היחידה \ 19

והזמן באמת טס לאנאבל…
שלושה חודשים עברו לה במהירות . החודש הראשון היה נורא מכל , היא עברה קשיים נוראיים , היו לה לפעמים מחשבות לקום וללכת אבל שרה וטום היו שמה בשבילה .
הם חיזקו אותה דרך הפלאפון .
אנאבל הגיעה אם שאר הקבוצה לתחילת היישוב , הם לא היו אמורים לסיים את ההתלמדות כל כך מוקדם , אך מקבלי ההחלטות החליטו לשחרר אותם . אנאבל ירדה מהאוטובוס והוציאה כמו כולם מתא המטען את תיקיה . היא סחבה אחריה את תיקיה והבחינה בשרה העומדת נרגשת , חיוכה של שרה הבזיק כאשר אנאבל הניחה את תיקיה על הרצפה ורצה לעבר שרה . "בל , לעזאזל איתך סוף סוף חזרת . תיראי אותך רזית כל כך " אמרה שרה רועדת .
"חברה יקרה שלי חזרתי " אמרה בל מתנחמת בידיה של שרה . "טום לא הגיע ? " שאלה אנאבל מחפשת מסביב . "התקשרתי אליו . לא הצלחתי לתפוס אותו כל היום . הבנתי שהוא ופול יצאו למשימה הם אמורים לחזור תכף מחשיך " אמרה שרה עדיין בוחנת את אנאבל . "תפסיקי לבחון אותי אני בסדר גמור " אמרה אנאבל צוחקת והמשיכה . "אני ממש חייבת לנוח עכשיו . בואי פשוט תלווי אותי לחדר , מחר אפגוש את אמא שלך וכנראה שגם את פול וטום " אמרה וניסתה לשמור על קול רגוע .
קצת אחרי ששרה הלכה אנאבל סידרה את בגדיה הנקיים בחזרה לארון ואת השאר היא הכניסה לתוך שק שהבטיחה לעצמה לכבס אותו מחר . היא הבחינה שטום היה בחדר הזה המון פעמים , החודש היה ספטמבר , האוויר נעשה לאט לאט קריר , אבל טום לא לבש את מעילו , הוא היה תלוי על וו שעמד ליד החלון , על השידה ליד המיטה הייתה מונחת תמונה שלה ושל אימה בקי .
"אהובה שלי אני כל כך מתגעגעת אליך " אמרה אנאבל בלב . אנאבל פתחה את ארון הבגדים והבחינה ששום דבר לא השתנה , היא זכרה שאת הסבונים והקרמים שלה היא השאירה על המדף ליום שתחזור . היא לקחה הכל יחד איתה למקלחת ובילתה שמה במשך כחצי שעה . נהנת מריח הבית היא התארגנה עם עצמה במקלחת . הוא ישן כאן! בזה הייתה אנאבל בטוחה , על הקיור היה מונח סבון לגבר , מברשת שיניים בצבע כחול עמדה ליד המברשת הורודה שלה . כשיצאה מהאמבטיה הקצה השני של החדר עמד טום והביט בה בהלם .
3 חודשים הם לא התראו , הוא היה חסר לה כל כך הבינה אנאבל . היא הניחה את המגבת שלה על כיסא שעמד ליד דלת האמבטיה . בלי היסוס של שנייה התקרב אליה טום במהירות "חזרת " אמר בקול חנוק ונישק אותה . "היא בבית! " אמר לה מוחה . הוא הרים אותה והיא כרכה את רגליה סביבו , הוא דחק אותה לקיר וידיו חיפשו אותה , הוא ניסה לגעת בכל מקום שיכל , החל מגופה ועד שערה . ידיה היו מונחות על פניו בעדינות מלטפות באכזריות . הם לא יכלו להפסיק להתנשק , כשהרגישו שאין להם יותר אויר הפסיקו לשניות אחדות . "את כאן " אמר מביט אל תוך עיניה העמוקות , "אתה אמיתי סוף סוף . הריח שלך , הפנים שלך . אתה כאן ואתה אמיתי " אמרה נושמת בכבדות . הוא הרים אותה אל מיטתה והניח אותה בעדינות כאילו הייתה בובת חרסינה שבירה . הוא היה מעליה נשען על מרפקיו ממשיך להביט בעיניה . בזמן שהמשיך להביט בה מהופנט , אנאבל רצתה אותו יותר מכל דבר אחר באותו רגע . היא משכה את חולצתו ממנו וזרקה אותה על הרצפה ואח"כ שבה ונישקה אותו שוב . הם לא דיברו , אלא רק אהבו אחד את השני , בפעם הראשונה מיזה כמעט שנה שהם מכירים אחד את השני . כמו בתמונות גם במציאות הוא אהב את מבטה . "הרזית " אמר טום מלטף את שיערה , . "הרגלי האכילה שלי היו לא בריאים כלל שמה " אמרה. היא הביטה בחזהו החשוף והרגישה צורך להעיר לו , "אבל אתה ממשיך לשמור על כושר אדון שרירים " .
