הזאב השחור( פרק שני-זאב)

איתן הביט ביצור, הוא קרא עליו ולא האמין כי היצור הזה באמת חיי,ראקשסה*, הוא באמת היה שם, הוא באמת שם כדי לאכול אותו? עיניי היצור היו מטורפות, הן היו מלאות בטרוף כשחיוכו היה מאוזן לאוזן כשראה את מבטו המפוחד של איתן. "אל דאגה בן אנוש, זה היה מהיר. " לחש במעט גמגום וקולו העביר באיתן צמרמורת. הוא החזיק את ידי היצור, מרגיש את ריח הרקוב מהגופה. "אף פעם לא חשבתי שהאוכל באמת הגיע אלי יום אחד." אמר לעצמו היצור ואיתן דחף אותו מעלו, מנגב את הדם מפניו ומתחיל לחפש דרך להתחמק, רואה איך כל החיים עוברים על פניו. "אני אוהב שאתה נלחם, זה עושה את הצייד יותר מרתק." היצור ניגב את הריר האדום מפיו ואיתן היה בכיוון הנגדי למדרגות היצורה החל את ריצתו לעבר איתן כשאיתן עבר כמה סנטימטרים מסכין היצור, נחתך רק ברגלו והחל לרוץ לכיוון המדרגות שוב, רק שהפעם משהוא בסדר גודל עצום ריחף לצד כתפו. איתן הסתובב מביט אחורנית ורואה זאב עצום בעל עיניים חלולות ולבנות לחלוטין. היצור גיבש צורה לצורת זאב אבל הוא כאילו היה משהו אחר, הוא היה שקוף למחצה ודרכו יכלו לראות חלל עמוק עם המוני כוכבים מנצנצים. איתן לא ראה דבר יפה מזה. הוא נהיה עיוור לדמות. הזאב הביט בו, כאילו רומז שכדי שיברח, אך ראקשסה הקדים אותו הזאב הסתובב אך מאוחר מידי סכין הראקשסה היה תקוע בגבו והוא החליק אותו לאט-לאט לאחור כאילו רוצה לבדוק היטב מה עשוי היצור. "אתה לא נראה אכיל, לך מכאן!" צעק הראקשסה ודחף את הזאב לאחור הזאב מיהר ותפס את שיניו בגרון הראקשסה וקרע אותו לחתיכות. דם הראקשסה היה מפוזר לכל עבר והזאב נשכב על הקרקע נוטף מדם שחור כפם. איתן מיהר לעברו והוא חשף שיניים לעברו מזהיר אותו שיתרחק, אך איתן לא הקשיב לו. "תירגע, אתה הצלת את חיי כרגע. תן לי לעזור לך." אמר בשקט איתן, מזיז את היצור. הוא שקל לפחות ארבעים וחמישה קילו, ופרוותו הייתה כאילו ממים איתן הביט בפצע על גב היצור והרים אותו על כתפיו. אני ינסה לקחת אותה לווטרינר," לחש מהר, אבל היצור החל להיאבק. "טוב, בסדר, אז אני פשוט אקח אותך אלי הביתה ויטפל בך." חזר בעצמו והזאב נתן לו לקחת אותו.

איתן בקושי רב הצליח לסחוב את הזאב לביתו מבלי שאף אחד ישים לב, רק כמה אנשים שיכורים ראו אותו אבל אף אחד אחר. הוא השכיב את הזאב על המיטה ושם על עבר בטנו חומר מחטא, הוא לא הבין למה, אנשי זאב מכל סוג שהוא יכולים להתרפא לבדם, למה דווקא הוא לא? הזאב ילל מעט ואיתן התקרב לעברו מביט בעיניו שהיו לבנות וכלולות. "הכול היה בסדר, אני ידאג שתשתקם בהקדם!" עודד אותו איתן, מעביר את ידו בפרוותו והזאב הריח את כף ידו ואישר לו את זה.
לקרת הלילה איתן השאיר לזאב אוכל ומים בחדרו, הוא לא ידעה אם להשאיר את האוכל לצורת בן אנוש אך בכל זאת השאר סכין ומזלג בורח לישון בסלון ונועל את הדלת למקרה שאמו תחליט לחזור ולבדוק את שלומו. כשהזאב היה בבית הוא לא הרגיש כל כך בודד. פעם אנני הייתה בבית והוא אף פעם לא היה לבד, אבל עכשיו אנני גרה במקלט לאנשי זאב של ג'קסון ומאיה והיא יותר לא מגיע הביתה, אלא אם היא צריכה כסף או סתם מתחשק לה לראות טלוויזיה. איתן נשך את שפתו התחתונה ועצם את עינו מרגיש רע עם עצמו אך מנזה להתעודד מהר ונירדם בחיוך קטן כי בכל זאת הצליח לעזור למשהו.
