החבר שלי הוא חייזר פרק 7

פרק 7
עמדתי להסתובב כשלפתע מישהו הניח את כף ידו על פי והפיל אותי על הרצפה, ניסיתי להיאבק הוזזתי את ראשי וניסיתי לראות מי החזיק בי.
"היי. היי. זה אני. אריק."
הרמתי את מבטי כלפי מעלה וראיתי אותו רוכן, הוא הניח אצבע על פיו,הוא רצה שאהיה בשקט. הנהנתי.
הוא שחרר את ידו וסימן לי לבוא אחריו, קמתי ממקומי והלכתי אחריו בשקט, חצינו 2 מזדונות ושלושה חדרים כשאנחנו נדבקים לקירות ומשוחחים חרישית.
"מי היה האיש הזה?" לחשתי לכתפו של אריק, הוא הלך מקדימה, פנס אחד בידו. "הזה שדיבר אליי בחדר ההוא…"
"אני לא יודע." לחש אריק בחזרה. "אני לא..מזהה את הקול שלו."
נעצרתי במקומי. "אתה משקר." אמרתי.
הוא הסתובב , הלך כמה צעדים ורכן לעברי עד שיכולתי להרגיש את הבל פיו על פני. "תראי." הוא אמר."מה שחשוב הוא שנמצא את נטרה."
הוא הסתובב והמשיך ללכת לכיוון המדרגות.
נחרתי בבוז והתקדמתי אחריו בדממה.

נצמדנו לקיר והבטנו לתוך פנים החדר, הוא היה חשוך מלבד קרן אור אחת מהחלון שהאירה אותו, החדר עצמו היה גדול, מלא בשידות,מחשבים,ספריות וספרים, על הרצפה, מלא אבק, ישב שטיח קטן וירוק עליו היה כתוב:ברוך הבא.
כשהמחשבה 'מה שתגיד' מהדהדת במוחי הושטתי את רגלי כדי להיכנס לחדר. אך אז, אריק תפס בזרועי ודחף אותי לאחור העפתי בו מבט שואל והוא התווה ללא קול "מישהו שם."
הנהנתי במהירות, מלמלתי 'שיהיה' מהיר והצצתי לכיוון החדר.
"אין שם אף אחד."לחשי לעברו, אריק שלח לעברי מבט הזהרה, משכתי בכתפי ונכנסתי לחדר.
"אמילי." לחש אריק מאחורי "אמילי חכי!"
התעלמתי ממנו. וכמובן, שטעיתי, כי ברגע שדרכתי על השטיח, אזעקה צורמת הופעלה ואורות אדומות-צהובות נדלקו בכל רחבי הבית. מישהו בקצה המסדרון צעק "שם!" וכשהעפתי מבט לאחור הבחנתי בכמה אנשים שחורים.
אריק החל לרטון. אך כשהבין שזה לא יעזור לו להפטר מהם הוא נאנח, תפס בידי והכניס את שנינו לחדר, לאחר מכן לקח כיסא וחסם את הדלת, ורק אז, בין טריקת דלת אחת לשנייה, הוא נזכר לצעוק עליי..
"תראי מה עשית!"
"הו, עכשיו זאת אשמתי!" קראת והנחתי את ידי על מותניי, אריק גלגל עיניים. אם הייתי צריכה להמר על המחשבה הראשונה שעולה לו לראש, הייתי מהמרת על..'הילדה הזאת מקרה אבוד'. טוב. כמובן שצדקתי. כי אריק אמר:"בואי נחפש דרך לצאת מכאן."
הוא הסתובב והתחיל להאיר את החדר.
"אני לא חושבת שנוכל.."מלמלתי בזמן שאריק האיר את החדר.
"אל מה את מדברת?"מלמל אריק בחזרה מבלי להביט בי.
הצבעתי לכיוון הדלת שנפרצה, הכיסא שכב בצד, שבור לרסיסים, אריק הסתובב באיטיות פיו רעד וקפץ. עיניו נפערו כשהבחין מי עומד בפתח.
"מה קרה?" צחקתי. "הערפד מפחד מחמישה בריונים?"
"אמילי.."
"אממ?"
"סתמי."
לא הבטתי בו כשביקש שאהיה בשקט, הבטתי בחמשת הבריונים השמנים שהתקרבו לכיווננו.
"חושב שיש סיכוי?" שאלתי, נכונה להלחם.
אריק לא ענה.
חמשת הבריונים שלפו אקדחים.
אריק התקרב לכיווני ומבלי להביט בי לחש:"אני יעסיק אותם, ברגע שיתחיל להיות כאן קרב, את תלכי ו.."
"לא אריק." קטע אותו אחד הבריונים בלגלוג. אריק הרים את מבטו, מופתע מכך שהשמן יודע את שמו. "היא לא תעשה את זה." אמר הבחור. "יודע למה?"
הלכתי צעד קדימה,והתחלתי לשחזר קללות במוחי, פתחתי את פי לדבר, אך, רגע לפני, אריק תפס בידי. ניסיתי להתנגד אבל המבט המתרה שבעיניו הבהיר לי טוב מאוד שעליי ללכת צעד אחורה.
הלכתי צעד אחורה ונעמדתי ליד אריק.
"מה אתה רוצה?" שאלתי והבטתי בבחור השמן שדיבר.
הבחור צחקק בעצבנות.
שתיקה.
העפתי מבט. סקרתי את כל הבחורים שעמדו שם אך אף אחד לא התכוון לדבר.
אריק היה זה ששבר את השתיקה.
"הוא יודע איפה נטרה." הוא אמר ומצחו התכווץ, העפתי את מבטי מהבחור השמן לאריק, פניי שינו צורה לסימן שאלה אחד גדול. "איך אתה…"
"לא סיפרת לה?" קרא הבחור ומבטו המלא בוז עבר ממני לאריק ובחזרה.
"לספר לי מה?" שאלתי והבטתי באריק "מה אתה צריך להגיד לי?"
אריק לא ענה, הוא הביט ברצפה ומלמל משהו על זה שאני צריכה להיות מוגנת,
"אריק מה אתה צריך לספר לי?" קולי נשמע צורם. אפילו בשבילי.
"כדאי שתספר לה." אמר הבחור השמן והטעין את אקדחו.
"אל תתערב!" נבח עליו אריק, הוא הסתובב והביט בי. "אני אספר לך אחר כך."
"אריק..מה אתה.."
אריק התעלם ממני, הסתובב ופנה אל הבחור. "הדגימה שלי תספיק. תן לה ללכת, היא בכל מקרה לא אחת כמוני. אל תערב אותה בזה."
"אבל אני כבר מעורבת." אמרתי והעברתי את מבטי מאריק לבחור השמן, הוא ליקק את שפתיו וסקר אותי מכף רגלך ועד ראש. שניהם לא אמרו כלום.
"מה הולך כאן?" שאלתי חתכה את הדממה בסכין בלתי נראית.
הבחור השמן צחקק והצמיד את האקדח אל חזי. הוא רכן לעברי ולנשמתו הייתה ריח של סיגריות, הבחילה געתה בי."היא לא יודעת עלייך." אמר לאחר זמן מה. "אבל אין זה אומר שניתן לה לחיות." הוא חייך וסימן לשתי הבחורים שמאחוריו. "קחו אותם." אמר.