היחידה \ 20

עברו שבועיים מאז סירבו לקבל את אנאבל ליחידה .
היא סירבה לדבר עם טום מאז והוא גם לא ניסה לדבר איתה . היא התחילה לעבוד יחד עם שרה במרפאה , אך משהו תמיד היה לה חסר … על כל משימה שדיברו עליה ביישוב , היא חשבה ישירות על טום . הוא היה חסר לך מאוד .
"הכול בסדר איתו " אמרה שרה כשנכנסה למרפאה. אנאבל ישבה מול מחשב וסידרה את זימון התורים , השקט שהגיע לאחר מכן הרגיעה את שרה , היא ידעה שרגשותיה של אנאבל אל טום מבולבלים כרגע . "קול בחדר שלו . הוא רוצה לראות אותך " אמרה אנאבל וחייכה חיוך שובב .
ליבה של שרה החל לפרפר והיא צעדה לחדרו בשקט .
"פתוח " אמר קול כאשר שרה דפקה . "אנאבל אמרה שחיפשת אותי " .
"כן תיכנסי לרגע " ביקש והפסיק לעיין בתיק . "מה קורה איתך? " שאל . שרה הביטה ברצפה במבוכה "קול למה באמת קראת לי " דיברה שרה ישירות . קול הרים את פניה והישיר מבט אל תוך עיניה . "אני רוצה שתצאי איתי היום " אמר . היא הייתה בטוחה שליבה הפסיק לפעום , "כן " אמרה מופתעת מעצמה . קול עדיין הביט בעיניה וחייך מאוזן לאוזן.
"נו מה קרה??? " שאלה אנאבל מרוגשת , שרה הלכה בשמחה ואמרה "אנחנו יוצאים היום !" . אנאבל קפצה עליה מאושר וחיבקה אותה "סוף סוף הוא פתח את הפה אני לא מאמינה. טוב תתארגני אצלי , אני יסדר לך את השיער ואז הבגדים ונאפר אותך . נגרום לו לעצור את הנשימה ! " . "ומה איתך? " שאלה שרה . "אני הולכת ארוחת ערב עם פול ! , תפסיקי לדאוג לי זה הזמן שלך " . החגיגה נעצרה כאשר בקשר הודיעו על פצוע שמגיע , " קול יש לנו פצוע בדרג 4 " הודיעה אנאבל . שרה נכנסה לחדר ניתוחים וחיכו לפצוע . "מה שלומו " שאל צעיר שנכנס למרפאה עצבני . "הוא בסדר . הוא עבר את הניתוח בשלום ועכשיו הוא מתאושש " אמרה אנאבל מנסה להרגיע אותו . הוא הביט בה ונשימתו נעצרה לרגע ," הכול בסדר? " שאלה אנאבל במבוכה . "כן . את יפה " אמר ונכנס לחדר התאוששות . אנאבל לא אהבה שמחמיאים לה ככה . החיצוניות מבחינתה הייתה דבר פשוט . שיין חשב עליה הרבה מאוד זמן לאחר מכן , שיערה וצבע עיניה , עורה היפה וחיוכה המרגיע , הוא לקח על עצמו את המשימה להכיר אותה. אנאבל הגיעה אל חדרה בשעה מוקדמת , היא ופול קבעו להיפגש בשעה תשע והשעה הייתה רק שבע . היא הוציאה את המזוודה והחליטה לגלות את הסוד . היא הזדעזעה מהתיעוד ביומן . כל הניסויים החולשות והשליטות תועדו ונכתבו בתוך היומן המחשבה על כך שאותם אנשים פגיעים ומנוצלים גרמה לאנאבל זעם בליבה . בלי להבחין בזמן הגיעה השעה 9 . אנאבל סגרה במהירות את המזוודה ויצאה לכיוון ביתו של פול. הוא הפתיע אותה בנסיעה מחוץ ליחידה אל העיר הגדולה . "ואווה פול המקום הזה מדהים! " אמרה אנאבל מתפעלת . "אני כבר חוזרת " אמרה אנאבל וניגשה לשירותים בקומה השנייה . "אם את לא רוצה שאני יהרוג את הדוד שלך תעשי מה שאני אומר " שמעה אנאבל קול מאחוריה . כשניסתה להתנגד גילתה שיש לו כוח . הוא הוביל אותה אל גג המסעדה ושמה חיכה לה מסוק . היא הביטה בקצה השני של הגג ודמיינה את אימה עומדת שמה , "תתנגדי! " אמר לה קול בראשה . אנאבל נזכרה בכל שיטות הלחימה שלמדה ותקפה אותו . היא בעטה בעזרת רגלה היישר לבטנו אך הוא לא נרתע אחורה , "גם אני יודע ג'ודו חמודה " אמר בציניות . אנאבל כיוונה את רגלה היישר לבטנו שוב אבל הפעם בעטה בחוזקה . הוא עף אחורה ואנאבל החלה להתקרב לעברו , "מי שלח אותך ? " שאלה כועסת . כשהוא לא ענה היא בעטה בו שוב בחוזקה . הוא הביט במישהו שעמד מאחוריה וצחק . אנאבל הסתובבה במהירות והתרחקה מהם אחורה . הם המשיכו להתקרב אליה באיטיות והיא התרחקה אל קצה הגג . כשנעמדה על הקצה הם חייכו אליה מבט מטורף . הם המשיכו להתקרב אליה וכבר לא היה לה לאן לזוז . משום מקום הופיע מולה פול ודחף אותה מקצה הבניין . "אל תיבהלי " אמר . אנאבל השתדלה לו לצעוק ומצאה את עצמה על האדמה בכניסה ליחידה . "את בסדר?" שאל פול מודאג , אנאבל לא ענתה ונשימתה התקצרה . "אנאבל תנשמי !. הכול בסדר? את נושמת! " אמר . הוא ליווה אותה בחזרה לחדרה ורצה להישאר , "פול אני מבינה את הדאגה , אבל אני באמת בסדר ! " לאחר ששכנעה אותו שהכל בסדר איתה . היא התקלחה ושקעה לשינה עמוקה . פול ניגש לבית של ליאה ודפק , "טום? " שאל את ליאה , ליאה הנהנה ופתחה את הדלת . "שרה? " שאל , "מטיילת או משהו " אמרה ליאה . פול נכנס לסלון ולחץ אץ ידו של טום . "מנסים לפגוע בה " אמר כועס . טום הרים את עיניו מהרצפה ליבו החל לפעום בחוזקה . "אוו רגע מה זאת אומרת ? " שאלה ליאה מבולבלת . "יצאנו לאכול במסעדה . היא יצאה לרגע לשירותים הם פשוט תפסו אותה והעלו אותה לגג , היא נלחמה באחד והפילה אותו , אבל היו שם עוד שלושה , אם לא הייתי עולה על זה בזמן היא יכלה ליפול מהבניין . " . פול התיישב על הספא והביט בתקרה . ליאה הביטה בטום וניסתה לקרוא מה הוא חושב . אחרי שעזב את ביתה של ליאה רגליו הובילו אותו אל חדרה של אנאבל . 'רק לראות שהיא בסדר' אמר ליבו . הוא פתח את דלת חדרה ומצא אותה ישנה . הוא התקרב אליה בשקט והביט בפניה הרגועות .