הילדה הנטושה והשמלה האדומה

"נורה!! את עוד תאחרי לבית הספר!" צעקה אמא מהטבח
"אני תכף יורדת אמא." צעקתי בחזרה

כל בוקר אצלנו מתחיל בצעקות של אמא. כן, אני מודה, קשה לי להתעורר בבקרים ולוקח לי שעות להתכונן!
אבל הפעם הייתה לי סיבה. הבוקר הזה לא היה כמו כל בוקר רגיל..
זה היה סוף חודש דצמבר, תקופת המבחנים כמעט נגמרה ויום ההולדת שלי מתקרב, יום ההולדת ה-18!
לפני כמה שנים, כשהייתי בת 10, גיליתי שאני מסוגלת לעשות דברים שבני אדם אחרים אינם מסוגלים לעשות כמו קריאת מחשבות, זימון דברים דרך מחשבה בלבד, שמיעה מחודדת ועוד כל מיני דברים. הרגשתי שאסור לי לשתף את האחרים, לכן אף אחד לא ידע למה אני מסוגלת! באותה תקופה קרה לי משהו מוזר. התחלתי לחלום בלילות על אישה מבוגרת שאמרה לי שהיא באה להזהיר אותי. האישה הזאת מאוד הפחידה אותי, אפילו שזה היה רק חלום, לי זה הרגיש הכי אמיתי שיש.
אך מעולם לא שיתפתי אף אחד בחלומות האלה, לא יודעת למה, הרגשתי שאף אחד לא יבין אותי, חלקם בטח יצחקו וחלקם יתעלמו. אז העדפתי לשמור את זה לעצמי.
מה שמוזר זה שהחלום הזה חזר על עצמו כל שנה, ימים ספורים לפני יום ההולדת שלי.
בהתחלה כשהייתי עוד ילדה קטנה, לא זכרתי הרבה מהחלומות האלה, אך תמיד התעוררתי עם הרגשה לא נעימה, שליוותה אותי למשך כל אותו היום והדבר היחיד שזכרתי אז, זה את הפרצוף של האישה.
לפני שנתיים, לפני יום הולדתי ה-16, היא הופיעה לי שוב בחלומות והפעם היא בכתה ואמרה לי "נורה, ילדתי האהובה, הסוף מתקרב! אנא ממך ילדתי, נצלי כל רגע כי זמנך אוזל."
באותו בוקר קמתי כולי שטופת זיעה וזכרתי כל מילה ומילה שהיא אמרה. מאז אותו לילה אני הולכת לישון עם חשש שאני לא אתעורר למחרת.
והנה שוב יום ההולדת שלי מתקרב והאישה עוד לא הופיעה לי בחלומות. הפעם קרה משהו שונה, משהו בלתי צפוי, דבר ששינה לי את חיי תוך שנייה!
קמתי הבוקר והתחלתי להתארגן לבית הספר, תוך כדי נזכרתי שלאמא שלי יש שמלה אדומה יפהפייה שמאז שהייתי בת 14 חלמתי ללבוש. אמא תמיד הבטיחה לי, שתרשה לי ללבוש אותה כשאגיע לגיל 18. אומנם עוד אין לי 18 אבל מכיוון שזה ממש בעוד כמה ימים, לא חשבתי שזה יכעיס את אמי.
נכנסתי לחדר של הוריי מבלי שאמא תשים לב, בכוונה לקחת משם את השמלה. אך לפני שהספקתי לפתוח את הארון, שמתי לב למעטפה אדומה, שהייתה מונחת על השידה ליד המיטה ועל מעטפה זו, היה כתוב שמי.
פתחתי ונדהמתי לקרוא את מה שהיה כתוב במכתב…

נורה יקירתי,
מזל טוב ילדתי! אני לא מאמינה שהגעת לגיל 18, כל כך מהר גדלת.
ואני חושבת שהגיע הזמן לספר לך את האמת.
אבל קודם, אני רוצה לבקש סליחה, סליחה שהסתרנו ממך את האמת במשך כל השנים האלה, אני מבטיחה שהייתה לנו כוונה טובה.
השמלה האדומה הזאת שאת כל כך אוהבת, שייכת לאישה אחרת, לא לי. קראו לה "שרה", זה הדבר היחיד שידוע לי.
היא השאירה את השמלה הזאת יחד עם עגלה אדומה, בעגלה הייתה תינוקת, מלאכית קטנה. המלאכית הזו גדלה והפכה לאישה קטנה עם אישיות מדהימה!
המלאכית הזו זאת את נורה.
…
…
….

הייתי בהלם שאפילו לא הצלחתי לסיים את המכתב אחרי המשפט הזה!!
אז אני מאומצת?! חשבתי לעצמי
מי אני? מי זאת האישה הזאת או בעצם המפלצת הזו שנטשה תינוקת בת יומה?!
כל החיים שלי, זה שקר אחד גדול!!
לא הייתי מסוגלת לרדת למטה, אז חזרתי לחדר שלי ומשם הצלחתי לברוח דרך החלון.

שבוע הסתובבתי לי ברחובות, מנסה להבין מי אני..
בלילה, יום לפני יום ההולדת שלי, ישנתי על ספסל בפארק. ואז זה קרה, האישה המבוגרת ההיא הופיעה לי בחלום.
טיילתי ברחובות ועשיתי קניות, פתאום התנגשתי במשהו.
ואז ראיתי אותה, את האישה ההיא. שהסתכלתי למטה, שמתי לב לעגלה אדומה, בעגלה הייתה תינוקת, כזאת קטנטונת. האישה נראתה אומללה, מבוהלת..
אבל אז שמתי לב שהיא בכלל לא רואה אותי, כאילו אני נמצאת בעבר, כצופה, אף אחד לא רואה אותי ולא שומע אותי!
ואז משום מקום, הופיע איש עם גרב שחורה על הפנים וכיוון אקדח לעבר האישה עם התינוקת. הוא הורה לה להתרחק מהעגלה ולצעוד קדימה לפי ההוראות שלו.
אחרי זה המיקום משתנה, עכשיו אנחנו בכפר קטן ואני צופה מהצד ורואה איך הם מוציאים את האישה להורג וזה כי היא בעלת כוחות על טבעיים.
אנשי הכפר עומדים בחוץ ומסתכלים, כאילו שמה שמתרחש שם זה מופע רחוב ולא הוצאה להורג. אף אחד לא מתערב, להפך כולם צווחים "תמותי מכשפה!" , "תשרפי בגיהנום".
לפני שאני מתעוררת, אני שומעת אותה אומרת לי "תברחי ילדתי, תברחי לפני שיהיה מאוחר מדי!" .

שוב אני מתעוררת כולי שטופת זיעה, מבוהלת ומבולבלת.. מתקשה להבדיל בין מציאות לחלומות.
אני לא יודעת מי זאת האישה שמופיעה לי בחלומות ולא יודעת למה..
שני דברים אני כן יודעת, אחד זה שכל מה שידעתי על עצמי עד היום, היה שקר. והדבר השני זה שחיי בסכנה.

אני קמה, מתחילה לרוץ, מבלי לדעת לאן מועדות פניי..