הזיכרון – 3

קרני הבוקר הפציעו , הציפורים צייצו .
התמתחתי ולא הבנתי איפה אני ..
הרגשתי מוזר , קמתי ושפשפתי את פניי המפויחים.
הרגשתי שבילים לחים – נזכרתי שבכיתי .
נזכרתי בזיכרון שהתנפץ .
יצאתי מבקתת העץ הקטנה
שהשאירה לי זיכרון מר .
שמעתי קול דהרה של סוס
מיד התחבאתי .
ברק ואחריו רעם גרמו לי לברוח .
רצתי במהירות .
הרגשתי את העלים נדבקים לרגלי היחפות
את השמלה הלבנה אפורה המלוכלכת נרטבת .
שיערי הפך לכבד ושחור .
נכנסתי ליער .
הרגשתי שהסוס עדיין נמצא בעקבותי .
המשכתי לרוץ עד שהגעתי לקרחת יער קטנה .
הכול היה רטוב ואפרורי .
שיערי הצליף ונדבק לגופי ופני .
הוא עצר גם .
לא העזתי להביט לאחור .
ידעתי שאני חייבת לברוח .
ואז הוא אמר .