הזמן -2

ארינה פקחה את עיניה.
"בוקר אור" הזמן חייך אליה בחום
"אני חיה? "
"כמובן! טיים את תחיי לנצח! עד שתתעייפי וזמנך יגיע- כמוני"
"אז אני עכשיו הזמן? " ארינה שאלה
"אכן"
"ועכשיו קוראים לי טיים?"
"כן" הוא הנהן ונראה שידע מה השאלה הבאה שלה אבל בכל זאת נתן לה לשאול לבדה
"אז מי ומה אתה עכשיו?"
"ובכן, עכשיו אני בן אנוש רגיל. אני אמשיך בחיי האנושיים מהנקודה שבה הפכתי לזמן והם נפסקו. אם כי העולם שהכרתי אז כבר מזמן לא קיים…" ענה
"אתה יודע מה קרה למשפחה שלך?" שאלה "הייתה לך משפחה?" הוסיפה לאחר מחשבה.
"עדיין יש לי. כפי שהבנת אני חי עידן ועידנים נולדתי בעולם אחר. הורי הם היום והלילה בעצמם. אני נולדתי להיות הזמן. קיבלתי את יעודי בגיל עשרים כי רק אז הבנתי מה זה אומר. יש לי גם אחות."
"ואחותך?- אני מניחה שהיא לא בת אדם רגילה" טיים שאלה בסקרנות ושעשוע .
"פיל היא הרגשות… היא לא ממשית כמו שהיא הייתה פעם, אבל היא חיה "
"ממשית? "
"רגשות מרגישים. לא רואים ושומעים, מריחים וטועמים. לכן ככל שהזמן עובר היא מיטשטשת והופכת לישות רגשית בלבד. כיום בעיקר מרגישים בה. לא כל כך רואים. גם היא בקרוב אמורה להוריש למישהו את תפקידה. היא תמצא אדם מתאים שהרגשות שלו מעטים ועמומים ותעניק לו רגשות. זה מה שאני עשיתי איתך- את מתאימה ונגמר לך הזמן אז הענקתי לך את התפקיד והזמן שלי "
"ועכשיו תמות?" טיים שאלה בעצב
"לא. אמרתי לך- אחיה כמו כל אחד. כאילו מעולם לא הייתי הזמן. ויום אחד יגיע זמני ואמות כדרך העולם.
אבל עד אז- אני פה ואני אדריך אותך בסודות הזמן" הוא אמר
"עדיין אין לך שם" היא ספק שאלה ספק קבעה
"נכון. אני הענקתי לך את שמך. תעניקילי את שלי?"
היא הנהנה וחשבה מספר דקות.
"אני אקרא לך אוור. כי היית, עודך, ועוד תהייה. "
"תודה לך. מעולם לא היה לי שם" אמר והבעת תודה אמיתית על פניו
"גם לא הוריך? "
"לא. גם להם אין שמות. אמא היא פשוט לילה אבא פשוט יום אחותי פשוט רגש ואני פשוט זמן. וגם אחי פשוט הוא אבל אנחנו לא מדברים איתו כל כך"
"יש לך אח? "
"כן. אני חושש שפגשת אותו אתמול. הפעם הוא הסכים איתי. מזמן הוא לא וויתר לי… למרות שבתור אח גדול הוא אמור… אבל כפי שאמא אמרה- לפעמים הזמן נגמר ואז אחי עושה את העבודה השחורה…"
"הוא המוות"
"נכון." אוור אמר בקדרות "לפעמים הוא לוקח אנשים לפני הזמן. או לא לוקח את אלה שזמנם עבר מזמן. לכן אנחנו רבים. הזמן חשוב והוא לא יכול לקטוע אותו או להתעלם ממנו. " התמרמר
"אתה נשמע כמו ילד שמתלונן על אחיו הגדול בגלל שהוא לא שיחק במשחק שלך לפי הכללים" אמרה טיים
"זה בהחלט מה שאני עושה" צחק אוור
"ועכשיו אולי כדאי שנעשה היכרות מההתחלה" הציעה טיים
"שלום , שמי אוור ואני הייתי הזמן" אוור אמר בארשת רצינית והושיט את ידו ללחיצה
"נעים מאוד . אני טיים, הזמן החדש" היא לחצה את ידו ושניהם צחקו
"אז מה עכשיו?" שאלה טיים
"עכשיו אנחנו מחכים שהזמן יעשה את שלו"
היא הביטה בו בחוסר הבנה
"מה אני צריכה לעשות?" שאלה
"כלום. עכשיו את נחה ומחלימה כי אמנם הענקתי לך זמן אבל את עדיין צריכה להחלים. התאונה הזו הייתה קשה ואני לא חושב שאת צריכה לנהוג בפציעות שלך בקלות ראש. לא היינו רוצים שתיפלי שוב לתרדמת" אמר אוור.
טיים הנהנה.
"אני אלך לשחרר את האחות ולומר לה שהתעוררת. היא הייתה בטוחה שאת כבר מתה והלכה לקרוא לרופא. עצרתי את הזמן שלה ככה שמבחינתה רק הרגע מתת כשלמעשה עבר יום שלם וצריך להזרים שוב את הזמן"
"מה???" טיים בהתה בו המומה ולא הבינה כלום
"זה אחד הדברים שתלמדי עם הזמן."
"אתה עדיין שולט בזמן?"
"כן. ותמיד אשלוט. אחרי הכל נולדתי הזמן. אני יכול להכשיר יורש אבל אני עדיין אהיה צורה כלשהי של זמן. כנראה שאני העבר. אולי היית צריכה לקרוא לי פאסט…"
"לא. אתה אוור. תמיד היית ותמיד תהייה. Forever! " טיים אמרה בנחישות
"כרצונך, טיים" חייך אוור.
הוא נשק למצחה שוב והלך לשחרר את האחות.