החלום

שמעתי את הנשימות שלי…
הן היו קצרות…
הלב שלי דפק…
הכל סביבי קפא…
עד שלפתע…
משהו צץ… משהו גדול… משהו מפחיד משהו…
"אוליביה קומי!" אימי צעקה לי מהמטבח "קמה!" צעקתי בחזרה והתחלתי לעמוד על רגלי, שלפתע זה הכה בי. בשנייה, הכל נהפך להיות שחור ומעורפל, התעלפתי.
קמתי למרגלות אימי סביב עיניה היו שקי שינה גדולים שמראים שלא ישנה כמה לילות, עיניה האדומות והיבשות עדיין הוציאו דמעות והיא חייכה אלי.
"היי מתוקה" אמרה אימי בקול חנוק, "איך את מרגישה?" "יותר טוב" עניתי למרות שלא ממש הבנתי היכן אני נמצאת.
"אימא איפה אנחנו?" שאלתי "אנחנו בבית החולים יקירה" ענתה לי אימי, הרופאה נכנסה פנימה "את מוכנה לצאת לרגע כדי שאוכל לערוך בדיקה מקיפה?" שאלה הרופאה את אימא שלי "כן, ברור" אמרה אימא וסגרה אחריה את הדלת.
הרופאה הציגה את עצמה בשם הדס, והוציאה מסכת (המכשיר שאיתו בודקים את הדופק)
היא הכניסה אותו לאוזנייה והניחה לי אותו על החזה בום,בום,בום,בום,בום
הלב שלי דפק מהר, קיוויתי שהיא גם לא קוראת מחשבות.