היחידה \ 22 – פרק אחרון….

"נשאר אצלי תיק של חולה אני חייבת להחזיר אותו לרופא של הלילה " שיקרה אנאבל .
אחרי שהתלבשה התכופפה ונישקה אותו רצה אנאבל למרפאה ולפי הבעת פניה של שרה היא הודתה בינה לבין עצמה שאיחרה .
"ג'יימי מארק בן 45 רווק ללא ילדים . הוא סגן מנהל היחידה " אמרה אנאבל .
קול חיטט במחשב והוסיף "חולה אסטמה , ואובחן כסובל מבעיות ריכוז קשות , לעיתים שוכח דברים . אין לו גנים מלאכותיים ".
"הוא כמעט ולא מגיע לכאן רוב הזמן הוא נמצא מחוץ ליישוב וכך גם מנהל היחידה . בד"כ הם יחד ונמצאים במשרדי המוסד . סביר להניח שמנהל היחידה לא יודע על פעולותיו של ג'יימי " סיימה שרה .
"לדבריו של טום ניסו פעם להוכיח למנהל היחידה שג'יימי הוא באמת אדם רשע , העקבות של אותם אנשים פשוט נעלמו " אמר קול .
"אנחנו לא ננסה להוכיח כלום " אמרה אנאבל .
"את רוצה להרוג אותו? " שאלה שרה .
קול שילב את ידיו והביט מהחלון "אני יעשה את זה " החליט .
"השתגעתם לגמרי! " אמרה שרה . אנאבל התיישבה על שולחנו של קול והביטה בו , "תשכח מזה ! . הוא הרג את ההורים שלי . וניסה להרוג את דוד שלי ואת טום שלי . הגיע הזמן שהוא יכיר אותי " אמר בקור . "מה התכנית ? שאל קול .
"כרגע נתתם לי רעיון " אמרה שרה וחייכה.

"כמה זמן לקח לך להחזיר תיק למשרד? " שאל טום . "הייתי בטוחה שאתה ישן " אמרה בשקט . "אל תשקרי לי . איפה היית ? " שאל , אנאבל החליפה את בגדיה בחזרה לפיג'מה ונכנסה למיטה . "אתה חושב שיש לי מאהב " צחקה אנאבל .
"אני מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה " הזהיר טום .
"תפסיק לחשוב ובוא לכאן " לחשה .
טום התעורר מוקדם מאוד והביט בה ישנה , "מה את זוממת? " חשב לעצמו .
ואז ידע אצל מי למצוא את התשובה .
אחרי ארוחת בוקר משותפת טום הגיע למרפאה לבדיקה אצל קול . "בוקר טוב " חייכה אנאבל אל פול , "הנה השמש שלי " אמר מחייך . הם ישבו ביחד זמן מה עד שאנאבל פצחה בשיחה נוגעת , "פול… בבקשה אל תסתכן יותר , אתה המשפחה היחידה שיש לי . אני לא רוצה לאבד אותך " אמרה . פול הביט בה בעניים נוצצות וחיבק אותה . "בלוצ'קה יפה שלי , אני מתכוון עוד לחיות הרבה זמן . אני המלווה שלך בחתונה , והסנדק של הילד . אל תדאגי אני יהיה כל כך דבוק אליך שיימאס לך " . "כדאי לך פול! " הבהירה לו .
"מה קורה.? " שאל קול את שרה ,
שרה עצרה מלסדר את המחטים והביטה בו , "קצת מודאגת מהרעיון שהעלתי אתמול " אמרה . היא הסתובבה שוב לסדר את המחטים כשבמפתיע הוא התקרב אליה מאחור ונשק את צווארה . מס' חפיסות מחטים נפלו מידה וידיה רעדו . במפתיע היא הסתובבה אליו והביטה בשפתיו , "כמה זמן יעבור עד שתנשק אותי? " שאלה .
לפני שלקחה אויר קול העיז ונישק אותה .
