היחידה \ 7

הבוקר הגיע ואנאבל החליטה לצאת לחפש עבודה ,
היא הגיעה לחנות כלי נגינה שבה היא ניגנה לפני זמן מה .
"אותך לא ראיתי המון זמן , מה קורה ? " שאל לוגן , אנאבל סיפרה לו שהיא מחפשת עבודה .
"התקבלת " אמר לפתע , "מה זאת אומרת ?" אמרה מחייכת .
" שמהיום את עובדת כאן " אנאבל חייכה וצחקה בשקט. הערב הגיע ואנאבל חזרה מהעבודה החדשה שלה . היא נכנסה הביתה ופגשה את אימה יושבת על המיטה ומחכה לה .
לפני שבקי הצליחה להגיד משהו אנאבל קפצה עליה וחיבקה אותה . "אוי מתוקה שלי כל כך התגעגעתי אליך " אמרה בקי ונישקה אותה , "איפה היית חיכיתי לך " אמרה שוב .
"מצאתי עבודה בחנות לכלי נגינה והתחלתי היום " אמרה אנאבל .
בקי ואנאבל דיברו כמעט במשך כל הלילה עד שהן הלכו לישון , היא חיכתה שאנאבל תירדם ,ויצאה מהחדר שלהן . היא נכנסה לחדר של טום "אתה כאן ? " שאלה בקי ,
טום יצא מחדר האמבטיה מחזיק מגבון על חתך בכף ידו , "מה קרה?" שאלה בקי ,
"לא משהו חמור " ענה והביט לה בעניים , "בקי מה קורה ? " שאל .
בקי נאנחה ונענה בראשה , "אני מרגישה שזה מתקרב טום " , טום הביט בה ברצינות והתקרב אליה.
"לא לא לא בקי אל תחשבי ככה , יש לך בת שקיבלת בחזרה , יש לך אותי בקי תלחמי את שומעת ? " .
דמעה ירדה לבקי והיא ניגבה אותה "טום תבטיח לי שאם יקרה לי משהו אתה לא תעזוב אותה ! , בבקשה תבטיח לי ! " ביקשה .
טום חיבק את בקי והבטיח לה .
"בבקשה אל תתערב בזה אני יודעת שתנסה לשנות את זה אבל אל תעשה כלום טום! , אם הם יגלו אותך הם יהרגו אותך ואני לא יסלח לך על זה בחיים " אמרה רועדת .
"מתי ?" שאל ,
"אולי מחר אולי עוד חודש " אמרה . "לך אתה צריך ללכת , אבל תבטיח לי שתחזור אם תשמע משהו " .
"אני מבטיח לך אני נשבע לך בקי, אני נשבע שאני יחזור ואני לא יעזוב גם אם צריך . בקי את הדבר הכי יקר שיש לי " אמר טום בקול חנוק .
"ששש… טום , לך ולבל שלי יש הרבה במשותף אני יודעת שתעשה הכול בשבילה, כמו שהיית עושה בשבילי " אמרה בקי .
אחרי שבקי הלכה טום עזב גם הוא את הבניין.
*****************************************************
עברו חודשיים וחודש דצמבר עמד בפתח שיאו של החורף לא הגיע אך היה אפשר להרגיש את הקור עד לעצמות . בקי החליטה להיפתח לאנאבל וסיפרה לה שהיא עובדת במוסד חשאי , ושהיא מקבלת משימות חשאיות . היא גם ידעה שיום היעלמותה מגיע והיא הכינה מזוודה מלאה בפרטים מכתבים ותמונות , היא כתבה מכתב מיוחד לאנאבל והניחה אותו במזוודה .
אחרי לבטים רבים החליטה להחביא אותו מאחורי הארון בגדים ,
היא חפרה בקיר הכניסה מזוודה ועליו הדביקה טפט לבן . אנאבל הייתה בעבודה כאשר בקי יצאה מהבית מוכנה לעתיד .
אנאבל הגיע לחנות , ופגשב בלוגן , "בוקר טוב " אמר מחייך , אנאבל הביטה בו ,הוא חבש כובע גרב בצבע אפור שהזכיר לה את טום .
חודשיים היא כבר לא שמעה ממנו מילה , כאילו בלעה אותו האדמה , בהתחלה אנאבל קיבלה זאת קשה אבל אח"כ החליטה לשכוח ממנו ולעבור הלאה .
"בוקר מצוין מה קורה?" שאלה ,
"היום היום הגדול שלנו " אמר לוגן ,
אנאבל חייכה חיוך ביישני ואמרה, " ב7 אתה אוסף אותי ? "
לוגן הנהן לסימן של כן כאשר נכנסו אנשים לחנות ולוגן התחיל לטפל בהם .
השעה הייתה 3 בצהריים כאשר התקרבו שני שוטרים במדים לעבר החנות .
"מי זאת אנאבל ?" שאל אחד מהם .
אנאבל התקרבה אליו מחייכת עם כוס קפה שחימם את ידיה , "אני , קרה משהו יש בעיה ?" שאלה . ברגע ששמעה את הבשורה נשמטה הכוס מידה של אנאבל וכל הזכוכית התנפצה על הרצפה………..