החיים בצל הכוכבים-גן עדן,5 *~*

בשביל עדן, באופו אירוני במיוחד, ביתו היה גן עדן מיוחד מאד. כמובן שאף אדם לא יכל לדעת מה הוא…כי אז דברים לא נעימים היו קורים. אבל בכל זאת החיים הפשוטים נעמו לו. ראיית הזריחה בכל בוקר כשיצא לחלקה הקטנה שלהם, הרוח החמימה שנהגה לנזוף בו בכל פעם כשלא עשה את עבודתו כראוי, כל אלמנט קטן בחייו הפשוטים הרגיש לו נכוו, זה הרגיש לו כמו המקום שבו הוא אמור להיות.
אך באותו הזמן המקום הזה גרם לו סבל, אחותו גרמה לו סבל, שמירת זהותו גרמה לו סבל, עצב אביו גרם לו סבל. הסבל נמצא שם כמו בכדי לאזן את האושר שהחיים פשוט נתנו לו.
קלימטל לא הייתה המקום האידיאלי בשביל אנשים רבים, במיוחד לא בשביל חברתו סקוט. סקוט רצתה לעיר הגדולה, לאוראנוס, לחיים הקרים, לרוח הקרירה שתנשב בשערה הבהיר. היא אהבה לחלום על לברוח מהמדבר האיום הזה ולעבור לאוראנוס, אך עדן תמיד היה עוצר אותה ומזכיר לה מה יש לה בקלימטל. היא לא התכוונה לברוח בלי עדן, הוא היה אחיה גם אם לא בדם, והיא הייתה אחותו יותר מאחותו האמיתית. אבל לכך יש סיבות רבות, הוא מעולם לא סלח לאחותו על הריגת אמם, גם אם זה היה דבר שהטבע תכנן והוא ידע זאת, וגם אם זאת בהחלט לא יכלה להיות אשמתה והוא ידעה את זה, הוא לא יכל להרפות מאבדן אמו. הרי היא לא הכירה אותה! והוא כן, הוא הכיר את אמו שהייתה האדם המדהים ביותר שפגש בכל ימי חייו, האדם המדהים ביותר שיכל לדמיין שיפגוש, והילדה הקטנה וכפוית הטובה הזו, היא זו שלקחה אותה ממנו.
לצערו הרב, בדרך כלשהי סקוט שכנעה אותו לנסוע איתה לשבוע ימים באוראנוס, "רק כדי להסתכל סביב," הייתה אומרת, "מי יודע אולי תאהב את זה.", והוא ידע שהוא יאהב את זה. בגלל זה לא היה נלהב מהנסיעה.
הם היו ברכבת החמה יתר על המידה, סקוט נראתה נהדר יותר מאי פעם. היא כמעט זהרה מהעובדה שהיא באמת נוסעת לשם, לאוראנוס. ולא סתם לאוראנוס, אלא לבירה. והיא לא סתם נוסעת, היא נוסעת אם עדן, אז היא לא תעשה דבר שטותי.
"אני לא מאמינה שאנחנו באמת עושים את זה!" אמרה בהתרגשות. עדן הסתכל עליה בייאוש מקווה שהיא תתחרט כל עוד היא יכולה.
"אני לא מאמין בעצמי…" בקולו לא הייתה ההתרגשות שהייתה בקולה של סקוט, הוא פחד שאביו יחלה ולא יוכל לטפל בשטחיהם הקטנים, הוא פחד שאחותו תמצא דרך כלשהי להרוג את אביו.
….
נראה ששנים עברו עד שהגיעו לאוראנוס. תושבי קלימטל היו קוראים לה "העיר בה העונות לעולם לא נגמרות" ועכשיו עדן בהחלט הבין למה. הוא ראה את הקו החוצה את הממלכה לקרירה וחמימה, לשלג ולשמש, לחיים שונים לגמרי ממה שהכיר.
"אנחנו באוראנוס." סקוט בכתפו ונערה אותה מעט.
"כן בהחלט."