היא הגיבה לו מייד וידיה קירבו אותו אליה . כאשר נשמעה דפיקה בדלת שניהם נרתעו אחורה ושרה החלה לאסוף את חפיסות המחטים שנפלו ,
"פתוח " אמר קול . טום נכנס והבחין בחשמל שהיה באוויר ,
"הכול בסדר? " שאל ,
"כן" אמרה שרה במהירות .
קול החליט לא להסתיר את הקשר והניח את ידו על כתפה של שרה , טום לא הופתע מכך אלא רק שרה הופתעה , "מה אתה עושה? " לחשה שרה . "אנחנו יוצאים " הכריז מפני טום . טום העלה חיוך על פניו כשראה את פרצופה של שרה .
"תודה לאל! . אתם כאלה איטיים ! כמה זמן לקח להם להבין שיש כימיה? " שאל צוחק .
"אני לא רוצה לשמוע את השטויות האלה . עכשיו תסלחו לי אני צריכה לערוך כמה בדיקות דם " לפני שהספיקה לצאת הניח טום את ידו על הדלת והביט בה ברצינות . "אני צריך לשאול את שניכם משהו " אמר , שרה הביטה בקול בשאלה ואז בטום היא חששה ממש שהוא ישאל , "יש לי הרגשה שאנאבל מסתירה ממני משהו . ידוע לכם מה? " שאל .
"בכל הזמן שאני מכירה את אנאבל אני לא יודעת על מה אתה מדבר וכמו שאתה רואה אנחנו מבלות הרבה " הרגיעה אותו שרה . קול הביט בשרה ואז בטום הוא לא יודע לשקר לחברו הטוב לאחיו מה עושה יעשה? . "לי עוד יותר אין מושג על מה אתה מדבר ! היא מתנהגת כרגיל " שיקר קול .
אנאבל הגיעה באותו ערב לחדרה בידיעה שעוד כמה שעות היא הולכת לסיים את הסיפור אחת ולתמיד . היא פתחה את המזוודה של אימה וחיטטה בדברים שלה , בתוך קופסא אדומה הייתה מונחת טבעת זהב עם אבן כחולה , אימה אהבה כחול! ידעה אנאבל מתחת לטבעת הייתה הקדשה של אביה "לאושר שלי " אנאבל הזילה דמעה והמשיכה למכתבי האהבה שכתבו הוריה אחד לשני , בין המכתבים מצאה אנאבל מכתב סגור שעליו מוזכר שמה 'אנאבלוש' היה כתוב בכתב ידה של אימה , היא פתחה בהתרגשות את המכתב צמאה לאהבה של אימה .
"בל יקרה שלי
אם את קוראת את המכתב סימן שאני כבר לא איתך , אבל בטוחה שאת לא לבד ! . לפני שטום הספיק להיעלם לכמה חודשים השבעתי אותו לחזור בשבילך , האמנתי שהוא יחזור ולא רק בגלל שהשבעתי אותו אלה בגללך! , ראיתי את המבטים שלכם . ועכשיו אני בטוחה שהגורל יחבר אתכם יחד לנצח . אני מכירה אותך ואני יודעת שאת תרצי נקמה , אבל בל שלי לפעמים נקמה לא באמת מכפרת . אני משערת שגם דוד שלך פול יבוא , הוא בן אדם מקסים מהר מאוד תגלי שאת מוקפת במשפחה חמה כמו שאני הייתי אחרי מות אביך . הסודות שקראת או שתקראי ביומן אלה החולשות שלנו , אלה החיים שנתנו לנו . יש אנשים שירצו לנצל אותך בשביל זה , לכן אני מבקשת ממך בל את וטום היחידים שמורשים לקרוא ממנו . לאחר מכן תשרפו אותו . אני לא רוצה שתחוו את מה שאני ואביך חווינו " .
