החבר שלי הוא חייזר פרק 31

רגע!! אל תקראו את הפרק!! תפתחו לשונית לחדשה ותיכנסו לשיר because of you שביוטיוב, טוב? (שמתי קישור ב-רציתי להוסיף-לאלו שלא מצאו..)אם יגמר השיר תפעילו אותו שוב, טוב? ושלא תעיזו לקרוא בלי השיר!! אוי ואבוי יהיה לכם!!
טוב, יאללה..תהנו..(שני פרקים לפני הסוף!!! יאוווו!! אני מתרגשת, כל כך!!! ווואוווו)

אריק שולח לעברי מבט מעודד ומתיישב בקצה השני שבאולם, במקום בו יוכל להביט בי ובשולחן הארוך גם יחד.
סביב אריק ישנם שלושה שומרים, אייג' מתיישב לידו והם משוחחים חרישית, אריק מציץ לעברי ומשגר חיוך מעודד.
אני שולחת לעברו חיוך קטן, הוא מסתובב וממשיך לשוחח עם אייג'.
האב, שהבחין באריק, עזב אותי וניגש אל אריק ואייג'. ברגע שהם רואים אותו. הם מפסיקים לדבר והאב מתיישב ביניהם.
אריק מכסה את פיו ומתווה ללא קול- את בסדר?
אני מהנהנת ורעמת שיער קטנה נופלת על פניי, אני מסיטה אותה לאחור ומבחינה שהשולחן הארוך מתחיל להתמלא ב-3 אנשים, אחד רזה, גבוה, לובש פאה שחורה ועיניו אדומות כדם. הוא לובש בגדים לבנים ועל חזהו מתנדנדת שרשרת זהובה. לידו מתיישבת אישה די מבוגרת, שיערה האפור אסוף לפקעת אחת גדולה, והיא לובשת חולצה סגולה וחצאית פרחונית ממש כמו העניבה שלה. עיניה קטנות וחסרות גוון.
הכיסא השלישי מתמלא במהירות על ידיי גבר גבוה בעל רעמת רסטות שחורה ובגדים פתוחים. הוא נראה די טוב. בעיקר בגלל שלושת הסכינים שעל חגורתו והחליפה החומה הארוכה. על גבו, ניצבת חרב כסופה שגורמת לי להרגיש בשנות הארבעים.

הנה זה מגיע. חשבתי.

"את הסכמת לספר על חייך ובכך להמתיק.." האישה המבוגרת שרבבה את לשונה ובמתיקות מעצבת אמרה:"את גזר דינך. ולכן, אני הזקנה הראשונה. קיבלתי החלטה."
שתיקה המילים שנאמרו זה עתה מהדהדות באולם.
אני מביטה באריק. אבל הוא לא מביט בי. הוא נשען במרפקיו על השולחן ועיניו המכווצות נעוצות בזקנה הראשונה שזה עתה דיברה.
"אותך. אמילי." אומר האיש עם הרסטות. "נשלח לעבוד בשקעורם"
דממה.
מה לעזאזל זה שקעורם??
האיש עם העיניים האדומות שובר את הדממה ואומר:"את תעבדי שם שבעה שנים. בתום השבעה הללו את תוצאו להורג."
האישה האמצעית מתרוממת מכיסאה ומביטה באריק. "אריק. אתה סיפרת לאישה הזאת את סודותינו. ולכן, על פי חוקנו. נמחק את זיכרונך ותוכל לשוב ולהיות אזרח הוגן." היא שותקת לרגע, והאיש עם הרסטות ממשיך אותה:"וכל מה שישאר מהטרגדיה הזאת יהיה.."
"כלום." מסיים האיש עם העיניים האדומות ומביט בי.
הרגשתי את הדם עולה לי לראש. הם רוצים לקבור ראיות! הם ייקחו את אריק ממני בדרך הכי נוראה שיכולה להיות!
אריק מביט בי ואז באביו. יכולתי להישבע שהאב מחייך.
הוא תכנן את כל זה! הוא רצה שאני ישלח לעבדות ושלאריק ימחקו את הזיכרון! זה היה התוכנית מההתחלה! כל מה שסיפרתי לא עזר בכלום!
את מקום הבלבול תפס עכשיו הכעס.
"זאת איוולת!" קראתי ונעמדתי במהירות. מרוב ההדף. הכיסא נפל לאחור. "אתם לא יכולים לעשות את זה!" צווחתי. "אתם לא יכולים להעלים את זה כאילו זה מעולם לא קרה. אתם לא יכולים לקבור את הראיות! זה חוצפה.זה לא הגיוני! אפילו כדור הארץ לא משוחד בצורה כזאת..אתם..חתיכות של.." אם הייתי יכולה להמשיך ולצרוח. תאמינו לי הייתי עושה את זה. אבל שני בחורים חסונים במיוחד תפסו בזרועותיי והתחילו לגרור אותי לאורך המסדרון. אל גזר דיני. הרחק הרחק מאריק.