הילד בשלג פרק 3

פרק 3

תהיתי, איזה יצור שפוי יגיע אל בייתי בשעה כה מוקדמת? אליס הניחה לפני את המגש עם ארוחת הבוקר והסתכלה עליי בפנים שואלות, הרהרתי לרגע ביני לביני האם לקבל את מי שזה לא יהיה, חשבתי שזה מסקרן לדעת מי זה בעל עזות המצח שהעז להגיע הנה ללא קביעת פגישה מראש ועוד בשעה כזו! ואיך לעזאזל הוא עבר את השומרים, סימנתי לה עם ראשי ללכת והיא יצאה מין המטבח ופתחה את הדלת, התחלתי לאכול קרקר אחד ואל המטבח נכנסו חמישה אנשים, הרמתי את ראשי וראיתי איש לבוש בחליפה מוקפדת ויקרה בצבע לבן הוא עטה משקפי שמש, ראשו היה קטן עגול וקירח לחלוטין, חזותו הייתה איטלקית וצבע עורו היה כהה מעט, מאחוריו עמדו ארבעה מאבטחים עם חליפות שחורות משקפי שמש ושיער קצר שחור או חום, הם נכנסו אחרי אדונם למטבח וכול אחד תפס עמדה, שניים לצידה האחד של הדלת צמוד לקיר ושניים לצידה השני עומדים זקוף ולא זזים מציגים משמעת מופתית, ראיתי ש-אדל מסתכלת עליו ובוחנת אותו מכף רגל ועד ראש, צמרמורת קלה חלפה בגופה וטבעות קטנות וירוקות סבבו את אישוני עיניה, כנראה שתאוות האנרגיה שלה עדיין לא עברה באופן מלא והאיש הזה היה מפוצץ באנרגיה, בשלווה לקחתי חתיחה מהפשטידה שלי ואמרתי"מה מביא אותך לכאן טוני?" טוני לא ענה רק הסתכל על אדל והוריד את משקפיו , מה שחשף צבע עיניים ירוקות כהות, הוא הסתכל על אדל דקה ארוכה מה שגרם לה לאי נעימות, עייני עקבו אחרי השניים על אף שאכלתי בשלווה מציג סוג של אדישות, טוני ניגש אליה נטל את ידה ונישק במחוות נימוס על אף שידעתי שהיה בא יותר, זה גרם לי לכעס עד שעיניי זהרו לרגע אבל מייד חזרתי לשליטה וריסנתי את עצמי, עזבתי את הכפית ונעמדתי, אדל וטוני הסתכלו עליי וראו את כעסי , אדל מעט נרתעה, היא לא הייתה רגילה לראות אותי כועס, היא אפילו שכחה את מבוכתה מפני המחווה של טוני כלפיה, הסתכלתי עליה "סיימנו להיום אדל, צאי שלא תאחרי לבית הספר" אמרתי " אבל בית הספר מתחיל בשמונה עוד מאוד מוקדם" היא ענתה בלחש, הסתכלתי עליה במבט נוקשה וסימנתי לה עם ראשי ללכת, היא ידעה שעדיף לה לא להתווכח ויצאה מהמטבח, אחריה נסגרו הדלתות, החוותי בידי על מקומה וטוני התיישב, גם אני התיישבתי בוחן אותו במבטי " מה אתה רוצה טוני?. למה באת הנה?" טוני הסתכל עלי בפנים רציניות וללא שמץ של הומור אמר "אתה יודע למה באתי!” "אתה לא חושב שאתה חוצפן!" עניתי בכעס נדהם מי חוצפתו והתנהגותו הנינוחה יותר מדי לטעמי. "אני יודע שכבר החלטה אבל אני שואל.." עיניו הוריקו בירוק זוהר והוא הרים את קלו אומר "אתה שפוי! איך אתה יכול להחליט דבר כזה!?" נישענתי אחורה מגלם דמות אדישה למרות שכבר לא הייתי כול כך רגוע "ההחלטה מה היא תהיה היא רק שלי, חבל שהטרחת את עצמך עד הנה" "זה לא מקובל עלי! הרי כול בר דעת היה אומר שזה טיפשי, המועצה הסכימה לזה?" "אני לא כפוף לגחמות המועצה, זו הייתה החלטתי הסופית, ובכלל מה הביא אותך הנה דווקא עכשיו?" "זה לא מקובל עליי, היו אנרג'ים הרבה לפניך ויהיו גם אחריך, ומה פתאום אתה לוקח לעצמך את הזכות להחליט בנושאים ברומו של עולם כאלה?! עד היום הזה הקהילה הערפדית בעולם הסתדרה מצויין בלעדיך ובלעדיי ההחלטות המופרחות שלך!, הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה, אתה ילד! ילד קטן וטיפש שנתנו לו להיות אלוהים, אך הפעם עברת את הגבול איך אתה יכול להיות טיפש כל כך?! אחת למאתיים שנה נולד דבר כזה וגם זה בקושי ואתה פשוט רוצה להעביר את זה כאילו לא היה!? אני לא אתן לזה לקרות!" הסתכלתי עליו והרמתי גבה במבט מתגרה "מה קרה טוני למה רק עכשיו נזכרת, קרה משהו ל"פמה"? מה קרה לא הצלחת לשמור עליה ועכשיו אתה בא אליי, ואתה באמת חושב שאחרי שכבר איבדת אחת אני אתן לך אחרת במקומה?" שאלתי בציניות, הוא נשף נשיפת יאוש קצרה ואמר "טוב בוא לא נלך סחור סחור כמה אתה רוצה עליה?" "אני לא נותן אותה, היא לא רוצה