"מה את קוראת ? " שאל טום כאשר נכנס לחדר . דמעותיה של אנאבל לא חדלו לרדת והוא התיישב לידה וקרא גם הוא .
"כמו שאני מכירה את טום הוא ייקח אותך איתו לגור ביחידה , אנשים מדהימים ! . וכך גם טום , אני מאמינה שתלמדו לאהוב אחד את השני למרות הכול , ואולי יום אחד להביא לי נכדים . כנראה שאני לא אראה אותם אני מבטיחה לכם לשמור עליכם ועל הילדים שלכם . אני איתך תמיד בלב אהובה קטנה שלי באהבה אין סופית . –בקי- . "
לאחר שסיימה לקרוא התפרקה אנאבל בבכי שלא בכתה מאז מות אימה , הגעגוע היה בלתי נתפס היא בכתה כמו אז דמעות גדולות ובכי בקול . טום חיבק אותה קרוב אליו וליבו נקרע .
"גמאני מתגעגע בל שלי " אמר טום וניחם אותה .
הם המשיכו לעיין במזוודה ומצאו את עצמם נרגשים מתמונות ומכתבים .
"בואי נלך לישון " הציע טום . בזמן שטום התקלח אנאבל סידרה בחזרה את כל הדברים כאשר מצאה פתק צבוע בוורוד ועליו כתובות המילים "בהצלחה אהובה שלי ! " אימה כתבה את זה לרגע הזה! ידעה אנאבל בוודאות .
אנאבל התעוררה בשעה אחת ושמחה שהכדור שינה שהטמינה באוכל של טום עזר לו לישון . היא נשקה לו על הלחי ויצאה החוצה בשקט . בכניסה ליישוב פגשה אנאבל את קול ושרה . קול חילק לכל אחת מהן שרשרת מברזל והסתיר סכין מאחורי מכנסיו . אנאבל ושרה קשרו את השרשרת לבטנן ויצאו לכיוון משרדי המוסד . "שרה את נשארת כאן אם תוך חצי שעה אנחנו לא יוצאים את חוזרת ליחידה שמעת.? " ציווה קול , שרה צייתה להוראותיו ונישקה אותו , "בהצלחה " . אמרה לאנאבל והחזיקה אצבעות . קול ואנאבל יצאו מהרכב ונכנסו דרך פירצה שקול הכין לפני , הם עלו במדרגות מחשש שייתקלו במישהו במעלית . חדר המנהל היה סגור וקולות ויכוח נשמעו משם . הם התקדמו בשקט אל משרדו של ג'יימי והבחינו שהוא מוקף שומרים .
"אני ימשוך אותם ואת תיכנסי " לחש קול .
"תיזהר " לחשה לו בחזרה והתרחק ממנו , קול הופיע במסדרון והחל לרוץ כמטורף .
השומרים החלו לרוץ אחריו ודלתו של הסגן נשארה ללא שמירה .
אנאבל התקרבה אל הדלת ופתחה אותה בשקט , ג'יימי דיבר בטלפון כשהוא משקיף אל הנוף בחוץ . "זה לא מעניין אותי אני רוצה את הספר ואת ה'אנאבל' הזאת מתה! " ציווה וניתק אנאבל טרקה את הדלת ונעמדה כשהשרשרת בידה .
"מי את? " שאל כועס , כעסה של אנאבל החל לבעבע והיא התקרבה אליו , "נעים מאוד אני אנאבל " .
