הזיכרון

״ הבטחת !! ״ צרחתי , הגרון שלי כאב , כול בליעה
הייתה כרוכה במאמץ וכאב .
״ הינה .. קחי ״ הוא אמר בחיוך מרושע .. וזרק את הזיכרון
על הרצפה .
קול הניפוץ .. והיעלמות הזיכרון , השברים הקטנטנים שחדרו לתוך עורי
ועינו אותי .
הוא ברח , הסתלק עם החושך .
הזיכרון האחרון – הוא מה שהייתי צריכה .
הוא נעלם .
ברק אור הופיע בשמיים .
ונשאר שם לכול אורך הזעקת הכאב הנוראית שבקעה מפי .
רציתי את הזיכרון , הוא הייה בלתי מושג .
כול תקוותי התנפצו .
הזכרון אבוד .