היחידה \ 13

"היי " אמרה אנאבל לג'ני .
ג'ני חיבקה את אנאבל בתוך קניון ההומה אנשים והביטה מסביבה באופן חושש .
אנאבל הבחינה שמשהו מפריע לג'ני , "הכול בסדר? " שאלה.
ג'ני החלה לבכות והנהנה בראש ללא , אנאבל ניסתה להתקרב אליה אך ג'ני לא נתנה לה
"אני מצטערת שעשיתי את זה לא התכוונתי . תברחי מפה בל עכשיו! , הם רוצים אותך מתה ! " אמרה ג'ני בנשימה אחת .
שנייה אח"כ ג'ני איבדה את ההכרה ונפלה על הרצפה אנאבל התרחקה ממנה בהלם וקבוצת אנשים גדולה התאספו סביב ג'ני . אנאבל הביטה בג'ני נופלת ולא ידעה איך להגיב , "תתחילי לרוץ " ציווה עליה קול בראש .
היא החלה ללכת במהירות והבחינה שמישהו עוקב אחריה , קצב הליכתה התגבר יותר ויותר מהר עד שהתנגשה במישהו , "סליחה לא התכוונתי" אמרה מרימה את עיניה אליו.
"אנאבל מה את עושה כאן ? " שאל לוגן,
"אתה תאמין לי אם אני יגיד שרודפים אחרי " אמרה מביטה סביבה ,
לוגן חייך ולפתע תפס את שריר זרועה בכוח.
"מה אתה עושה ? " שאלה מנסה להשתחרר ,
"זה נגמר אנאבל , תביאי להם מה ששייך לנו ונעזוב אותך בשקט אני מבטיח " אמר .
אנאבל חשבה שהיא משתגעת היא לא האמינה שזה קורה לה , היא נפתחה אליו הם התנשקו
" אתה חתיכת.. " אמרה וסטרה לו בידה השנייה .
לוגן עצם את עיניו מעוצמת הכאב וליסתו התקשחה "את תשלמי על זה מבטיח לך " אמר וגרר אותה בכוח מהמקום .
לוגן ואנאבל עמדו לצאת כבר מהשער כאשר אנאבל אזרה אומץ והכניסה לו מרפק בצלעות , היא החלה לרוץ כאשר שמעה ירייה.
כאב עז פילח את כתפה עד שנפלה בזרועות אדם זר שלא הכירה.
"טום היא נושמת ! צריך להיעלם לפני שיבחינו בנו " אמר האדם .
טום התקרב אל טווח ראייתה של אנאבל והיא הבחינה שהרקע השתנה.
היא נמצאה בתוך חדר רופאים קטן .
"תרימו אותה בזהירות " אמר קול נוסף .
"בל תחזיקי לי את היד אני כאן " אמר טום , אנאבל אחזה בידו בחוזקה כאשר הרגישה שהכניסו לה מתכת קרה אל תוך החור שנוצר לה בכתף .
"את יכולה לצרוח אם זה כואב " אמר אחד האנשים מסביב , מיד אח"כ נשמעו ציווים באוויר ,
"אני צריך מספרים ארוכות , תכינו את מחט התפירה " שמעה .
הכאב היה גרוע אנאבל התאפקה לא לצעוק אך הכאב התגבר , היא צרחה , צעקה והזיעה .
טום המשיך לאחוז בידה ומגעו ניחם אותה . הם הוציאו לה את הכדור מהכתף , והחל שלב פחות קשה , "אנחנו מסיימים אנאבל " אמר שוב הקול המרגיע .
כאשר הכול נגמר עיניה היטשטשו והיא הרגישה חולשה יוצאת דופן .
"תישני אני מבטיח להיות כאן שתעוררי " אמר טום .
טום ופול מצאו אותה שנייה אחריה שלוגן ירה בה , פול הקר רוח הצליח להעלים אותם בשניות בלי שיבחינו השאר . טום הבין שהיה צריך לעלות דרגה מזמן אך לא עשה זאת , עכשיו הם בתוך היחידה הסודית שלו , עם רופאי היחידה , משפחות רבות וחבריו הקרובים ביותר .
אנאבל פקחה עניים והביטה סביבה , הכול היה חדש לה.
החדר היה צבוע בצבע אפרסק כהה , משמאל למיטתה היה חלון גדול שהשקיף אל אגם קפוא שמסביבו הכול מושלג , בצד ימין ליד מיטתה עמדה שידה קטנה עם מנורה , צמוד אליו עמד ארון בגדים פתוח ודלת החדר כך שיערה אנאבל , מולה הייתה דלת שאנאבל שיערה ששם נמצאים השירותים.
אחרי שחשבה על השירותים היא גילתה שבטנה מנופחת והיא באמת רוצה לקום! , היא ניסתה לקום בכוחות עצמה אך כאב הכתף עדיין היה קיים . "טום איפה אתה לעזאזל " חשבה אנאבל .
"הכול בסדר?" שאל רופא שהגיח מהדלת , אנאבל נבהלה קלות וניסתה להראות שלווה .