כאשר קם בבוקר איתן עלה לבדוק מה שלום הזאב אבל לא נשאר ממנו זכר. כל האוכל שהשאיר נעלם יחד עם כמה בגדים. "מזל שהשארתי לו סכין ומזלג." לחש לעצמו איתן. כל החדר היה נקי יותר ממה שהשאיר אותו המצעים שעליו שכב הזאב היו מאורגנים על הרצפה לצד הדלת כאילו רק רצה לשים אותם בכביסה, אך גילה שהדלת נעולה וויתר. איתן הרים את המצעים מהקרקע והתכוון ושים אותם בכביסה עד שגילה מכתב קטן על הקרקע. באותיות לא מסודרות ומעוגלות היה כתוב 'תודה' . איתן חייך לעצמו והרים את הפתק מכניס אותו לתוך מגירת שולחנו ומחייך מאוזן לאוזן, מרגיש קצת יותר בעל ערך.
***
"אז מה אתה מנסה להגיד מעצם?" מאיה הייתה מבולבלת, לאמין שאחד השליחים שניסו לרצוח אותה הוא בעצם אדם טוב לב היה דיי קשה. "אני מסביר לך כבר פעם שלישית, הוא הציל את חיי!" אמר איתן ומאיה נשמע בכבדות דרך הטלפון. "איתן, אתה מקשיב לעצמך? אנשי זאב לא שולטים על עצמם בירח מלא, כנראה הזית." מאיה פלטה נשימה כבדה מפיה ואיתן הבין שהיא לא מאמינה לו. "שהיה," לחש ומאיה ניסתה להגן על עצמה מהר ואיתן רק פלט עוד קללה חרישית מתחת לשפתיו. "טוב, אני חייב ללכת, נדבר כבר." פלט איתן וניתק את הקו לפני שמאיה עוד תסגור אותו במוסד או תתחיל לחשוב שהוא מקנא, אבל האמת הייתה שהוא באמת קינא, הוא קינא שג'קסון הוא זוג האלפא שלה, והוא ידע שזה אף פעם לא היה אפשרי. 'זוגות אלפא הם נאמנים אחד לשני אפילו אחרי המוות.' הוא קראה את זה בספר של ג'קסון, ובכלל מהתחלה איתן הגן עליו ועכשיו הוא רוצה להרוס אותו. חבל שבינתיים הסדר הפוך. הוא נכנס לבית הקפה, מחפש במבטו את הלינה, אך ללא הצלחה. "הלינה עובדת היום?" שאל, סתם כדי לדעת מה שלומה. "כן, אבל במשמרת ערב…" ענתה מלצרית כהות עור ובעלת שיער שחור קצר. היא נתנה לאיתן תפריט וחייכה לעברו, על תג השם שלה היה כתוב 'קיילי גייסון' איתן חייך לעברה והחזיר לה את התפריט מתחיל לומר מה הוא רוצה להזמין והמלצרית השלימה אותו בצורה מושלמת "מאפה שוקולד וקפה?" שאלה בחיוך מושלם. איתן הרגיש צפויה והנהן. "אל תפחד, הלינה אמרה לי שאתה תמיד מזמין אותו דבר אז כבר ידעתי." אמרה המלצרית ורשמה את ההזמנה. "באיזה שעה אמת שהיא תבוא?" שאל איתן קצת מסוקרן. "היא עולה למשמרת בשמונה בערב." ענתה המלצרית והלכה לשולחן הבאה.
איתן אכל חצי מאפה ושתה את הקפה מהר, מעיין בספר של ג'קסון פעם נוספת. 'זאבים אלה הם נדירים בהחלט, הם אינם מתגלים בפני אף יצור אחר ורק במקרים נדירים במיוחד יצור זה נחשף בפני אנשים.' אז למה הוא התגלה אתמול? תהה איתן בליבו, מביט בציור של הזאב. 'היצור הוא כמו אנשי זאב רגילים, אך צורתו המקורית היא לא זהות אנושית, אלא הזאבית. הוא משתנה לזאב כרצונו בלבד! ואינו תלוי בירח.' איתן המשיך לקרוא את הספר בעיון רב עד שהבין שהשעה כבר רבע לחמש והוא חייב לחזור הביתה. בזמן חופשת הקיץ איתן הרבה להגיע לקפה הזה, זה היה בית קפה קטן עם המון אנשים נחמדים, כך שאיתן אהב לשבת שם ולקרוא או סתם להביט במכוניות שחולפות מחוצה לו. הוא לקח את הספר, לא שוכח את הטלפון ובודק פעם נוספת שהכול עליו, משאיר כמה שטרות על השולחן ושולח חיוך מהיר לעבר המלצרית. "להתראות," ירה במהירות באוויר ויצא.
