היחידה \ 21

כאשר הרגישה מישהו נוגע בלחי שלה היא פקחה את עיניה ולא היה שם אף אחד .
היא שפשפה את לחיה וחזרה לישון .
הטלפון העיר את ליאה משנתה , "כן " אמרה מטושטשת .
כששמעה את הבשורה עיניה נפקחו לרווחה .
עיניה של אנאבל נפקחו בחמש בבוקר . אחרי שניות הטלפון צלצל . "ליאה? , קרה משהו?" שאלה מודאגת .
"פול וטום במרפאה , אני כבר יוצאת לשם " אמרה שרה .
"אני מגיעה " אמרה אנאבל . תוך שניות החליפה בגדים ויצאה מהבית . בכניסה למרפאה חיכו לה שרה וליאה . "איפה הם? , מה קרה? " שאלה לחוצה . הבנות ניסו לאחוז בה אך לא הצליחו היא התפרצה למרפאה . קול בדיוק יצא מחדר הניתוח כאשר אנאבל ניסתה להידחף .
"אנאבל כדאי שתרגעי קודם" הפציר בה . אנאבל ניסתה להלחם בו אך ללא יכולת .
"מה קרה להם . אני רוצה לראות אותם . קול איפה הם לעזאזל !" צעקה כועסת.
הוא הדף אותה בכוח וניער אותה מספר פעמים , "בל תירגעי לרגע שניהם חיים " אמר .
אנאבל נשמה לרווחה והביטה בו .
"לא ידוע לנו איך הם נפצעו . רק הם יוכלו לענות לנו . לפול יש שבר בקרסול וביד . לטום יש חתכים עמוקים ומכות יבשות " אמר . אנאבל הביטה בו עכשיו רגועה , היא ראתה בעיניו כעס מתגבר והבינה שהחתכים יותר גרועים משחשבה .
"הם באמצע לנתח את פול . אני הגעתי לפני כמה דקות " אמר שוב .
"וטום? " שאלה .
"חדר מספר 4 אנאבל " אמרה ליאה וליוותה אותה לחדר.
אנאבל נכנסה בשקט לחדר ועמדה מס' שניות ליד הדלת. הוא שכב במיטה מוגבהת כך שהוא חצי יושב כשעירוי דם מחובר לו ליד . ידו האחת חבושה באזור השריר , בטנו , וצווארו . על פניו נראתה צלקת עמוקה שהתחילה באמצע הלחי והסתיימה מתחת לפה . ליבה של אנאבל התכווץ כאגרוף מרוב צער וכעס . הוא פקח את עיניו בכוח והביט בה לכמה שניות , כשראה שהיא בהלם הוא עצם שוב את עיניו ולחש , "התכערתי לנצח . אני לא רוצה שתראי אותי . תצאי מכאן " .
אנאבל בלעה את הדמעות וניגשה אליו . היא התיישבה על קצה המיטה שלו והוא פקח את עיניו בכוח , "מה עשה לך את זה? " שאלה רועדת , טום הביט בה במבט אטום ולא החזיר תשובה .
"טום אל תעשה לי את זה יותר ! . אני לא יצליח לחיות בלעדיך" אמרה ודמעה זלגה מעיניה . טום הביט בה וליבו התכווץ . "בל שלי רק אל תבכי ! . " היא קירבה את שפתיה לשלו ונישקה אותו בעדינות כשהבחינה שקשה לו היא לחשה כנגד פיו .
"אל תגיד לי יותר בחיים שאתה מכוער! . אתה הדבר הכי יפה שהכרתי " .
"חשבתי שאני לא יצליח להגיד לך … " התחיל לומר והשתתק ,
"להגיד לי מה.. ? " שאלה והביטה אל תוך עיניו,
"שאני אוהב אותך , אני אוהב מהיום שהכרתי אותך , מהיום שחיבקתי אותך בתוך הארון , מהיום שבקי הראתה לי תמונה שלך . מהיום שנישקתי אותך בגשם " אמר עוצם את עיניו . אנאבל הביטה בו ופרפרים החלו לפרפר בבטנה . "טומי שלי.. אני אוהבת אותך ! . אם יקרה לך משהו אני ימות " אמרה ודמעות שוב מילאו את עיניה .
