החבר שלי הוא חייזר פרק 14

פרק 14
קיפצתי אגרופים וניסיתי לשלוט על הכעס שלי. היא לא שווה את זה לחשתי לעצמי. היא בסך הכול חייזרית מעצבנת עם שיער ג'ינג'י.
שאפתי בחדות
"אנחנו.צריכים.ללכת." סיננתי.
אך מרלת'ה-אן לא זזה היא המשיכה לעמוד שם ולצפות בי בכעס.
הסתובבתי והכרחתי את עצמי ללכת, ולו רק לכמה צעדים, הייתי חייבת להתרחק.
המשכתי ללכת מבלי להביט לאחור מבלי לראות אם הם עוקבים אחרי או לא.
הטענתי את האקדח והלכתי איתו כשהוא מכוון כלפי מטה ובכל פעם שחציתי מסדרון נדבקתי לקירות והצצתי לפני שנכנסתי, לא פחדתי להפך כעסתי.
***
התחלתי לרדת במדרגות, הדלת הייתה קרובה מתמיד. כשעמדתי לרדת את המדרגה האחרונה המקום נידלק אור מנורות זהוב שטף את החדר וסינוור את עיניי, נאלצתי למצמץ יותר מפעם אחת.. וואו. לא הייתי באור מאז…כמה זמן הייתי כלואה בין מציאות לדמיון?
כשפקחתי את עיניי הבחנתי בארבעה אנשים שחורים, הם עמדו על יד הדלת וחסמו את היציאה, אחד מהם-בחור עם חליפה שחורה ואקדח אפור-צעד קדימה וכיוון אליי את האקדח.
"עצרי!" הוא קרא "תרימי ידיים וזרקי את הנשקים שיש לך!"
ירדתי מהמדרגה בשלווה מעושה שלא הייתה משלה אף אחד שני האקדחים נחו לצידי גופי התחתי להזיע ולהילחץ אבל ידעתי, ידעתי שאם אראה להם שאני מפחדת הם יכסחו אותי.
הרמתי את שני האקדחים ויריתי.
הם ירו גם.
היריות שלי פגעו בשני אנשים והפילו אותם על הרצפה
יריתי שוב
אך הירייה שלהם הייתה מהירה יותר
וכשחשבתי שזה הסוף, דלת הברזל שבצד באולם נפתחה.
ואריק ומרלת'ה-אן הצטרפו למאבק, הם ירו והרגו את שני האנשים
הירייה התקרבה לעברי
עצמתי עיניים
הכדור נסק במהירות
מרלת'ה-אן הייתה מהירה ממנו.