טום פקח את עיניו בעצלות והביט בה בשעשוע . הם נרדמו אחד מול השני כששניהם מביטים אחד בעיני השני . "בלי שלי קומי ! , "אמר הקול אנאבל הביטה מסביבה וראתה את בקי עומדת מולה . "אמא זאת את " אמרה מרוגשת . "תפסיקי להתייחס לזה כאל חלום , בל כל היישוב עומד בסכנה ,אם לא תפעלי טום ושרה יפגעו " . היא התעוררה מבוהלת והביטה סביבה , היא בבית! חשבה לעצמה . טום פקח עניים , ומשך אותה בחזרה למיטה . השעה הייתה 4 לפנות בוקר כאשר הפלאפון של טום זמזם , מטושטש מהשינה חיפש טום את הפלאפון שלו . "מממ… , בבקשה אל תגיד לי שאתה הולך " אמרה אנאבל ישנונית . טום מצא את הפלאפון וכתב הודעה . אחרי שניות קיבל תשובה והביט בה . "בואי נחזור לישון אני כאן " אמר וחיבק אותה.
הבוקר הגיע , טום התעורר ראשון והביט בה , 'כל כך יפה וכל כך רגועה ' חשב לעצמו .
אנאבל התעוררה וגילתה לאכזבתה שטום לא נמצא לידה . היא התרוממה מהמיטה וליבה נרגע כששמעה את רשרוש המים באמבטיה .
היא עמדה מול המראה ובהתה בעצמה , "אמא תעזרי לי להבין " לחשה לעצמה . היא חייבת לגלות מה קורה במזוודה הזו . טום יצא מהמקלחת ונעמד מאחוריה , הוא חיבק אותה מאחור ורוכן את ראשו לכיוון ראשה . כשעמד להגיד משהו הפלאפון של אנאבל צלצל "היי שרה " , היא הסתובבה אל טום וחשבה כמה זה נפלא להביט בו בבוקר כשאור השמש מאיר את פניו .
" היי לוחמת , היכן את אם מותר לי לשאול" שאלה שרה ,
"האמת שבדיוק רצתי לפגוש את פול , ואח"כ את אמא שלך . למה ? " שאלה אנאבל . טום לא התעניין בשיחה והתחיל להתגרות באנאבל , הוא ליחך את צווארה וגרם לה לרעוד .
"מצוין תפסתי אותך בזמן ! . תגיעי אלינו ! ביחד עם העצלן לידך . אמא הזמינה את פול לארוחת בוקר , היא רצתה אותנו 'כמו פעם' ציטוט שלה " אמרה שרה .
אנאבל ציחקקה מטום שגרם לה לצחוק , ומשרה שהעלתה רעיון .
"בסדר אנחנו נגיע עוד מעט . להביא משהו ? " שאלה אנאבל מנסה להתרכז .
שרה הרגישה שטום מציק לאנאבל וגורם לה לאבד ריכוז , היא תמיד שאלה את עצמה מתי קול יגרום לה גם כך, לטום היה אומץ , מה שלקול היה חסר .
" רק תגיעי כבר ! , ותגידי לעצלן שלידך להגיע " אמרה . טום חטף את הפלאפון מאנאבל וצחק , "זה היחס שאני מקבל ? " אמר . שרה צחקה וניתקה לו .