אחרי חצי שעה והצקות מצד קול אנאבל עזבה את טום ועברה לחדרו של פול . היא שהתה כחצי שעה ולאחר מכן יצאה לעמוד בכניסה למרפאה . שרה וקול יצאו אחריה והשתיקה ביניהם אמרה הכול . "אני בפנים " אמר קול והביט בשרה , שרה הנהנה לאות הסכמה .
"אני הולכת למרר לו את החיים " הבטיחה אנאבל , "קודם צריך לברר מי האנשים שנמצאים סביבו " אמרה שרה .
"אני אתגנב בערב לחדר ההנהלה ויחפש פרטים עליו" אמרה אנאבל .
"מחר בערב ניפגש אצלי ונעשה הערכת מצב " אמר קול . הם נפרדו אחד מהשני וכל אחד הלך לדרכו .
אנאבל נשארה לישון לצד טום את השעות שנשארו , היא חיבקה אותו זמן מה עד שהבחינה שהוא נרדם .
היא התגנבה החוצה מהמרפאה ונכנסה למשרדי ההנהלה הסמוכים , 'תאספי את השיער ' ציווה הקול בראשה . היא ידעה שהקול המנחה בראשה זאת אימה האהובה ששומרת עליה כמו שהבטיחה לה . אנאבל נזהרה לא לגעת בדברים מיותרים כדי לא להשאיר סימנים מזהים שלה , היא שיערה שרשימת האוכלוסין לא רק נמצאת במחשב אלה גם בתיקים .
לאחר חיפוש של 20 דק' מצאה אנאבל את התיק המבוקש , הוא סגן מנהל היחידה , הבינה אנאבל שמו היה ג'יימי מארק בן 45 רווק ללא ילדים , אנאבל הביטה בתמונה שלו ועצביה החלו לפעום , במהירות צילמה את התמונה ואת כל החומר עליו והחזירה הכול למקום , היא חזרה לחדרה והחביאה את החומר בין בגדיה . "איפה היית ? " שאל טום כאשר אנאבל נכנסה ב שמונה בבוקר לחדרו .
"קמתי מוקדם אז הלכתי לחדר שלי להתארגן למשמרת " אמרה ובדקה את העירוי .
"אז עכשיו את על תקן האחות " לגלג טום .
"רציתי להיות קצת יותר מאחות אבל מה לעשות שאנשים קבעו בשבילי" אמרה ורשמה פרטים על גבי דף המידע שלו . הבעת פניו של טום התחלפה לרצינות ואנאבל הבחינה בכך .
"אני מצטערת לא הייתי צריכה .. " אמרה ,
"בל בואי נדבר רגע מהלב . את עדיין כועסת עליי ? " שאל מביט בה , עיניו השתוקקו שתגיד את המילה 'לא' אך היא לא ענתה בהתחלה היא התעלמה מהשאלה והמשיכה לכתוב , וכשהרימה את עיניה אליו הוא ראה בעיניה את הכעס .
"בוקר טוב טום טום " התפרץ קול , הוא הביט בשניהם ושנא את עצמו באותו רגע . "אני אידיוט !, מצטער שהפרעתי " אמר מתנצל .
"שטויות אחי " אמר טום.
"ד"ר הנה המידע מאתמול " אמרה אנאבל ברצינות . "אני אלך לבדוק מה שלום הדוד שלי " סיימה ויצאה מהחדר .
"בלוצ'קה סוף סוף הגעת " אמר פול מחייך , אנאבל התקרבה אליו עם מגש לארוחת בוקר ונישקה אותו בלחי .
"איך עבר עליך הלילה? " שאלה מחייכת .
הם אכלו ביחד ארוחת בוקר ופול העלה את הנושא שאנאבל לא רצתה לדבר עליו . "בל נקמה לא תוביל אותנו לשום מקום . אני וטום חיים וזה מה שחשוב . אני מכיר אותך מספיק טוב ויודע שאת דומה לאבא שלך . גם הוא נורא גונן על מי שחשוב לו , אמא שלך את ואפילו אני . זה עלה לו בחייו אז אל תאכזבי אותו ותסכני את שלך " אמר . אנאבל היישירה אליו מבט וחייכה .
"באמת שאני לא יודעת על מה אתה מדבר " .
