החור – פרק 1

פעמון הדלת צלצל , "אני פותחת ! " צעקתי לכיוון הדלת וקמתי לעברה ,
צלצול הפעמון נשמע שוב , "רגע , אני באה ! " יצא מפי , הפעם קצת יותר באגרסיביות .
התקדמתי לכיוון הדלת , הצצתי בעינית , זאת הייתה אמא , סובבתי את מנעול הדלת ופתחתי אותה, אמא ניגשה אליי וחיבקה אותי, "איך היה היום שלך ? " , היא שאלה , עניתי : "בסדר , כרגיל , את יודעת …" , אמי נראתה חייכנית למדיי , יותר מהרגיל , "מה פשר השמחה ? " שאלתי אותה , לא יכולתי להתאפק , "כלום , היום יפה , השמש זורחת , איזו סיבה יש לא לחייך ? " , היא קרצה , "נו אמא , את יודעת שבסופו של דבר את תספרי לי " , אני ואמי מספרות הכל אחת לשנייה, אז ידעתי שמתישהו היא תפלוט את הסיבה לשמחתה , "טוב נו תפסת אותי , " , היא קרצה שוב , "בקופת החולים , שיפצו לי את החדר והביאו לי ציוד חדש יותר וטוב יותר , את בטח חושבת שאני כמו ילדה שמתלהבת מהצעצוע החדש של…" , הפסקתי אותה בצרחה איומה וחזקה שהרעידה את הבית כולו, אמא שלי היא רופאה , אני יודעת שהיא אוהבת את המקצוע שלה , אז לא היה אכפת לי להפגין טיפה התלהבות , היא גיחחה עקב הפרגון שלי ושתינו קפצנו מהתרגשות .
יכול להיות שהתלהבנו יותר מדי , אבל לא אכפת לי .
נזכרתי שאבי צריך להגיע כל רגע מהעבודה .
אבא שלי הוא פסיכולוג , הוא אדם מדהים והוא המודל לחיקוי שלי , הוא נותן לי את כל מה שאני רק זקוקה לו , ולאו דווקא בדברים חומריים .
הדלת נפתחה , מאחוריה דמות שנראתה גברית , אבל זה לא היה אבא שלי , זה היה אח שלי , ג'פרי , זיהתי שזה הוא בגלל העיניים הירוקות והבוהקות שלו והשיער הבהיר והגולש שלו , הוא תמיד אוהב להרים אותו כלפי מעלה ולהסתרק בצורות יפות ומיוחדות , אבל היום זה לא קרה , השיער שלו גלש כלפי מטה , הפוני שלו נטה לצד והשיער שלו היה טיפה מבולגן .
ג'פרי הוא אחי הגדול , אני בת 16 והוא בן 18 , הוא גם אחד מההשראות בחיי .
אחי הגדול נראה במצב רוח נחות , הבעת פניו שונה מבדרך כלל , לא שאלתי אותו מה עבר עליו , אם הוא לא יגיד כנראה שזה לא חשוב , או שהוא פשוט לא רוצה שאני אדע .
"היי אמא , " הוא אמר באדישות , שלא מאפיינת אותו כל כך , הוא הלך לעבר אימי וחיבק אותה , מיד לאחר מכן הוא פנה אלי , ואמר לי בישירות , "אני צריך להראות לך משהו , מתי את יכולה לצאת מהבית? " , הופתעתי , היססתי מה לענות ובגמגום קל עניתי , "אני מעדיפה לחכות קודם לאבא , אני חייבת לספר לו משהו שקשור לאמא " – התחמקתי ממנו , רציתי לבדוק אם אבא יעודד אותו ויוציא אותו מהאדישות שהוא נמצא בה , אבא שלי מבין אותנו , מבין אותנו יותר מכל אחד אחר .
"תגיד , ג'פרי הכל בס… " , הפסקתי את עצמי באמצע המשפט , אני לא רוצה להיות הראשונה שתשבור את הקרח , שתשבור את ג'פרי .
"מה ? " הוא השיב לאחר כמה שניות של דממה .
