היחידה \ 6

"בהזדמנות , אני מבטיח " אמר ,
אנאבל ידעה שזו תהיה תשובתו והרפתה ממנו .
"לילה טוב " אמר טום ונישק את אנאבל בלחי . היא לא ענתה לו ונכנסה לבית , היא נשענה על דלת הבית ונגעה לעצמה בלחי , כן! הוא היה יפה תואר ללא ספק , עיניו ירוקות וגדולות הבוחנות כל צעד או תנועה של מישהו , שיערו השחור והפרוע שמוסתר מתחת לגובה גרב , זיפיו שנותנים חשק לגעת בהן .
מחשבותיה של אנאבל נקטעו כאחת כאשר אימה יצא מהמקלחת והן חזרו להשלים שעות יחד . אנאבל חיבקה את אימה מתוך שינה ולא רצתה שהבוקר יגיע .
בקי חשבה פעמיים לפני שהעירה את אנאבל ונפרדה ממנה לשלום , "אני אתקשר " הבטיחה בקי ויצאה לדרך . אנאבל חזרה לישון והתעוררה ב 1 היא הדליקה מוזיקה וניסתה להשתיק את שאלותיה הצצות בראשה בכל שנייה. היא עמדה בחלון ובחנה את השכונה , עד היום מזג האוויר היה נעים ובלילה היה קריר , אבל היום העננים כיסו את השמים הבהירים והאנשים התחילו ללבוש מעילים , ילדים שיחקו בגן ציבורי שהיה ליד הבניין ונהנו מכל שנייה מיותרת.
את שאר יומה בילתה אנאבל בניקיון . לאחר שסיימה היא יצאה לריצה קלה מסביב לבית .
כשסיימה להתעסק במטלות , היא התיישבה וצפתה בטלוויזיה עד השעה אחת לפנות בוקר .
טום היה בטוח שאנאבל כבר ישנה , לו עצמו היה יום קשה ועמוס כרגע הוא חשב רק על ללכת לישון , בכניסה לחדרו צלצל הפאלפון של טום , הוא הבין שהוא לא הולך לישון .
אנאבל לא נרדמה היא שמעה אותו מדבר במסדרון. סקרנית קמה אנאבל ויצאה . היא עמדה מאחורי הקיר הצמוד לדלת יציאת החירום .
הוא לא דיבר, הוא רק הקשיב לשיחה ולבסוף אמר , "אני אטפל בזה" וניתק , הוא עמד שם המון זמן בשקט והמשיך להביט על העיר .
"אני יודע שאת שם" אמר רגוע . אנאבל החליטה לא לצאת אידיוטית ויצא ממחבואה , היא עמדה על היציאה בדיוק ופחדה לזוז צעד אחד קדימה , זוכרת מהפעם אחרונה שהייתה כאן איזה פחד גבהים נוראי היא חטפה . "למה את לא מתקרבת ? " שאל טום
"אני מעדיפה לעמוד כאן " אמרה בביטחון ,
טום הסתובב אליה במבט רציני אך עם ניצוץ סקרנות , "יש לך פחד גבהים ? " שאל .
אנאבל ניסתה להכחיש , אך לא הצליחה .
לפני שהצליחה לענות לו הוא הושיט את ידו אליה ,"בואי " ביקש היא לא לקחה את ידו היא פשוט עמדה ולא הגיבה , "בל , תסתכלי עלי " ציווה בעדינות . היא הרימה את ראשה והישירה מבט לעיניו.
"תסמכי עלי " אמר והושיט שוב את ידו , אנאבל הפעם הושיטה את ידה והוא משך אותה לעמוד על רצפת המתכת שנתמכת ע"י עמודים ארוכים .
"טום עזוב תן לי להיכנס זה יותר מידי " התחילה להגיד כאשר הוא קטע אותה "תחזיקי במעקה " ציווה , אנאבל אחזה במעקה בחוזקה וטום הגיע לעמוד מאחוריה .
"תפתחי את העניים ". אנאבל לא פקחה אותן היא פחדה וידעה שברגע שתפתח אותן הסחרחורת והלחץ יחזרו אליה מיידית , "אני לא יכולה " אמרה .
