החבר שלי הוא חייזר פרק 4

פרק 4
אם היו שואלים אותי מה הטעות של חייך הייתי אומרת-הלכתי בסמטה, שלושה דבילים תקפו אותי ואיזה 'אריק' הציל אותי.
ואם היו שואלים אותי מה הטעות השנייה של חייך, אז הייתי אומרת-בעטתי לבחור בשם אריק בראש ברגע שהוא סמך עליי.
טוב, זה פחות או יותר מה שקרה ב-24 שעות אחרונות.
עכשיו הייתי ברחוב, רצתי בין החניות ובין הבתים ובאותו זמן ניסיתי לגלות היכן אני, עברתי רחוב שנקרא התפוח ואז רחוב שנקרא השדה. אבל ת'אמת? לא זיהיתי את המקום. הוא היה שונה,אחר, מכל מה שהכרתי בעבר.
לאחר זמן בלתי מוגבל של שיטוטים, נכנסתי לחנות קפה והזמנתי כוס שוקו עם רום בטעם וניל.
המוכר הביט בי. "חדשה?" שאל, והגיש לי את הכוס.
הנהנתי "לעולם אל תתעסק עם בחורים שמנים הם יפרקו לך את הפרצוף ברגע שיוכלו.."
אופס, המוכר היה בחור שמן, חייכתי בהתנצלות.
"ברור שלא התכוונתי אליך, כן?" ניסיתי להתנצל. "פשוט.."
המוכר משך בכתפיו "אני פשוט אקח את הכסף שלי." אמר והושיט את ידו.
"כן. בטח. כסף. אני מתכוונת..למה לא?" חייכתי ופשפשתי בכיסי הימיני-הוא היה ריק. חיפשתי בשמאלי-הוא היה מלא בחצאי מסטיק לעוסים.
"תגיד." קראתי למוכר. "אתה מקבל חצאי מסטיק בתור תשלום?" ניסיתי להשוות לקולי קול מרגיע-לא כל כך הלך, המוכר עבר את הדלפק והתקדם לעברי בעודו גונח ומקלל, "יא חתיכת.."
"תשמע." אמרתי בניסיון להתנצל בעודי הולכת אחורה. "אין לי כרגע כסף אבל אה..אולי מחר? מחר! כן, מחר זה מצוין, מה דעתך?"
המוכר השמן התקרב לעברי "או שתביאי לי את הכסף או שאקח אותו בכוח." הוא הוריד את הסינר ולקק את שפתיו "אין פה חינם." אמר.
"ואני חשבתי שבחורים שמנים הם דווקא נחמדים."
"ארררר…" המוכר הרים כיסא וזרק אותו עלי.
התכופפתי.
למה אני מצליחה תמיד להיכנס לצרות?
עוד כיסא עף לכיווני. התכופפתי. אך לא הייתי מהירה מספיק. הכיסא פגע בכתפי והעיף אותי לאחור.
"תשמע…" אמרתי בעודי מתכופפת ממטר הכיסאות. "אי אפשר פשוט…לדבר על זה? אנחנו אנשים מתורבתים, לא?"
"ארררר.:" קרא המוכר וזרק עליי עוד כיסא, הפעם התכופפתי והכיסא שבר את החלון התצוגה שמאחורי. כמה נשים צרחו. כמה הניחו כסף על הדלפק אבל רובם-ברחו החוצה.
אוי אלוהים. חשבתי. הוא הולך להרוג אותי.