ג'יימי בלע את רוקו והביט באנאבל הכועסת , "מה את חושבת לעשות בשרשרת הזאת? " שאל בפחד . "אתה יודע כמה אנשים הרגת בשביל הספר הזה? " שאלה , היא העיפה בעזרת השרשרת את שולחנו . "אתה יודע עד כמה בן אדם צריך להיות חולה בשביל זה? " שאלה והמשיכה להתקרב אליו . במפתיע עזר ג'יימי אומץ והתנפל עליה בעזרת כרסו , אנאבל נפלה על הרצפה אבל הצליחה לדחוף אותו אחורה בעזרת רגליה . ג'יימי הבין מהר מאוד שחייו תלויים כרגע , הוא הביט בעיניה וראה את הכעס , היא יכולה להרוג אותו . הבין ג'יימי , אבל לא אכפת לו להרוג אותה! חשב והתנפל עליה . אנאבל התחמקה ממנו ושלפתע נכנסו השומרים ובידם מוחזק קול , "זה החבר שלך ? " שאל ג'יימי בביטחון , אנאבל חששה לענות וראתה בעיניו את האומץ . "תקשרו את שניהם לכיסא ! " ציווה .
השומרים הביטו אחד בשני ולא יכלו לסרב פקודה , "קדימה אם אתם לא רוצים שאני יפטר אתכם! " אמר בכעס .
עברה כמעט שעה שלמה ועדיין הם לא יצאו החוצה . שרה הבינה שעליה לפעול במהרה . כאשר יצאה מהרכב מישהו תפס אותה בכוח והדביק אותה לרכב , הכאב בגבה גרם לה להשמיע קול חנוק , "מה אתם עושים כאן לעזאזל! " לחש טום בכעס , עיניה נפערו לרווחה לראות אותו כאן .

"ועכשיו אחרי שהבהרנו איפה מקומכם , את תספרי לי איפה הספר " אמר ג'יימי מתקרב אליה . אנאבל הביטה בו במבט אטום ושתקה . "דברי ! " צעק והעיף לה סטירה , אנאבל הרגישה שהיא קיבלה זעזוע מוח , נוזל חם החל לצאת מאפה והיא הבחינה שזה דם . "תנעלו את הדלתות אני לא רוצה שמישהו ייכנס ויראה אותה " ציווה שוב על השומרים .
אנאבל וקול ישבו גב אל גב , וקול נתן לה כתף להוריד את הראש , "תחזיקי מעמד אני כמעט משחרר אותנו " לחש לה בשקט .
קול הודה לאלוהים שחשב על הסכין ההיא מאחורה . הוא שחרר את החבלים שלהם לאט ובזהירות . "עכשיו " לחש קול , במהירות שיא קמו קול ואנאבל יחד את החבלים אנאבל סובבה סביב צווארו של ג'יימי והביטה לשומרים בעניים , "תנו לו עכשיו את כל הכלי נשק שלכם " ציוותה , קול אסף מהם את כל הכלי נשק וזרק אותם דרך החלון . "צאו מכאן עכשיו! " ציווה קול בזמן שפתח את הדלת , ג'יימי אזר אומץ והדף את אנאבל לשולחנו , הוא נתן לה מרפק בבטן וגרם לה לצעוק . קול התקרב לעבר ג'יימי כאשר אחד השומרים העיף לו אגרוף , קול החל להלחם בשומרים כאשר ג'יימי חונק בשתי ידיו את אנאבל , "עכשיו את תמותי סוף סוף! " אמר .
"אתה באמת חושב? " שאלה מנהל היחידה מאחורי גבו של ג'יימי , באופן אוטומטי שחרר ג'יימי את ידיו מאנאבל והחוויר . " המפקד . אדוני . סם זה לא מה שאתה חושב היא ניסתה להרוג אותי " החל ג'יימי לגמגם. אנאבל הרימה את ראשה וראתה את שרה עוזרת לקול לעמוד על רגליו.
"ג'יימי , אתה מואשם ברצח של יותר מ10 אנשים , כל דבר שתגיד ישמש לרעתך " אמר סם בקור .
"אתה לא יכול .. אחרי כל מה שעשיתי בשביל היחידה " אמר ג'יימי כועס . הוא הוציא מכיסו אולר וכיוון אותו לצווארה של אנאבל . "אחורה! . תנו לי לצאת או שאני מוריד לה את הראש " צעק ג'יימי .