טום הניח את ידיו על ידיה ואמר "אני מחזיק אותך אם יקרה משהו אני אפול ראשון " . בהיסוס פקחה את עיניה והתפלאה מהנוף המדהים.
כל העיר הייתה חשוכה ורק אורות אחדים האירו אותה .
היא פערה את פיה וחייכה חיוך רחב , טום הבחין בחיוכה ובביטחון שממלא אותה , וגם הבחין בקרבה שלהם . אנאבל אזרה אומץ והסתובבה אליו במפתיע .
"אני יודעת שאתה עוזר לאנשים , אבל אני יודעת שאתה תמיד מסתבך בצרות , ושאתה נמצא עמוק בתוך בוץ , שאני די בטוחה שלא בא לך לצאת ממנו " אמרה.
טום היה בהלם מהכנות הפתאומית שלה , אבל כל מילה במילה שהיא אמרה הייתה נכונה .
"את יודעת הרבה יחסית לגילך " אמר מחייך , "מממ… אני בת 18 וכמה שידוע לי כמה היית כזה עד לפני 4 או 5 שנים אני צודקת?" .
היא הפתיע אותו כל פעם מחדש "את משהו ! " אמר צוחק .
מופתעת מהצעד של טום נאחזה אנאבל בכתפיו שהיו מוצקים ונפוחים להפליא .
פניו התקרבו לפניה כאשר נחתה לה על הלחי טיפת גשם , הוא צחק ונישק את לחיה במקום בו נפלה הטיפה אנאבל עצמה את עיניה ורצתה יותר .
זיפיו נגעו בלחי שלה וצמרמורת עברה בגופה . "תסתכלי עלי " ביקש טום.
היא פקחה עניים וצללה אל תוך עיניו . "אני מאבד את עצמי בעניים שלך " אמר.
אנאבל חייכה וגומותיה צצו להן , "והגומות היפות האלה שלך , אני רוצה לראות אותן כל הזמן ".
"טום , או שתנשק אותי עכשיו או … " התחילה לומר אנאבל וטום עצר אותה בנשיקה סוחפת , ידיה נחו על כתפיו היציבות וראשה היה מופנה כלפי מעלה אל פניו של טום , הוא טמן את ידיו בשערה הארוך , והצליח לגעת בכל פינה על פניה .
"בואי " אמר טום והרים אותה אל תוך המסדרון .
הוא אחז בה בחוזקה וניסה למצוא את דלת חדרה , אך הוא לא הצליח היא פשוט הצליחה לבלבל אותו .
אנאבל לא חשבה כלל היא פשוט המשיכה לנשק אותו למרות שראתה שהוא מתקשה לפתוח את דלת חדרה . לבסוף הצליח לפתוח את הדלת .
טום הושיב אותה על מיטתה והביט בה .
אנאבל משכה בכובע הגרב שלו ושיערו הפרוע בצבץ . טום צחק צחוק שקט והחזיר את הכובע למקומו . "אני צריך ללכת " אמר , קרוב אליה .
היא הביטה בשפתיו ובזיפיו עד שהגיע לעיניו , "אל תסתכלי עליי ככה אני מאבד את עצמי " אמר וניסה להתרחק ממנה .
אנאבל חייכה חיוך רחב, "אתה יפה כל כך " אמרה בכנות פתאומית . טום חשב שהוא עומד להפסיק לנשום . "אני באמת באמת חייב ללכת " אמר .
אנאבל שיחררה אותו ממגעה והוא התרחק . "לך כבר! " אמרה צוחקת .
הוא נישק אותה פעם אחרונה ויצא מהחדר . אנאבל נשכבה על מיטתה והביטה בתקרה , אחרי דק' אחדות היא נרדמה.
טום יצא מהבניין וידע שאנאבל תכעס עליו , ותשנא אותו למשך הרבה זמן. הוא ידע שזה לא הוגן מה שהוא עשה , אבל הוא יחזור בשבילה, כשהיא תצטרך אותו יותר מכל……