיילים העתיקים שכבר קיבלו חופש ויצאו לנהל שושלות מי שלהם, הוא כנירא לדעתי האיש הכי נאמן שהיה לסבא. "אני יוצא הלילה ג'וני, אז תצטרך להסתדר כאן לבד, כול מה שהולך להיות עכשיו נתון לשיקול דעתך, שאחזור תעדכן אותי מה עשית בחודשיים האלה" הוא הסתכל עלי בפנים אדישות וקרות וזוהר עיניו הלך ודעך, הוא לא אמר דבר אבל ידעתי שכבר בליבו לנצח נשכחתי .