הזמן לבחור\ חוקי הזמן אני עוד מתלבטת על שם , כרגיל . שמות זה קשה!

מחר היום הגדול שלה.
סופסוף הגיע הרגע של אחותי לבחור.
"נונה את מתרגשת?" שאל ניק בפעם החמישית . והיא הנהנה וחייכה שוב , מהורהרת.
אנחנו משפחה משולשת. בקרוב נהפוך למשפחה מרובעת ונצטרך לעבור , שוב.
הערים באלווקטה מחולקות לפי כמות הילדים. כמות הילדים משקפת את המצב הכלכלי. לכן זאת סתם העמדת פנים ודרך "יפה" להפריד בין עניים לעשירים.
נס עברה את המעבר כבר פעמיים , אחותי הגדולה והיפה עמדה בו בגבורה.
זוגות צעירים ממהרים להביא ילדים כדי לעזוב את 'הולו' , העיר של חסרי הילדים. העיר נחשבת מקוללת , חלולה וריקה, כדי שזוג לא יעבור את הרף הכלכלי של ילד אחד המצב צריך להיות חמור ביותר – או שאחד מהם לא יכול גנטית להביא ילדים או שרק אחד מבני הזוג עובד ומקבל משכורת מינימום. ההורים שלנו היו בני 17 כשנס נולדה . שניהם הגיעו מעיר היחידים – העיר של משפחות עם ילד אחד – והם מיהרו לחזור להוריהם. זאת גם הסיבה שלא היו לי דודים או דודות ובטח שלא בני דודים. אמי תמיד סיפרה בגאווה שהם הבטיחו לעצמם שיהיה להם יותר מילד אחד , שהם יעלו על הוריהם וירוויחו מספיק בשביל לעבור את סף שני הילדים . היא תמיד אומרת בגאווה שאני התגשמות החלומות שלהם . כשנס היתה בת 3 הם עברו לדאבל – העיר של המשפחות עם שני הילדים. אבי סיפר לי שבעבר הרחוק שנים לפני חוקי הילודה הורים לא בחרו את מין התינוק שלהם. הוא אמר שהם פשוט היו נכנסים להריון ומגלים את מין התינוק אחרי כמה חודשים. אבסורדי לחלוטין. הוא גם סיפר שפעם לא היתה שום הגבלה על כמות הילדים , לאנשים היו שישה ילדים , שבעה ילדים ואפילו יותר!! אין פלא שצפיפות האוכלסין בעולם הגיעה לגבול שלה. משפחות עם שבעה ילדים!!. ברור שהיינו חייבים לחשוב על פתרון . "נונה את מתרגשת?" שאל ניק בפעם השישית , אני לאט לאט מבינה למה אמא שלי רצתה בנות לפני שהיא מתחילה עם הבנים. ניק בן 4 והוא כבר הדבר הכי מעצבן שראיתי אי פעם. המעבר לעיר המשולשת היה טראומטי בשבילי , הייתי בת 11 וסירבתי להחליף בית ספר. אבל עדיין ראיתי אותם. את המשולשים שהסתכלו עלינו מלמעלה. אחותי עברה לתיכון קרוב יותר וסבלה מהצקות חוזרות ונשנות על הבגדים שלה או הספרים שהיא קוראת. זאת הסיבה שאנשים מיהרו להביא ילדים , להתמקם מההתחלה בעיר הכי גבוה שניתן להגיע אליה. כי כשאתה עובר עם מתבגרים מעיר אחת לעיר גבוהה יותר הם סובלים מבריונות. כשעברתי לתיכון הייתי היחידה בשכבה של 69 ילדים שיש לה אח או אחות שקטנים ממנה ביותר משנה או שנתיים. אז 11 שנים? . ועכשיו הם בחרו להביא ילד נוסף. אבא קודם ואמא התחננה שהם יוציאו את הכסף על עוד ילד, אני לא מבינה איך אפשר לראות את ניק ולרצות עוד אחד כזה. שאלתי אותה פעם והיא ענתה לי תשובה שהיה אסור לה להגיד "בגלל הזמן" . היא כנראה לא רוצה להישאר לבד בסוף . החשש של כל אדם מאז חוקי הזמן. ובכל זאת המעבר לעיר המרובעת יהיה נוראי. "נווונההה את מתרגששתת?" הפעם ניק זימר את השורה האיומה והחופרת הזאת , נס הביטה בי בתחנונים "ליס בבקשה?" נאנחתי ותפסתי את ניק מהמותניים "בוא קופיף בוא נלך לשחק " הוא צווח והתפתל כשגררתי אותו החוצה .