עד השעה 12 אנאבל עבדה לבד וב12 שרה הגיעה להחליף אותה . "היום ב12 בלילה במרפאה " המילים היחידות ששרה הזכירה בקשר למשימה שלהם .
פול נשאר עוד לילה במרפאה בעקבות החשש להתקף של כאבי גב . "אתה בטוח לא רוצה להישאר עוד לילה כאן? " שאל קול טום .
"לא הספיק לי , עם כל האוכל שאכלתי היום והשינה הזאת אני מרגיש חדש " אמר טום והביט בעצמו .
"זה לא כזה נורא " אמר קול מנסה לנחם , טום נגע בצלקת ומחשבותיו נדדו דווקא לאנאבל . האם היא עדיין תאהב אותו למרות הצלקות הנוראיות? שאל את עצמו , "איך זה קרה? " שאל קול .
טום הסתובב להביט בחברו הטוב וקול הבין שכל מילה מיותרת . "תודה לאל שאתה חי טום " אמר קול וחיבק אותו חיבוק של אחים . במקום להמשיך אל חדרו הלך טום אל ביתה של ליאה , לפי מה שהבין אנאבל ושרה אוכלות ארוחת צהריים מאוחרת ושרה חוזרת למשמרת .
"ילד שלי בוא תכנס " חיבקה אותו ליאה , אנאבל ושרה אכלו כאשר טום הצטרף לארוחה , השקט צרח בשולחן עד ששרה הפרה אותו בבדיחה .
"תודה רבה ליאה " אמרה אנאבל ונתנה לה נשיקה בלחי . שרה נפרדה מהם והמשיכה למרפאה לאומתה טום ואנאבל טיילו להם בשקט והתקדמו לחדרה של אנאבל .
היא הרימה את ראשה להביט בו הולך לידה , "הוא חי! " נשמה אנאבל , היא שילבה את ידה בידו וחומו חימם אותה . טום לא ידע אם היא רוצה אותו , הם עמדו מספר שניות בכניסה לחדרה והשקט לא רמז לכלום . "אני לא כועסת טום . עבר הרבה זמן מאז… " אמר מהוססת .
"אנאבל איפה אנחנו עומדים עכשיו ? " רצה טום לברר .
היא התקרבה אליו ונישקה אותו , "אני רוצה אותך " לחשה כנגד פיו ומשכה אותו לחדרה .
טום פתח את החלון והחשיך את החדר , היא עמדה מולו והוא פשט את החולצה היא הזדעזעה למראה הצלקות שהופיעו על גופו . טום הבחין בהבעת פניה ונרתע , "אל תתרחק ממני " לחשה .
"הצלקות האלה יישארו איתי . תיראי את הפנים שלי , אני לא יחזור להיות כמו שהייתי בל " אמר. אנאבל התקרבה אליו ומשכה את ידיו מאחוריה גבה , היא מסגרה את פניו בידיה והביטה היישר לעיניו . "טום . לא התאהבתי בך בגלל המראה החיצוני שלך! . אתה עדיין הכי יפה בעיניי , אתה הגבר שלי . אף אחד לא יחליף אותך , אתה מרגיש? " שאלה אנאבל והניחה את ידו על ליבה ,
"כל פעימה היא בשבילך " . טום הביט בה בעניים מלאות אהבה ונישק אותה .
"עכשיו יותר מתמיד! " אמר טום כשהרים אותה למיטתה .
אחרי שאהבו אחד את השני , שכבה אנאבל לידו וליטפה את פניו .
"תספר לי.. " ביקשה. כשלא ענה הבינה אנאבל שהוא לא מתכוון לספר לה על כך .
הוא עצם את עיניו וניסה להירדם , "טום " לחשה אנאבל "מממ.." אמר בכבדות . "אל תעזוב אותי יותר " אמרה ברגש . טום פקח את עיניו ולראשונה חיוכו הופיע , "אף פעם לא עזבתי אמר.
אחרי זמ מה…..
אנאבל ניסתה לזוז מעט וגילתה שטום מחבק אותה חזק מהרגיל . היא הביטה בשעון שעל השידה וגילתה שהיא הייתה צריכה להיות במרפאה לפני 10 דק' . "טום אני חייבת לזוז " לחשה אנאבל והשתחררה בכוח מידיו .
"אמצע הלילה . לאן את הולכת ? " שאל מנומנם .