היחידה \ 17

"בוא " לחשה ליאה לטום בשקט , הם יצאו לגינה מאחורי ביתה ,והתיישבו על ספסל נדנדה .
"עכשיו תספר לי מה הכיוון שלה " , טום הבין שהיא רוצה לדעת אם אנאבל מתגייסת בדיוק כמוהו או כמו הוריה .
"היא רוצה להתגייס " אמר טום. ליאה שתקה מס' שניות "טוב , היא רוצה להרגיש את זה אני מבינה אותה " .
"למה את מבינה אותה? , מה יש פה להבין! ? היא תסכן את החיים שלה , זה לא החיים הדבר הזה ! היא לא מבינה את זה . אני לא אתן לה לעשות את זה " רטן טום . ליאה התרכזה במבטה על עץ מסוים וגיחכה " טום היא לא ילדה , אתה לא יכול להחליט לה מה לעשות , חשבת פעם אולי היא תביא את השינוי ? , אולי סוף סוף הסבל ייפסק ". טום שתק ונתן לליאה להמשיך "תהיה ריאלי טום , אתה לא יכול לשלוט חיים שלה . ואתה תרצה להשוות את המצב לשרה , והתשובה היא כן אם הייתה לי הרגשה לגבי שרה הייתי נותנת לה להתגייס ליחידה . הבעיה שאתה לא ההורים שלה טום אתה גם לא האפוטרופוס שלה . אתה ידיד שלה , ואני די בטוחה שבקרוב האהוב שלה אבל זה עדין לא נותן לך הזכות לקבוע לה " . טום כעס על ליאה אבל עמוק בפנים הוא ידע שזה נכון , הוא ימשיך להדחיק את זה ! , היא לא תתגייס ! .
אחרי זמן מה טום וליאה חזרו לבית , טום חיפש אותם ומצא אותם יושבים בסלון ומדברים , טום הבחין בעיניה האדומות של אנאבל , הוא חיפש את מבטו של פול שהרגיע אותו שהכול בסדר .
"יופי אז כולם נשארים לארוחת ערב " חייכה ליאה .
מאוחר יותר הגיעה שרה שהזמינה את הרופא קול לארוחת ערב .
פול ואנאבל יצאו לסיים את השיחה ביניהם מחוץ לבית . "אני רוצה להתגייס ליחידה " הכריזה אנאבל , פול עמד לידה המום , אין לו זכות להתערב בהחלטותיה אך הייתה לו הזכות לנסות לשנות את דעתה . "חשבת מה ההורים שלך היו אומרים ? " שאל , אנאבל שתקה במשך עשר דקות דמעות חנקו את גרונה והיא לא רצתה להחזיק אותן שמה , היא החלה לבכות לא בקול , בשקט היא לא השמיעה ציוץ רק הדמעות שוטפות את פניה. " כל שנייה , כל צעד שאני עושה אני מנסה לחשוב מה הם היו אומרים על כך . פול אני חייבת את זה . הם הרגו לי את שני ההורים , הסבל היה נורא אני רק רוצה לסיים את מה שהם התחילו " .
פול הבין מה הכוונה שלה הוא חיבק אותה והרגיע אותה , "בואי תשטפי פנים ונשב לארוחת ערב " אמר והם נכנסו לבית .
אנאבל לא הציצה באף אחד היא ישר נכנסה לחדר האמבטיה. דלת האמבטיה הייתה פתוחה קצת הוא נכנס היא עמדה מול המראה והביטה בעצמה . הוא התקרב אליה וחיבק אותה .
עיניה הביטו בעיניו דרך המראה ידיה נקשרו בידיו שהונחו על בטנה .
"תסתכלי אלי " ביקש ממנה היא הסתובבה אליו והרימה את עיניה לעיניו , "אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך , אני יודע שיהיו בינינו חילוקי דעות , אני יודע שנריב אבל אני נשבע לך בהורים שלי שלא אתן לאף אחד לפגוע בך " אמר וליטף את פניה .