אני אתגעגע לעיר המשולשת. האנשים פה נחמדים . החבר הכי טוב שלי – דנוור – טוען שלמשפחות גדולות יותר יש השפעה פסיכולוגית חיובית . אבל הוא יכול לבחון את זה רק על העיר המשולשת ,דאבל, עיר היחידים והולו . מותר לאדם להיכנס רק לערים שמתחתיו . מעולם לא ראיתי את העיר המרובעת . ההורים שלי הלכו לשם לקנות בית לפני כמה חודשים , כשהם סיימו את תהליך ההתעברות והודיעו לנו שהולך להיות לנו אח נוסף . אמי סיפרה אגדות על בניינים מפוארים ונופים עוצרי נשימה . "נונהה" ניק משך בשולי חולצתי והביט בי במבט רציני שלא התאים בפרצוף העגלגל שלו "תספרי לי שוב את הסיפור על חוקי הזמן" נאנחתי ונשכבנו על הדשא בפארק שממוקם ליד הגן שלו . חוקי הילודה היוו רק סעיף בחוקי הזמן . נס הסבירה לי שבהתחלה אנשים נלחמו בו יותר מבחוק הבחירה, ישבנו אז במרפסת שלנו בדאבל והתנדנדו על הנדנדות שהיו שם תמיד מאז שקנינו את הבית "למה?" תהיתי בקול "בגלל ההפלות . פעם – זוג שהיה נכנס להריון פשוט יכל לשמור על התינוק , או למסור אותו לאימוץ . חוק הילודה קבע שילד שלא אושר ונרשם לא יוולד. הפלה היתה תהליך שנחשב ללא מוסרי , יש אנשים שקראו לזה 'רצח' . הם נלחמו בכל כוחם בחוק הילודה , הם כינו אותו 'רצח דור העתיד' " . אני זוכרת את הצמרמורות שהיו לי כשהיא דיברה , מספרת לי אגדה על עבר כל כך רחוק שקשה לי להאמין שהוא אמיתי. "רק שנים אחר כך הם הבינו שחוק הבחירה גרוע בהרבה " אני זוכרת את המבט שלה אז. דומה למבט שלה היום . הבחירה שלה הגיעה. הבחירה הכי קשה בעולם . בגיל 18 בחר כל אדם את הגיל שבו ימות. בשיעורי היסטוריה למדנו שחוקי הזמן נלחמים בבעיית האוכלוסיה בשתי החזיתות העיקריות . הם מגבילים את הילודה בכך שהם מאפשרים רק לאנשים עם האמצעים המתאימים להוליד ילדים והם מגבילים את אורך החיים של כל אדם. בגלל הרפואה המודרנית ניתן לחיות לנצח . ג'ק פספן , אחד האנשים מהדור הראשון של הבחירה חגג השנה יומודלדת 639 . הוא העביר הרצאות בתיכונים ועודד ילדים לא לבחור במספרים גבוהים כאלה . השבוע היתה לנו הרצאה שלו . "כשבחרתי 642 בבחירה שלי התייחסתי לזה כבדיחה . אף אדם לא עבר את ה600 בתקופה ההיא . לא הפנמתי שכל החברים והמשפחה שלי יבחרו מספרים ראליים יותר , 100 , 110 , 250 היה המקסימום שהם כיוונו אליו. אין דבר עצוב יותר מלקבור אחד אחרי השני את כל האנשים שאתה אוהב. הדור שהולדנו בחר גם הוא מספרים כאלה. גיליתי מה המשמעות האמיתית של בדידות כשילדי ונכדי השאירו אותי מאחור . " לאורך השנים המציאו להם כינוי – לאלה שכיוונו גבוהה מדי – קראנו להם לבנים. בלי שום קשר לצבע העור שלהם , לבנים היו בדרך כלל אנשים שרצו לשנות את העולם , אנשים אופטימיים שהרעיון של חיי נצח קרץ להם. לאלה שכיוונו נמוך מדי קראנו שחורים . אלה שבחרו מספרים כמו 42 , 60 , 70 או כל מספר שמתחת למאה. בסקר של השנה שעברה גילו שהממוצע הוא 133 וגם זה כנראה בגלל כמה לבנים.. שהעלו אותו. דנוור אובססיבי לחוקי הזמן , הוא הראה לי מחקרים שהוכיחו שהממוצע הולך ויורד ככל שהזמן עובר. למה שאנשים יבחרו למות?
המצב הקיים קשה מספיק , כמו ההורים שלי , התשובה של אמא שלי הוכיחה שהיא בחרה יותר זמן ממנו. אם היא כל כך נחושה לילד נוסף היא כנראה בחרה הרבה יותר זמן ממנו. כך נראה הפחד מלהישאר לבד. היא מקווה שלפחות הילדים שלה יישארו יותר זמן לצידה אחרי שבעלה ימות. מותר לגלות את הגיל שבחרת רק לבן או בת הזוג שלך. חוק שנוסף בזכות ג'ק פספן קבע שאחרי גיל 500 מותר לגלות לכולם את הגיל שבחרת , אבל המטרה היתה להתריע , להפחיד . הם הצליחו. יש לי פחות משלוש שנים לבחירה חגגתי 15 לפני כמה חודשים ואין לי מושג מה לבחור . אני לא יודעת איך נס תבחר . אנשים בזוגיות בדרך כלל מכוונים גבוה יותר , אמא שלי היא הדוגמה לזה . אבא שלי הוא הדוגמה ליוצאים מן הכלל , הם רבים כל כך שהכלל לא ברור כל כך. לנס יש את לי . אני מקווה שהיא תכוון גבוה. אני מקווה כל כך שהיא תישאר לצידי לנצח . אני כל כך רוצה לבחור נמוך יותר ממנה ולא להיות זאת שנשארת מאחור.
לא יכולתי להסביר לניק את כל זה, אז הסברתי מה שיכולתי .
חזרנו הביתה כשהשמש כבר שקעה .
כשחזרנו ראיתי את נס יושבת ליד החלון ובוכה . הגיע הזמן לבחור .

~~~~~~~~~~~~
ממש לא בא לי לא לכתוב לזה המשך . אז אני עושה לי פתיחה להמשך כזה. אבל אין לי זמן להמשיך אותה אז תתעלמו :

לא הצלחתי להרדם מרוב מחשבות עליה. עברתי לסלון והפעלתי את המסך , סיווגתי את הווליום לאוזני בלבד. השעה היתה הרבה אחרי חצות כשנשמעה דפיקה בדלת .
פתחתי אותה המומה וראיתי את לי עומד עם בחור גבוה מאחוריו "ליס. ליס איפה נס?" .