הילד בשלג פרק-7

פרק-7

"ג'ון שב!" אמרתי מייד, הוא הסתכל עלי מתוח ומסוקרן ואז התיישב על המיטה הרחבה שהייתה בחדר "תקשיב אני מתכוון לגלות לך את כול האמת, אז תן לי לדבר וחכה שאסיים לפני שתשלוף את שינך" הוא הסתכל עלי דרוך יודע שאני לא צוחק וכיראה יש לי דברים להגיד שלא ימצאו חן בעיניו "נתחיל מהתחלה, לפני ארבעים ושבע שנה הגענו שננו לגיל התבגרות הראשוני, אני בטוח שאתה זוכר, עוד לפני כולם אמרו לנו שאנחנו עתידים לגלות על עצמנו דברים מיוחדים בעיקבות מה שקרה במותו של סבא,ואני גיליתי דברים ששינו את חיי לנצח, אולי אם אתה לא היית נכנס לקרחון אז גם אתה היית מגלה אבל לא הספקת" "אתה מוכן להגיע לעניין!" ג'ונתן אמר מתוח, אבל התעלמתי ממשיך לספר בקצב שלי "גילתי דברים רבים על עצמי וכוחות מיוחדים שאין לרוב הערפדים, אחד מהם זה חזיונות ומסרים מסוימים שאני מקבל מהיקום, על ידי חלום בעיקר, הפעם הראשונה שזה קרה לי הבנתי שאתה בסכנה, הוזהרתי על ידי הכוח האין סופי שבטווח הגילים של שלוש עשרה ועד שישים אתה תהיה בסכנה תמידית וצל המוות ירחף עלך תדיר עד שבאמת תמות, הייתי חייב לעשות משהו, וניסיון העבר לימד אותי שסתם רק להחביא אותך היכן שהוא לא יעזור, היינו חייבים לעצור את חייך ממש ולגרום לך לעבור אותם כאילו מחוץ לעולם הזה ללא תודעה או ידיעה עד שיעברו השנים המסוכנות, לכן אני והמועצה שקיבלה אותי מייד כערפד הגורלות החלטנו פשוט מבלי להודיע לך דבר לקחת אותך כשאתה חסר הכרה לקראילנד שם הוקפאת למשך ארבעים ושבע שנים כדי שתינצל מין הגורל הזה. תבין! עשיתי זאת לטובתך וגם לטובת העולם אנשי המועצה אמרו שזה בלתי אפשרי להרשות שתמות, אתה חשוב לעולם מדי, אז הסכמתי באותו זמן זה היה נראה לי הפתרון היחיד" "אתה מההההה!!!!!! עשית!?!" הוא התכוון לקום אבל הנפתי את ידי ועיני זהרו באדום האנרגיה שדלפה ממני עצרה אותו מייד מי לקום, הייתי חייב לרסן אותו אחרת זה היה יכול להיות מסוכן, הסתכלתי עליו עדיין בעיניים זוהרות באדום ואמרתי "שב!, תן לי לסיים ואל תאבד את העשתונות יותר מידי אנשים יפגעו אם זה יקרה ולא רק אני, אני יודע שמגיע לי שתהרוג אותי אבל שב! ותירא שגם אם מגיע לי זה לא משתלם לך" הוא ישב כאילו קשרו אותו בחבלים דמיונים והסתכל עלי בעיניים זוהרות באדום וזעם יוקד שיניו נחשפו ומאט התעארכו עד לאן ששיני חלב ערפדיות יכולות לאיתארך "אני לא מאמין!" הוא נשף בזעם, הורדתי את ידי מסתכל עליו ולא מוריד את מבטי ממנו לרגע "זה עוד לא הכול.." אמרתי לו בקול מתון אבל כבר בקושי הצלחתי להסתיר את המתח שהייתי שרוי בו .