"כלום" עניתי . הוא לא ענה , לא התעניין . הוא פשוט הלך לכיוון החדר שלו וטרק את הדלת, אחריו גם אני צעדתי לכיוון חדרי וסגרתי את הדלת , חשדתי בו .
אני מופתעת . מאוד מופתעת . ג'פרי הוא אדם עם עקרונות . הוא שמח , הוא טוב . יותר מכל אחד בעולם הזה . כואב לי לראות אותו ככה , הוא חלק מהדם שלי . חלק מהלב שלי .
אני שוכבת במיטה ובוהה בתקרה , חושבת על ג'פרי , חושבת אם לדפוק לו בדלת ולבדוק מה קורה לו , או שפשוט לא להתערב , השעון מתקתק , הוא מבלבל אותי .
אני מסתכלת באדן החלון שבחדר שלי , אני רואה ציפור מעופפת מעל ביתי , מסביבה עננים שאפורים במקצת . תמיד שאני בדילמה אני מסתכלת החוצה , לעבר האופק , אבל שום ענן הפעם לא הצליח לעזור לי .
אני מנסה לשכוח מהדכאון ששקע בו ג'פרי , אני הולכת לכיוון שולחן העבודה שלי , שעליו נמצא המחשב הנייד שלי , אני מרימה אותו , סוחבת אותו ומניחה אותו על הרצפה לשנייה , קופצת על הפוף האדום הרך , מתמקמת לי בנוחות ולוקחת את המחשב ומשחקת בו .
לאחר שעה של ניסיון לשכוח את העצב שאחי נמצא בו , אני מחליטה לקחת יוזמה .
אני יוצאת מדלת חדרי , והולכת לכיוון הדלת של חדרו של אחי הגדול ונעמדת מולה .
נו תדפקי . תדפקי כבר . אני לא מקבלת את האומץ , אני לא מפחדת מג'פרי , אני מפחדת מהתגובה של ג'פרי .
כבר ערב , ואבא עדיין לא הגיע , הלכתי לכיוון המטבח – לעבר מגירת החטיפים שלנו , הוצאתי משם אפיפיות והתיישבתי בסלון לאכול אותן , תוך כדי צפייה בהקלטה של תוכנית ריאלטי , אמא התעסקה בכביסה שלנו ובבגדים המלוכלכים , אז סוף סוף אכלתי בלי שיגידו לי על זה כלום .
נשארתי רעבה . יכול להיות שהפתרון הכי טוב הוא לקחת עוד חטיף , אבל לא . לא צריך להגזים . אני אחכה לארוחת הערב .
אחרי שסיימתי את כל החבילה וניקיתי את הפירורים , דפיקה נשמעה בדלת , הפעם אני בטוחה שזה אבא , בטוחה .
פתחתי את הדלת והבנתי שאכן צדקתי , "שלום" – אמר אבא במן נימה גאוותנית ואוהבת , בלי יותר מדיי דיבורים , הלכתי לאבי וחיבקתי אותו . "ג'פרי בדיכאון , תנסה להבין מה יש לו"- לחשתי באוזנו של אבא , הוא הנהן ולחש "בסדר" .
הוא דיבר עם ג'פרי , אך אחי הגדול טען כי שום דבר לא קורה , וגם אבי הרפה ממנו .
אחרי כמה דקות שאבי דיבר עם אחי , ג'פרי פנה אליי וביקש ממני לצאת איתו , אמרתי לו שלמרות שחשוך אני בכל זאת אצא איתו , אך שאני קודם צריכה להתארגן – שייתן לי 5 דקות .
ג'פרי דפק בדלתי , הוא דייק בזמן . יצאתי לאחר שהתלבשתי . ירדנו במורד המדרגות והגענו לקומת הכניסה , הודעתי לאמי שאנחנו יוצאים , ג'פרי פתח לי את הדלת ולאחר ששנינו יצאנו דרכה הוא סגר אותה , ראיתי את אימי מנופפת לנו לשלום דרך חלון המטבח .
