החבר שלי הוא חייזר פרק 13

פרק 13
כשהוא ירה ידעתי שזה הסוף, כי ברגע שאנשים ישמעו את הירייה, הם יבואו לכאן, למקור הירייה והם ימצאו אותנו.
טוב, עוד כמה יריות לא ישנו כלום. יריתי פעמיים והבחור השחור נפל על הרצפה עם חור בחזה. רצתי לעברו, רק כדי לדעת בברור שהוא אכן מת.
אריק ומרלת'ה-אן עדיין נשארו מאחור, המומים בצורה מוזרה ומחשידה.
רכנתי לכיוון הבחור והפכתי אותו, ידיי התמלאו בדם אך היגיינה אישית מעוחם לא הייתה בראש מעיני. התחלתי לחפש בכיסיו ובחגורתו, מצאתי השני אקדחים פתק אחד, כמה חצאי מסטיק ותמונה.
התרוממתי. הסתובבתי והלכתי לכיוון אריק, מבטי עדיים נעוץ בתמונה.
"נראה שהבחור חובב ספורט." אמרתי ונתתי את התמונה לאריק.
"זה שחקן פוטבול." אמרתי. "הוא אחד המוצלחים."
"והחתיכים." אמרה מרלת'ה-אן.
אריק הרים את מבטו ונעץ בה מבט בוחן.
היא משכה בכתפייה. "כשאתה שנתיים בכדור הארץ אתה מתחיל להבין איך הדברים הולכים פה."
צחקתי, וזאת הייתה טעות. מרלת'ה-אן שוב נעצה בי את מבטה ושוב נהפכנו לאוייבות.
נשמתי עמוק. רדי מזה. אמרתי לעצמי ופתחתי את הפתק. מודעת לכך שזמננו קצוב. אחרי הכל הם יבואו לכאן כל רגע.
אריק, שהבחין בי פותחת את הפתק ניגש:"מה זה אומר?"
הקראתי את השורות בקול:"האסירה נמצאת באזור החשוד בשעת זריחת הכוכבים העבירו את השתיים האחרים." העברתי את הפתק לאריק.
"נוכל לפענח את זה ברכב." אמרתי. "הפתק לא יהיה שווה כלום אם לא נצליח לברוח מכאן."
"נקודה טובה." אמר אריק והכניס את הפתק לכיסו. "היי, נער-מטבח! אתה יודע איפה…"
סובבתי את מבטי. הנער לא היה בסביבה, אז או שאני עיוורת או שהפחדן ברח.
נראה שאריק חושב כמוני.
"הוא ברח!" קרא אז אריק בפליאה. "הפחדן ברח!"
"למה ציפית?" קראה מרלת'ה-אן והביטה בי. "הוא בן אדם."
אוקי. זהו זה!
מרלת'ה-אן הזאת הולכת לחטוף!!!