היחידה \ 8

"את רוצה שאסע איתך לתחנה ? אני רק אנעל את החנות ואני מצטרף ",
"לא תישאר כאן אני חייבת ללכת לשם לבד " אמרה .
"אני אגיע היום בערב מבטיח לך " אמר לוגן מנשק את מצחה של אנאבל .
אנאבל הלכה יחד עם השוטרים לתחנת המשטרה ושמה קיבלה פרטים על מות אימה .
"יש מישהו שאת רוצה לחכות לו בשביל הלוויה .? " שאל .
אנאבל הנהנה לסימן של לא . והחליטו לקבור את אימה בסמוך לאביה . אחרי שכל אנשי המוסד החשובים הלכו עמדה אנאבל לבד על קבר אימה והביטה בזוג הוריה קבורים אחד ליד השני ושניהם מאותה סיבה תאונת דרכים. היא לא בכתה עדיין לא , היא ידעה שברגע שתגיע לבית היא תצרח תשבור תבכה עד שלא יישאר בה כוח .
הוא ראה אותה עומדת שם לבד בקור , אך הוא לא התקרב הוא לא יכול חשב לעצמו , הוא חייב להתפרק לבד ואז להגיע אליה מוכן לקבל ממנה כל זעזוע אפשרי . כאשר עזבה אנאבל את בית הקברות התקרב טום אל מצבתה של בקי , הוא התפרק נתן לעצמו לכעוס ולצרוח עד שהרגיש הקלה , ופנה לביתם .
אנאבל נכנסה לחדרה ובהתה בו מס' שניות . "הכול כל כך רע בלעדייך אמא " אמרה לוחשת . והתחילה לבכות , הדמעות ירדו וירדו הן לא הפסיקו היא החלה לזרוק דברים ולצרוח . היא ניסתה הכול צרחה זרקה ובכתה . היא החזיקה בידיה תמונה שלה ושל הוריה מאושרים ומחייכים , "למה השארתם אותי לבד? " שאלה את עצמה בוכה . היא ניפצה את התמונה על הרצפה ונפלה על ברכיה , אחרי שניות כמה שוב והמשיכה להרוס את החדר . טום עמד ליד דלת החדר ושמע אותה צורחת בוכה וזורקת , "אלוהים" אמר לעצמו בשקט .
הוא פתח את דלת חדרה והתקרב אליה מאחור .
היא המשיכה לזרוק דברים כאשר טום חיבר את ידיו כשהיא ביניהם , "בל די , את תפגעי בעצמך " אמר טום בקור רוח.
אנאבל עצרה את נשימתה לשנייה וכשזיהתה את קולו של טום היא הסתובבה אליו והעיפה לו סטירה , כאשר עמדה לעשות זאת פעם שנייה טום אחז בשני ידיה ולא נתן לה לזוז , אנאבל ניסתה להרביץ לו שוב אך הדמעות שוב השתלטו עליה .
היא אגרפה את ידיה על חזהו של טום והחלה לחבוט בו תוך כדי בכי , "היא מתה טום , הדבר היחיד שנשאר לי בעולם הלך גם הוא טום , היא מתה איך אני ימשיך בלעדיה" אמרה בוכה .
בעזרת ידו טום הניח את ראשה של אנאבל על צווארו ונתן לה להתפרק . "תבכי , זה ישחרר אותך " , אחרי שרוקנה את עצמה על טום היא הרגישה באפיסת כוחות .
הוא הרים אותה בשתי ידיו והניח אותה על מיטתה .
"לכי לישון , זה יעזור לך " אמר .
אנאבל לא הצליחה לחשוב כלל ונרדמה תוך שנייה . טום כיסה אותה בסמיכה העבה שלה , ונשק לה במצח .
הוא החל לסדר את הבית מחדש אחרי כל הבלגן שהיא עשתה . אנאבל התעוררה אחרי 3 שעות השעה הייתה 9 בערב , היא הרימה את ראשה ואיששה את המחשבה שרצה בראשה , טום חזר ! והוא עומד במטבח שלה ומבשל .
אלוהים! אמרה לעצמה אין לה כוחות להתמודד איתו עכשיו . היא הפנתה את גבה אליו וחזרה לבכות שוב, בשקט בשקט מתאבלת על מות אימה האהובה.
הוא הרגיש שהיא התעוררה ושמע את הבכי שלה , אך לא התקרב אליה או דיבר אליה . השעה הייתה 11 כאשר אנאבל נרדמה , טום התלבט אם להשאיר אותה לבד , והחליט על שינה על הספה שלה, הוא הביט בתקרה הלבנה , והקשיב לנשימותיה האיטיות והכבדות . החדר היה חושך מוחלט , ואור הירח שהגיע מהחלון האיר את מיטתה של אנאבל . אחרי שעה של מחשבות הוא נרדם מקווה ליום יותר טוב מהיום .
הבוקר הגיעה ללא שמש עננים כבדים מילאו את השמים , וטום התעורר . הוא הביט בה וראה שהיא ערה , היא הביטה היישר לתקרה כשכל גופה מתחת לסמיכה ורק ראשה נמצא מחוץ לסמיכה .
היא לא דיברה רק המשיכה להביט . טום קם מהספה והלך לכיוון החלון . הוא החליט לא לדבר והלך לקנות מוצרים חלביים לארוחת הבוקר . כשחזר מצא אותה עדיין שוכבת אך עם גב אליו . הוא הדליק את הקומקום והניח את המוצרים במקרר . "למה חזרת ? " שאלה . הוא לא רצה לדבר על זה , במיוחד לא עכשיו . "למה חזרת ? " שאלה שוב באותו קול.
"בל אל תעשי…" התחיל לומר כשקטעה אותו ,
"אל תקרא לי ככה , אל תקרא לי בכלל , אני לא רוצה שתהיה פה אני יודעת שאתה כאן כי אתה רוצה לעשות טובה לאמא שלי , תחשוב שקיימת אותה עכשיו לך מכאן ! " .