עיניה שידרו רוגע , האדמומיות בעניים נעלמה וחיוכה התרחב כאשר הוא החל מנשק בצווארה . היא התקרבה אליו ורצתה לנשקו אם ליאה לא הייתה דופקת על הדלת ומפצירה בהם לבוא מיד .
אחרי ארוחת הערב קול ביקש מאנאבל לבדוק לה את הכתף. הם נכנסו לחדר ושהו שם מס' דקות . שרה קלטה שטום חושד הוא ספר כל דקה ודקה שהם לבד בחדר , "קנאי ! " לחשה לו באוזן .
טום צחק בקול והוציא מאוזנה פרח הוא נתן לה אותו ונשק ללחייה .
אנאבל ישבה כאשר גבה מופנה אליו , היה לו קשה לבחון את המקום אם הסוודר שהיא לבשה , הוא ביקש ממנה להוריד חלקית את הסוודר . "את יכולה להרים את היד ? " שאל , "לא כל כך זה כואב שזה מרגיש כמו פצע טרי " אמרה .
"הבנתי זה טבעי שזה יהיה ככה בהתחלה , ההחלמה שלך נורא איטית " אמר .
הוא עזר לה למתוח את היד גבוה יותר . טום דפק על הדלת שתי דפיקות ונכנס אנאבל ישבה גב אל הכניסה וכל גבה חשוף , "הכול בסדר ? " שאל , "כן הכול מצוין " חייך קול "ההחלמה שלה איטית אבל הכול בסדר , בל אני אבקש ממך לבוא עוד מס' ימים למרפאה לבדיקה נוספת " אמר אל גבה . הוא קרא לה "בל " חשב טום , עד עכשיו רק טום קרא לה כך . המחשבות של טום ניהלו מלחמה בינם לבין עצמם , זה לא קנאה חשב לעצמו . כאשר שחרר קול את אנאבל הוא הסתובב גב אליה ונתן לה את הפרטיות להחזיר את הסוודר שלה , טום הבחין בעורה החלק והבהיר , הוא ניסה להדוף את מחשבותיו שמציקות לו כל היום . קול הבחין במבטיהם של אנאבל וטום ועזב אותם לבד בחדר . "טום לא מתאים לך לשחק את הקנאי " אמרה אנאבל בשעשוע . טום הנבוך חיפש דרך לצאת מיזה . היא הופתעה כאשר הוא תפס אותה בחוזקה ונישק אותה , היא הגיבה אליו מיד , ידיה נטמנו מתחת לכובעו של טום הוא גרם לה לשכוח מה רצתה להגיד וכך גם היא גרמה לטום . "טום צריך לחזור " לחשה כנגד פיו , הוא הביט בשפתיה המושכות ולאט עזב אותה , "אין לי מה לקנאות , איתי את שוכחת הכול לא איתו " אמר בחיוך ערמומי ויצא מהחדר .
בסיום הערב עמדו טום אנאבל וקול ללכת .
"אני יודעת שזה יישמע מוזר אבל אולי תבואי לישון אצלי , אני קצת משעוממת לבד " ביקשה אנאבל נבוכה . שרה חייכה וחיבקה אותה , סוף סוף היא הרגישה שאנאבל נפתחת אליה , "בטח , חכי לי אני אקח כמה דברים ומחר ממך אלך ישר למרפאה " אמרה שרה ונעלמה בין החדרים .
ליאה חייכה לעבר אנאבל והגניבה מבט לטום , .
"מותר לכן אתן צעירות תלכו תיהנו , אבל לא לעשות יותר מידי שטויות " .

ליאה ופול עמדו בחלון המרפסת והביטו בצעירים הולכים , "איך התרשמת ? " שאלה ,
פול הביט ברגש אל אנאבל וחייך .
"היא עקשנית ועצמאית , אני לא יודעת עד כמה היא וטום יחזיקו " .