"מצטער אם הבהלתי אותך , אני קול " אמר מחייך , אנאבל חייכה בחזרה "אנאבל " .
"אם את מחפשת את טום הוא אמור להגיע כל רגע " אמר קול מתקרב אליה.
"תרשי לי לבדוק את זה " אמר . אנאבל הוציאה את ידיה מתחת לסמיכה והתרוממה . הוא שחרר מעט את התחבושת ובדק , תוך כדי ניסה לנהל איתה שיחה , " את שילוב של ההורים שלך " אמר.
"הכרת אותם? " שאלה ,
"האמהות שלנו היו חברות טובות , את אבא שלך אני זוכר היטב " .
אנאבל הביטה בו עכשיו הוא לא מבוגר כמו שחשבה שהוא , "ועכשיו את חושבת 'הי אתה לא כזה זקן כמו שחשבתי ' , אז דעי לך אני רק בן 26 יש לי עוד קצת עד זקן " אמר בציניות ,
אנאבל צחקה וסוף סוף הלחץ ירד לה מהחזה .
"אני מאמין שעוד שבוע נוריד לך את המחטים האלה , בנתיים בוא נבדוק דופק " אמר , הוא הניח שתי אצבעות מתחת לאוזנה והביט בשעונו . "אם תפסיקי להיות לחוצה הדופק שלך יהיה בסדר " אמר עם חיוך . אנאבל צחקה צחוק שקט כשבדיוק טום נכנס לחדר .
המראה שטום ראה היה חשוד בעיניו , קול נוגע בצוואר של אנאבל והם מחייכים אחד לשני , טום לא העז לשאול אם הוא מפריע , ברור שהוא לא מפריע! חשב לעצמו .
"למה אתה משאיר אותה כאן לבד? , כל המקום חדש לה " אמר קול והניח יד כל כתפו של קול .
"נראלי שהכרתם כבר " אמר טום בנימה ספקנית .
קול לא הבחין ברגש שהיה בקולו של טום אבל אנאבל כן הבחינה וראתה בזה משהו משעשע .
"אני וטום מכירים בערך 6 שנים כבר . הוא מהחברים הכי טובים שלי כאן " אמר קול מחייך .
אנאבל הביטה בשני הגברים מביטים אחד בשני בערכה רבה , עומדים אחד ליד השני , כל כך דומים באופי אבל כל כך שונים בחיצוניות . קול היה מגולח ושיערו היה מסורק לאחור עם ג'ל חולצתו משובצת מכופתרת בתוך מכנס שחור , בנוסף לחלוק הרופאים מכיסו תמיד הציץ סבון ידיים מכך סברה אנאבל שהוא אוהב ניקיון וסדר . לעומת טום שגבוהה ממנו בלפחות 5 סנטימטרים , טום נראה יותר יציב ממנו שרירי ידיו הדקים בלטו ואנאבל תמיד הייתה בטוח שמתחת לחולצתו מסתתרים שרירים שפיתח עם השנים , שיערו של טום לא היה ארוך ולא קצר מידי הוא תמיד הסתיר אותו בעזרת כובעי הגרב שלו אך תמיד פספס קבוצת שיערות ומכך סברה אנאבל ששערו שחור כפחם וחלק.
הוא לא אהב להתגלח זיפיו השחורים והקטנים סביב פנים חזקות ועניים גדולות תמיד נראו טוב , אולי זה מה שמשך את אנאבל אליו.
צורת לבושו הייתה שונה לגמרי , טום נעל נעלי ספורט אלגנט ג'ינס כחול כהה חולצות שונות ומשונות ועליהם תמיד היה לו מעיל ארוך שחור שידיו עם הכפפות הקצרות התחבאו בהם.
"טוב אני יניח לכם לדבר קצת, אני אבדוק אותך שוב בערב " אמר קול וקרץ לאנאבל "תודה קול " אמר טום בהערכה רבה. "תדאג שתאכלו משהו תכף ערב " אמר קול ולחץ את כתפו של טום.
קול יצא מהחדר וטום סגר את הדלת.
"נחמד הרופא " אמרה אנאבל וניסתה לקום מהמיטה .
טום הרגיש שאנאבל נמצאת בחרדות וידע שאיפוק שלה עומד להתפקע . "אני ילך להביא לנו משהו לאכול , בנתיים הבאתי לך כמה דברים מהבית שלך תתארגני קצת עד שאני יחזור עם אוכל " אמר טום ויצא מהחדר .
הוא פשוט ידע מתי הוא צריך להניח לה ! , הוא הרגיש אותה בלי לדבר כמעט ! ,
זה שיגע אותה איך הוא מתחשב וסבלני כלפיה אחרי הכול.
היא לפחות שמחה שירו לה בכתף השמאלית ולא הימנית אחרת היא לא הייתה מצליחה לעשות כלום .
בזמן צחצוח השנים והניסיון להחליף בגדים החרדות החלו לצוץ בראשה.
הרגו לה את שני ההורים והיא הבאה בתור , היא כרגע מסכנת את טום ואולי גם את הרופא הנחמד ההוא .
"אלוהים " אמרה אנאבל לעצמה והרגישה את עצמה נחנקת….. .