היי, אני ערפד (חלק ז')

עזרתי לאמי לארגן חדר לסבתא שלי. סבתא רוזה.
היא אישה אממ.. איך אני אגיד? קצת תקועה בעבר ואסביר מדוע. במקום שהם גרו בו לפני שעברנו לרוסייה , הנשים באותו מקום נהגו ללכת בשמלות.
לא בשמלות עדינות אלא כאלו מהמאה ה-15.
האמת, הן יחסית כבדות בגלל כמות הבד והכל אבל יש כאלו שממש יפות.
בכל מקרה , סבתי וחברותיה נהגו לערוך נשפים לכבוד אירועים גדולים ומסיבות תה לכבוד דברים קטנים .
לצערי, גם אחרי שסבתי עברה משם עם בעלה ושתי בנותיה , היא המשיכה לערוך מסיבות ונשפים .
אמי ואחותה לא ממש סבלו מהשמלות כי הן התרגלו אליהן אבל אני לעומת זאת, אחרי שהבנתי שאני חייבת ללבוש אותן כל הזמן סבלתי נורא וקיללתי כל רגע שהייתי בשמלה ובסך הכל הייתי ילדה בת חמש.
ועכשיו, אחרי שעברנו לארץ אחרת, כל פעם שסבתא באה לבקר אני מתכוננת לסבול שמלה נוספת בזמן שאחי הקטן מצפה בקוצר רוח למתנות. כמה אופייני לו.
ובכן, ברגע שסיימתי לעזור לאמא , עליתי חזרה לחדר ונחתי קצת לפני כל הבלגאן שיהיה ברגע שסבתא תבוא.
'אני מקווה שלפחות הפעם היא תביא שמלה נורמלית' נאנחתי בקול. יצאתי למרפסת והתיישבתי על הכורסא הכחולה שלי ונתתי למשב רוח הנעים לקרר את פני . זה היה בהחלט היום הכי מוזר בחיי , כל הקטע עם סטאז קצת.. אמ.. גרם ללב שלי לפעום בקצב מהיר כל פעם שאני נזכרת בו
וזה היה בהחלט מוזר.
"אקווה מריייןן" קרא סתיו מלמטה "בואי סבתא הגיעההה!" הוא קרא בהתרגשות. חזרתי לחדר , סידרתי קלות את השיער וירדתי למטה .
סבתא שלי חיבקה ונישקה אותי ועזרתי לה לפרוק את המזוודות. מאוחר יותר בארוחת הערב כל אחד סיפר מה חדש אצלו , אחי סיפר על הבית ספר , אמי סיפרה על ההיריון של חברה שלה , אבי סיפר על העבודה וסבתי כמובן סיפרה על המסיבות האחרונות שערכה. רק אני שתקתי. לא רציתי לספר את מה שקרה.
"אז אקווה" אמי הפנתה את מבטה אליי" איך היה היום שלך?"
זזתי באי נוחות. "סביר" עניתי קצרות.
"מה וזהו? תספרי קצת תפרטי". נאנחתי וסיפרתי בקצרה על הבית ספר, על התלמידים ועל הימים הארוכים שמחכים לי בבית ספר הזה.
כשסיימתי אמי נראת מרוצה. "ועכשיו סלחו לי, אני צריכה ללכת לסדר את התיק למחר" אמרתי ועליתי לחדר. כמובן שזה היה תירוץ. אני רק רציתי להיות קצת לבד ולחשוב על היום שוב ושוב. השעה תשע בערב, נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ציירתי ציור קטן.
"אני מקווה שמחר לא יקרה לי שום דבר דומה להיום" אמרתי בשקט והבטתי בכוכבים.
זימזמתי שיר קטן והלכתי לישון בהרגשה שבקרוב, יקרה משהו שחיכיתי לו הרבה זמן .
אבל לא ידעתי שמה שיקרה, יעורר סערה גדולה.