החזרת הממלכה לקדמותה(אין המשך!!!)

"הם השתלטו על הארמון, הם יגיעו הנה בכל רגע!"קראה המשרתת וטרקה את הדלת מאחוריה, "את חייבת לברוח!" אמרה.
במבט מפוחד תלתה הנסיכה את הגלימה הכחולה והניחה את הברדס על ראשה. "איך?" לחשה. "איך אוכל לברוח?"
"בואי." אמרה המשרתת וסימנה באצבעותיה. "ישנן מחילות סודיות, נוכל להגיע לשם דרך מעון המשרתים."
הנסיכה הנהנה ופנתה לכיוון הדלת, אך אז, היא נזכרה בתיבה, היא פנתה במהירות לשידת-הזהב והתחילה לנבור בין התכשיטים.
"גברתי." אמרה המשרתת מאחוריה. "אין לנו הרבה זמן."
הנסיכה מלמלה 'אני יודעת' מהיר והמשיכה לנבור באצבעות דקיקות במגירת התכשיתים.
לבסוף, בקול צהלה דקיק של 'ידעתי!' היא הניחה את הצמיד הזהוב על ידה, "בסדר." לחשה מבלי להביט במשרתת. "בסדר, בואי נזוז."
"גברתי.." מלמלה המשרתת.
הנסיכה הרימה את ראשה ופערה את פיה בפחד. על יד הדלת הניח שודד את סכינו על המשרתת.
"תראו תראו.." אמר השודד וחייך חיוך ערמומי שהבליט את שיניו הזהובות. "הנסיכה בכבודה ובעצמה, איזה מזל יש לי היום, אה?"
"אל. תפגע. בה." אמרה הנסיכה והניחה את ידה עם הצמיד האל מאחורי גבה. 'אסור שהוא יראה את הצמיד. חשבה בליבה. אסור. אסור. אסור.
השודד חייך ובתנועה אחת מהירה שיסף את גרונה של המשרתת.
הנסיכה צרחה.
השודד התקרב אליה.
"ששש…" מלמל והניח את כפות ידיו השחומות על צווארה "אל תצרחי." אמר ובחיוך מבעית אחד שבר את המפרקת שלה.