"ג'יימי זה נגמר" אמרה אנאבל רועדת . טום התפרץ לחדר כאשר ראה את ג'יימי מכוון סכין לגרונה של אנאבל .
"אתה חתיכת בן… " החל לומר .
"אל תתקרב !" צעק ג'יימי .
סם שלח סימן לטום לעצור מפעולתו כאשר אחד המאבטחים של סם ירה היישר לבטנו של ג'יימי . ג'יימי נפל על הרצפה ואנאבל התקרבה אליו ולחשה "הצדק נעשה ג'יימי " .
היא בקושי נעמדה על שני רגליה כאשר טום תפס אותה וחנק אותה בחיבוק . "מה חשבת לעצמך כשעשית את זה? " שאל צועק עליה , ידיו מסגרו את פניה והוא שמח שהיא חיה . אנאבל התקרבה אל שרה ואל קול וחייכה אליהם "זה נגמר " אמרה והם צחקו והתחבקו .
"אנאבל תיגשי אלי למשרד מייד " ציווה סם ויצא .
"אני מצטער שכל זה קרה . אם היה לי מושג שהוא גרם למות הורייך ולעוד אחרים מזמן הייתי חונק אותו בעצמי . בבקשה תסלחי לי " ביקש .
"אני רק רוצה לחיות בשקט " אמרה רועדת .
"ואני מבטיח לך שזה מה שיהיה מעכשיו! . את , שרה וקול והצלתם חיים של הרבה מאוד אנשים . ואני מודה לך על כך שגילית לי מישהו באמת ". אמר סם וחיבק אותה .
"אני מכיר את טום , בחור נפלא . ואני כל כך כועס לגלות שג'יימי היה אחראי על מה שקרה לו . אני אתפוס את כל השותפים של ג'יימי וכולם ישלמו על זה . אני מבטיח לך! " .
כאשר סיימו את השיחה אנאבל קמה לצאת מהחדר "אני מכיר את שני ההורים שלך ! " אמר , אנאבל הסתובבה להביט בו רגע והתרגשה , "אני בטוח שהם גאים בך עכשיו " אמר.
באותו לילה פול וטום לא הניחו לאנאבל עד שנבדקה בכל דבר אפשרי . "שלושתכם עומדים לשלם על מה שעוללתם " אמרה ליאה עצבנית . הם הביטו אחד בשני מרוצים מהסוף הטוב שבחרו .
כעבור שנה…..
אנאבל הביטה אל האגם שהשקיף מחלון חדרה , טום יצא מהמקלחת וחיבק אותה מאחור . "אנחנו נאחר לחתונה של שרה וקול " אמרה אנאבל צוחקת . טום סובב אותה אליו ונישק אותה .
אנאבל ישבה בין טום לבין פול בחתונה , ליאה עמדה בהתרגשות לצד ביתה היחידה נישאת למי שחלמה שיהיה בעלה של ביתה .

"אמא היקרה !
עברו כמעט שנה וחצי מאז שקראתי את המכתב שלך והנה אני עכשיו מאורסת לטום , ומחכה לילד הראשון שלנו . כן אמא את ואבא תיהיו לסבא סבתא . תודה שנתת לי סיבה להמשיך הלאה . תודה ששלחת לי טום , את שרה את פול ואת ליאה . אני אוהבת אותם והם המשפחה שלי . את ואבא תמיד איתי בלב . שלכם באהבה רבה בל … " אנאבל כתבה את המכתב והניחה אותו על מי האגם המכתב שט לו הרחק מהעניים של האנשים והיא ידעה שהוא יגיע ליעדו . "הכול בסדר? " שאלה שרה מתקרבת אל אנאבל , שניהן עמדו אחת מול השנייה ואנאבל ליטפה את בטנה של שרה , "הוא צריך אח " אמרה שרה ורמזה לאנאבל .
שניהן שילבו ידיים וחזרו אל המשפחה המוזרה אבל היחידה שלהם…..