לאחר שהלכנו 12 דקות , ג'פרי הודיע שהגענו , אך אני לא הבנתי לאן , לא היה כלום סביבנו מלבד בניין גדול ונטוש . ג'פרי דפק בדלת הבניין . "זה מה שרצית להראות לי ?" אמרתי בנימה צינית , "כן" , הוא השיב , "אז ראינו , בוא כבר הביתה " , הוא לא החזיר תשובה .
הוא המשיך לדפוק בדלת ולא הייתה תגובה , אין שם כלום .
הוא פתח את הדלת הכחולה , "תהיי בשקט" שמעתי מפיו , לא עניתי לו , הוא הלך כמו מרגל , נמוך ושקט . אחרי שתי דקות ששהינו בתוך הבניין אמרתי לו בלחש , "אין פה שום נפש חיה , מה קורה איתך ג'פרי ? " באמת חשבתי מה קורה איתו , מאז שהוא נכנס הביתה הוא היה חיוור , אדיש …
"אמרתי לך שקט , נכון ?! " , לא האמנתי , הוא היה עצבני , משהו שממש לא מתאים לדפוס ההתנהגות היום יומי שלו , ברגעים האלו נלחצתי , ידעתי שנכנסתי לעסק מסוכן , יותר ממסוכן , למרות שכלום לא קורה , אבל התחושה המסתורית , מכניסה לתוך הלב סכנה ופחד , הרגישו את האדרנלין באוויר . ג'פרי התנשף בכבדות .
הגענו לחדר גדול וריק , וג'פרי התחיל לנשום לרווחה , הפסקתי לפחד .
התחלנו ללכת בקצב הליכה רגיל .
אחי הגדול הצביע על משהו , לא ראיתי , החושך , החושך הסתיר הכל .
לאחר מבט פחות חטוף , שמתי לב על מה הוא הצביע , חור , חור שפותח וחותך את פני הקרקע בצורת עיגול מושלם , מישהו יצר את החור הזה . בטוח .
פתאום נשמעה קולה החורק של הדלת הכחולה והישנה שנמצאת בפתח המבנה , וקולם של שני גברים , שנשמעו כמו כאלו שחיפשו כאן מישהו . נשמע קול מגפיהם של הגברים במסדרון שמחוץ לחדר . קול דריכת נשק נשמע דרך הדלת הפתוחה , אז אם שני האנשים האלה באמת עם אקדח , ובאמת מחפשים אותנו , סביר להניח שאני וג'פרי נמות על ידי יריות אקדח .
ג'פרי נראה מרוצה , אני לא יודעת למה , אף פעם לא ראיתי אדם שמרוצה ממחשבה על סכנת חיים .
"הפתרון היחיד שלנו להישאר בחיים הוא לקפוץ דרך החור הזה ."
הבעת פניי השתנתה , נהייתי חיוורת , קפאתי , לא הצלחתי לזוז . ניסיתי להקשיב לקולו של ג'פרי שהחזיק בכתפיי וצרח באוזניי כמו שלא צרחו בהם מעולם , אבל לא הצלחתי .
למרות שלא הצלחתי לתפקד , שמתי לב שג'פרי לא היה לחוץ . אני שומעת את מגפיי הגברים ואת התנשפותם מתקרב ומתקרב , ואני מבינה שזה הזמן לתפוס את עצמי בידיים .
לא הצלחתי לצעוק על ג'פרי כמו שרציתי לצעוק עליו , אבל אני בטוחה שאני אצרח עליו . אני אצרח עליו .
נעמדתי ליד הבור שנראה ללא תחתית מלמעלה , וג'פרי ניסה להחזיק את ידי , לא אפשרתי לו לעשות את זה .
"שלוש.." הוא לחש , "ארבע.." הוא הפסיק לרגע , "ו.." .
הרגשתי כאילו עוד שנייה ועיניי יוצאות ממקומם , כאילו אישוניי נפתחו וגדלו , צמרמורת עברה במורד גבי , רגליי השתתקו , ניסיתי לסגור את פי , אבל לא הצלחתי , לא היה לי קרקע לדרוך עלייה , ולאחר כמה שניות , כשאני ואחי היינו באוויר , הבנתי – קפצנו .