את זה ואני לא רוצה לכפות עליה חוץ מזה היא כבר הפסיקה את התהליך לפני יותר מדי זמן, היא בדרך להיות "Z" היא לא מטופלת כבר זמן רב ורוב הסיכויים שבקרוב היא תעבור את הטרנפוציה" אמרתי מודע לשקר שלי ולכך שהוא כנראה לא יאמין לי, טוני רק צחק בציניות ואמר " אתה חושב שנולדתי אתמול ילדון, אני ראיתי אותה עכשיו, אם לא שמת לב!, לא רק שהיא לא תהיה "Z" היא נמצאת בשיא התהליך וזה ניראה שהיא בנוייה טוב אפילו יש לה פוטנציאל להפוך לאנרג'י של גיהנום, דבר כזה נולד כמעט אחת למילניום, ואתה באמת חושב שיאפשרו לך פשוט לתת לה לעבור את הטרנפוצייה איש לא יקבל את זה! אני אולי הראשון אבל יבואו עוד, לא יעברו לך על זה בשתיקה". כאן כבר באמת כעסתי, עיניי הוריקו ומגופי התפזרה אנרגיה מחשמלת שהרתיעה את כול מי שהיה במקום חוץ מטוני הוא לא זז "זה כול מה שיש לך? עכשיו זה באמת בדיחה אני לא מבין מה עשו מימך סיפור כזה גדול" "טוני לך! אין לנו על מה לדבר" הוא קם היכה בשולחן ואמר " או! בהחלט כן! אני רוצה את אדל! ואני אעשה מה שצריך כדי להשיג אותה אפילו אם זה אומר מלחמה!" הסתכלתי עליו מופתע " אתה רציני במה אתה שאומר? באמת איימת עלי עכשיו במלחמה?" "לא חסר אנשים שרוצים אותך מחוץ למשחק, צריך רק את האחד שיאסוף אותם" הוא לחש בארסיות, עכשיו אני קמתי ודפקתי על השולחן בכעס והשולחן מייד נישבר תחת כוחי " איך אתה מעז? איפה הייתה בתקופת המבחנים?! למה רק עכשיו אתה כאן! ואתה באמת חושב שאני אכנע לאיומים?!, הילדה הזו עברה מספיק בחייה זו זכותה להחליט מה היא רוצה! והיא אמרה לי בפרוש! שהיא לא רוצה להיות אנרג'י " אני וטוני עמדנו זה מול זה עינינו זוהרות והאנרגיה החשמלית שלנו התפזרה משתלבת זו בזו ויוצרת גיצים של אש שנוצרו מהתנגשויות המגנטיות של האנרגיה החשמלית "היא ילדה". טוני אמר בטון מתון יותר "היא לא יודעת מה טוב לה ואתה יודעה מה, אפילו אם כן! טובתה כאן לא חשובה מה שחשוב זה טובת העולם והעולם יהיה בבעיה אם הגזע שלה יכחד, אני בטוח שאפילו סבך היה חושב כמוני, אנרג'י הם גזע חשוב לעולם הזה ולערפדים בפרט ואסור לנו לתת להם להיעלם" "טובת העולם לא חשובה לך טוני ושנינו יודעים את זה, כול מה שאתה רוצה נובע מאגו מוחלט!, מה קרה? הכיסא שלך מתחיל לבעור? הסתכסכת עם שושלות אחרות? הרגו לך את פמה? ואתה באמת חושב שאני אתן לך את אדל אחרי שלא הצלחת לשמור על פמה" "אתה ואני יודעים שפמה הייתה מאושרת וששמרתי עליה היטב אבל מי כמוך יודע שלפעמים יש דברים שחזקים מאיתנו "נכון ערפד הגורל" " "ולמה אתה חושב שמגיע לך שאתן לך אותה יותר מלכל מנהיג שושלת אחר שבא אלי?" טוני התיישב שוב על הכיסא אומר בשלווה משלב את אצבעותיו זו בזו " אתה ואני יודעים למה, אתה חייב לי, סבך חייב לי ואתה יורש חובו הגיע הזמן לפרוע את החוב ואתה יודע מה אני רוצה" הסתכלתי עליו בתסכול " מאורע שקרה לפני יותר מחמש מאות שנה שבוא הצלת את סבתי ממוות פעם אחת לא אומר שאני חייב לך משהו", הוא הזדקף שוב על הכיסא " זה כן אומר! אם לא אני אתה לא הייתה קיים היום, כריספין הבטיח לי שהוא ימצא דרך להודות לי יום אחד והנה בא היום ואתה חייב לעשות את זה אחרת תיטול מסבך את מנוחתו, אני לא אסלח לו! והוא ירדוף אותך ולא יתן לך שקט" רתחתי מזעם "לך מכאן דל! (שם המשפחה של טוני זה דל) לפני שאני אהרוג אותך!, לך מהבית שלי עכשיו!" הוא קם לא מתרגש במיוחד מהמאורעות העל טבעים שקראו במטבח כתוצאה מכעסי , חשמל כחול סבב אותי והסתובב בחדר גורם לדליקה של החפצים ולמאבטחים חסרי האונים לשכב על הרצפה בניסיון לחמוק מהחשמל ומהגיצים " אני אלך עכשיו אבל אני אחזור תזכור זאת, ו.. כדי שתתחיל להכין אותה מדובר בתהליך לא של יום ולא של יומיים. הא.. ו.. דבר עם השפוט שלך שישחרר אותה לפני שאני אהרוג אותו, אני רוצה את הילדה הזו כריספין! ואתה תיתן לי אותה אחרת זה עלול לגלוש למצבים בלתי הפיכים, שלום."