החיים בצל הכוכבים-6 *~*

מדליין אהבה את העולם שבחוץ. היא הסתכלה סביבה בכל צעד שעשתה, ועדיין לא האמינה שבאמת הגיעה לשם, היא הגיעה לאוראנוס.
…
רוס היה חייב להבין מה קורה פה, והאם היו עוד כמוה? אנשים שלא יכל לקרוא את מחשבתם, לא משנה כמה ניסה (והאמינו לי, הוא בהחלט ניסה הרבה ככל יכולתו).
…
דין רצה לדעת מי הוא לעזאזל. הוא התעורר בזרועותיה של מוזרה ביופייה, שלא ידעה עליו דבר. והוא לא ידע דבר עליה. לעזאזל, הוא לא ידע דבר על עצמו.
…
עדן שנא את העולם שבחוץ, הוא התגעגע למזג האוויר החמים, לרוח החמימה כנגד צווארו המיוזע. הוא התגעגע לאביו, ולמרות שלא יודה בכך הוא התגעגע מעט גם לאחותו.
…
ג'יימס היה חייב למצוא את מדליין. הוא ידע בדיוק לאן היא הלכה, הרי היא דברה על כך איתו. "ג'יימס, אני חייבת ללכת. אני לא יכולה, אני…אני פשוט חייבת.", הוא זכר את מילותיה בבירור. היא הייתה חייבת לברוח, הוא היה חייב למצוא אותה, אבל איך מוצאים אדם שאין לך מושג איך ייראה? והדבר היחיד שידוע לך עליו הוא המקום אליו היא הולכת? וגם זה לא לחלוטין ברור.
…
מלך אוראנוס ישב על כיסאו בנחת, הוא ידע שדבר גדול עומד להגיע, הדבר אליו ציפה אביו, וסביו לפניו. והוא, הוא יהיה הראשון ממשפחתו באמת לחזות בכך. משני הצורה, המכשפים, וקוראי המחשבות, כולם יהיו תחת קסמו. כולם יהיו שלו, והם לא יוכלו לעשות דבר בנוגע לכך. אלא אם כן כמובן…אלא אם כן, אבל לא. זה לא ייקרה. כמובן שזה לא ייקרה, הרי מה הסיכויים שהמספר הנכון, והאנשים הנכונים, אלא סיכויים אפסיים אז הוא אפילו לא יחשוב על כך. הרי…האנשים הנכונים לא מצאו את דרכם לעירו היפיפייה בדיוק הזמן המתאים, בדיוק עכשיו.