החבר שלי הוא חייזר פרק 3

"קוראים לי אריק פרידסון ואני במשימה חשובה מאוד.
"למצוץ לי ת'דם?"
"לחפש את בת-דודתי, קוראים לה נטרה היא נעדרת כבר עשרה ימים."
"רק עשרה?הו, אריק אתה יודע כמה פעמים אני נעדרתי מהבית?"השלכתי את ראשי לאחור וצחקתי.
"זה לא מצחיק." קרא אריק ברוגז.
"בשבילי זה כן, מותק, אני גדלתי ברחוב, למדתי לשרוד בכוחות עצמי ולעדר עשרה ימים? באמת אריק חשבתי שתתמודד עם זה."
"נטרה לא נולדה ברחוב כמוך, היא נולדה אצלנו בכו.. בבית, והיא לא ברחה, היא נחטפה."
הצחוק נעלם בבת אחת.
הוא הביט בי, מצפה להבנה. 'נחטפה?' חשבתי 'אממ…למה לא?'
"אם היא נחטפה הגעת למקום הנכון. אני יכולה לעזור לך."
"את תעזרי לי למצוא אותה?"שאל אריק, לא מאמין.
"אם לא תמצוץ לי את הדם." צחקתי.
"בקשר לזה.."אמר אריק. "תראי אני.."
"אל תתנצל אריק שנינו לא היינו עצמנו אבל אני חייבת לציין 'הכוחות' שלך חשודים, אז אולי כדאי שתסתיר אותם."
"כוחות?" צחק אריק. "על מה את מדברת?"
"יש לך כוח ומהירות." אמרתי, וברגע שאמרתי את זה, הבנתי עד כמה מגוחך זה יכול להיות.
"כן בטח." אמר אריק "ולסבתא שלי יש גלגלים."
"אז תסביר את הכדור, הבחור ירה בך."
"הוא פספס.."
"ולגבי המהירות? רגע אחד היית מאחורי ורגע אחד לפני, אתה יכול להסביר את זה?"
הוא שתק לרגע.
"אמילי.."
"כן?"
"יש משהו שאני צריך לספר לך." הוא לחש ורכן לעברי, רכנתי לעברו גם. התכוננתי לסוד הגדול ואז:"אמרת בעצמך ששנינו לא היינו עצמנו באותו לילה."
נעצתי בו מבט.
"אם אתה רוצה למצוא את הבת-דודה שלך, תצטרך להביא לי מחשב נייד ותמונה שלה."
הוא הנהן וקם מהמיטה ניצלתי את הרגע וקמתי מהמיטה במהירות, עשיתי בעיטת קרוסלה והפלתי אותו על הרצפה.
"אני לא עובדת בשביל אף אחד." אמרתי ויצאתי מהחדר.