החבר שלי הוא חייזר פרק 6

פרק 6
דפקנו בדלת.
אף אחד לא ענה.
אריק צלצל.
שום אור לא דלק ואף חלון לא נפתח.
היה זה שעות הערב, השמים כוסו עניים אפורים, הרחוב היה שקט. איי שם מאחורי,היו יותר משלושה וילות-טירות ענקיות ואפורות שהזכירו מצודות מפחידות מלאות ברוחות רפאים, האחת שדפקנו עליה לא הייתה שונה, זאת הייתה טירה גדולה עם גדר אפורה וגבוהה שכיסתה את הבית ונתנה תחושה של אופל,דממה מוזרה ופחד, המדרגות שבכניסה לבית היו לבנות כסיד.
"יכול להיות שהיא לא בבית." אמרתי. "יכול להיות שהיא ישנה."
"אריק הניד את ראשו. "לא." אמר. "משהו בוודאות לא בסדר."
"מה אתה מתכוון לעשות?"
"את זה!" קרא אריק ובעת בדלת. הדלת נפלה כשהחצי שלמעלה עדיין מחובר לצירים.
מלבד האור שנכנס איתנו לחדר-האורחים שום דבר אחר לא האיר את הסלון.
"יש לך פנס ברכב?" שאלתי והבטתי באריק, הוא שתק, והביט בכניסה ביראה.
"היי! אריק! אתה שומע אותי?"
הוא לא ענה ולא זז רק הביט בכניסה החשוכה של הבית.
נגעתי בכתפו וזה העיר אותו. הוא מצמץ בעיניו וטלטל את ראשו. לאחר מכן הביט בי.
"מה אמרת?" שאל. מצחו חרוש קמטים.
"שאלתי…" כחכחתי בגרוני, למה הוא יבש פתאום? "רציתי לשאול אותך אם יש לך פנסים ברכב."
הוא הביט בי. אבל לא ממש הביט בי. עיניו עברו על פני כאילו לא הייתי שם. כאילו הייתי שקופה, נגעתי בזרועו, מתחת לכל הבגדים עורו היה חם.
"אריק,"לחשתי. "הכל בסדר?"
אריק מלמל משהו.
"מה?" שאלתי. "מה שאלת?"
"אני רק אמרתי.." התחיל אריק. "אני חושב ש.." הוא השתתק.
"אריק..מה…"
הוא מצמץ סובב את ראשו והביט בי . "יודעת מה?" אמר. ואלוהים יודע כמה שמחתי לשמוע את הקול שלו!! "אולי באמת כדאי שתלכי להביא פנס." הוא ניסה לחייך אך לא ממש הלך לו.
"אריק? מה זה? מה אתה לא מספר לי?"
הוא מצמץ והביט בדלת. שוב. "לכי תביאי את הפנסים, אמילי." הוא אמר בקול נוקשה, מבלי להביט בי. "עכשיו." פקד.
במבט מבולבל פניתי אל הרכב ופתחתי את הפגוש הוא היה ריק, סגרתי אותו בכעס.
מה עובר על אריק?רטנתי בזמן שפתחתי את הדלת האחורית והוצאתי משם תיק שחור מלא בפנסים גדולים. מבלי להביט באריק צעקתי:"אריק כמה פנסים להביא?"
דממה.
"אריק?" הסתובבתי. הוא לא היה שם. "מה לעזאזל.." הוצאתי שני פנסים ורצתי לכיוון הבית, הדלת הייתה סגורה.
תליתי פנס אחד על גב ידי ואת השני על גבי, הלכתי צעד אחורה ובעטתי בדלת.
הדלת נשברה לכיוון פנים הבית החשוך.
הדלקתי פנס אחד והתקדמתי במעלה המדרגות, באיטיות, הייתי בכוננות למקרה שאשמע קול, צליל או משהו שיסגיר את מקומו של אריק.
את הדלת הראשונה שראיתי במסדרון פתחתי, זה היה חדר ריק, חסר חלונות וחסר פריטים, סגרתי את הדלת ועברתי לדלת הבאה.
"אריק?" קראתי כשנכנסתי לחדר. "אריק. אתה שם?"
צעדתי לתוך אמצע החדר והארתי אותו בעזרת 2 הפנסים.
"אריק?" שאלתי . הסתובבתי שוב. עמדתי ללכת לכיוון הדלת כשלפתע שמעתי קול גרירה של דלת. עצרתי במקומי.
הדלת שמאחורי נסגרה בקול טריקה, הייתי לבדי בחדר החשוך.
"הנה את." קרא קול. "למקרה שחיפשת את החבר שלך, תגידי לו שהוא איחר וכשהוא בא לפה הוא עשה טעות."
הוא דיבר באיטיות נותן למילים לזרום לאט כמו מים.
השיער שלי סמר. הסתובבתי במהירות. "מי אתה?" שאלתי אך אף אחד לא ענה, התחלתי להאיר את החדר שוב פריט אחר פריט.
לא היה שם דבר ובייחוד לא משהו שיכול לדבר.
"תחשוף את עצמך!" קראתי. "מי אתה?" קולי קרע את הדממה, איי שם נח עכביש בשקט. "אני לא מפחדת ממך!" תחשוף את עצמך!חתיכת פחדן!"
הסתובבתי שוב. סקרתי את החדר.
"תחשוף את עצמך!"קראתי. "איפה אתה?"
איש לא ענה.
האם ייתכן שדמיינתי את כל זה?
הסתובבתי בחזרה כשרוח קרה הצליפה בעורפי וסימרה את שיערי.
"אני כאן." קרא הקול.