"למה אתה לא יכול לתת לי לדבר רגע בשקט ! " אמרה אנאבל וניסתה לשדר רצינות . טום החליט להפתיע את אנאבל והרים אותה כבת ערובה . ראשה של אנאבל היה הפוך כלפי מטה מאחורי גבו של טום והיא צחקה בקול . "טום כל הדם ירד לי לראש בבקשה תוריד אותי " התחננה בצחקוק . טום הוריד אותה אל תוך האמבטיה ופתח את המים מעל ראשה . אנאבל צחקה בקול ופערה פה. "השתגעת לגמרי טום " אמרה ומשכה אותו פנימה יחד איתה . "החולצה שלי תירטב , בל ! " אמרה וניסה למשוך את עצמו החוצה. היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו ונישקה אותו , גורמת לו לשכוח שהוא בבגדיו . "לעזאזל איתך ! " אמר טום כעוס ונישק אותה , בגדיה .
אחרי שהתקלחו וצחצחו שיניים , הם יצאו לכיוון הבית של שרה . עדיין לא היה קר מספיק בשביל מעיל וכובע גרב חשבה אנאבל . היא הביטה בטום ' נאה באופן מסוכן ' חשבה לעצמה . "אולי תשתפי אותי במחשבות שלך " ביקש טום ונישק את ידה שאחזה בשלו . "אתה נראה כמו אביר , רק בלי השריון . הזיפים שלך . וההתנהגות שלך . " אמרה אנאבל .
טום הביט בה במבט שאומר הכול! . קצת לפני ביתה של ליאה אנאבל הבחינה בפול שעמד וחיכה לה . טום שחרר את ידה של אנאבל ורמז לה לרוץ אליו . מבטו הרציני הוחלף במבט של אב השמח שביתו חזרה הביתה . "פול " אמרה בקול מרוגש ורצה לחבק אותו . פול חיבק אותה בכל כוחו והרגיש את ליבו מפרפר . "חזרת ילדה , את כאן! " אמר מרוגש .
אנאבל הביטה בו במבט מלא רגש וחיבקה אותו שוב . טום עמד בצד וליבו פרפר מאושר. אנאבל נכנסה לביתן של ליאה ושרה , ושרה חיכתה לה בכניסה בחיוך רחב .
הם ישבו יחדיו לארוחת בוקר ואנאבל הרגישה אושר בלתי נתפס , היא הביטה בפול שישב מצד אחד ומצד שני שרה , המשפחה החדשה שלה סביבה .
כולם צחקו ביניהם עד שטום שמע האת צלצול הפלאפון שלו.
אנאבל הרימה את עיניה מהצלחת והביטה בו , הוא קרא את ההודעה בעיון והבעת פניו השתנתה , אחרי מס' שניות גם פול קיבל את ההודעה והביט בטום. "חלוקה חדשה " אמר פול וקם מהכסא .
"זהו כבר מודיעים ? " שאלה ליאה , אנאבל לא הבינה במה מדובר והביטה בטום .
"הבכירים ביותר בוחנים את התלמידים החדשים ומחליטים מי התקבל ומי לא " אמר .
'אכלת אותה!' חשבה אנאבל .
טום סימן לה לבוא אחריו ואנאבל קמה . הם נכנסו לחדר האמבטיה וטום הביט בה , "אני יודעת מה אתה רוצה להגיד " אמרה רגועה .
"אני לא יחליט , על השם שלך אני ידלג , או פול או מישהו אחר יחליט " .
כעסה של אנאבל התחיל להתלקח ,
"טום כולכם תסרבו , וגם אם מישהו יסכים אתה תגרום לו לסרב ! , אז על מה הויכוח כאן ? . ואתה יודע מה אם אתה מסרב . אני פשוט יכעס עליך כל כך! " .
"רגע אחד , את מציבה לי כאן אולטימאטום ? " שאל מבולבל .
אנאבל הביטה בו במבט קר ואישרה לו במבטה . טום יצא מהחדר , ולאחר שניות היא שמעה את דלת הבית נפתחת ונטרקת ……..