מזג האוויר היה אפלולי, כמעט כמו בכל פעם בעיר הארורה הזאת, איתן הרגיש כמה טיפות מים על בגדיו ומהר החל לרוץ לכיוון ביתו, נכנס פנימה ובודק בפעם האחרונה אם יש משהו בבית. "אנני? אימא?" שאל בקול, אפילו שידע שאנני תהיה במקלט ואמו כרגע בסמינר מחוץ לעיר לכמה ימים. אביו ואמו היו פרודים, כך שאביו חיי בארץ אחרת עם משפחתו החדשה וזה לא הציק לו שהבן היחידי שלו עכשיו לבד כמעט שבועיים, אם לחשוב על זה שוב הפעם האחרונה שדיבר אתו הייתה ביום הולדתו השבע-עשרה, כלומר לפחות לפני עשר חודשים. הוא הוריד את נעליו והניח אותם בארון נעלים בכניסה, נכנס לבית בהתנשפות קלה וכרס על מיטתו. המיטה הדיפה ריח נעים, ריח של אדמה וריח של פרחים, ריח מוכר אבל איתן לא זיהה את סוג הפרח מריחו, הוא עצם את עיניו ונרדם.
***
איתן שכב על המיטה הביט בקיר הלבן שמול עיניו, תוהה עד כמה היה בודד לשארית חיו, לרגע מישהו פתח את דלת חדרו, הדמות הייתה מטושטשת, אך היא נראתה לחוצה, היא חיפשה משהו בחיפזון רב והדמות הכניסה משהו לתוך החדר. שקית? תהה איתן ופתאום הדמות התקרבה לעברו, והוא הרגיש שהדמות מביטה בו, עיניו היו חצי רדומות אך עדיין הוא הרגיש במבטה, "תישן טוב," לחשה הדמות ואיתן פתח את עיניו. הוא היה לבד, והחדר היה בודד לחלוטין. סתם חלום. פלט במחשבותיו מתיישב על המיטה בבוז עמוק ומעביר את ידיו בשיערו החום. שקית קטנה הייתה מונחת לצד מיטתו. איתן בלע את רוקו ופתח את השקית. הייתה שם חולצה לבנה שלו וג'ינס שאתמול הזאב לקח. איתן הרים את החולצה והמכנס הם היו מגוצים היטב וריח נעים עבר מהם. מה שבטוח זה לא גבר, הוא כיבס לי את הבגדים ועוד גיהץ אותם בצורה מושלמת. חשב איתן מביט בבגדים הנקיים וקיפל אותם לארון. הוא הביט בשעה. רבע לתשע, הלינה כבר התחילה את המשמרת שלה. נזכר וביטנו השמיע רעשים של רעב. בכל היום הוא אכל רק חצי מאפה וקפה. חיוך זדוני עלה על שפתיו. אני פשוט רעב! אמר לעצמו והחל להתלבש.
בבית הקפה עבדו עכשיו רק שלושה מלצריות, אחת מהן הייתה הלינה, כהרגלה היא לבשה את מדי המלצרית שלה ושיערה העם היה אסוף, הצמות הקטנות נחו בצורה מושלמת על גבה התחתון ועיניה הכהות טילו על גבי דף קטן של הזמנה. "שולחן שמונה, מזמינים סלון ותה קר." אמר הלינה והביטה בחיוך לעבר איתן. "אתה חייב לי טיפ שמן היום." הזכירה לו הלינה המארחת הראתה לו איפה הוא יכול לשבת. "אני זוכר," אמר בחיוך והלינה חייכה החצי חיוך קצת עקום, פנייה התמלאו בסומק והיא רצה לעבר איזה לקוח שהתחיל להתעצבן.
"אני ממליצה לך לשמות את ההזמנה היומית שלך להיום," קול נעים נשמע מאחורי גבו, הלינה עמד מאחוריו והביטה בתפריט. "מתלבט?" לחשה ואיתן זז מעט באי נעימות. היא התרוממה בחיוך והחלה להציג את המנות המומלצות לפיה. "יש לנו פסטות טעימות, וגם דגים." אמרה לבסוף ואיתן עדיין נראה קצת מבולבל. "מה את ממליצה, אבל באמת?" הלינה הביטה לאחור ולקחה את התפריט מידיו של איתן, מביטה שנית לבדוק שאף אחד מהמלצרים לא שם לב. "הפסטות לא ממש טעימות, אני ממליצה לך לטעום מהדגים, אפילו שגם אותם אני לא אוהבת. אבל כי טעים אצלנו זה הרביולי, אני תמיד מזמינה אותם במשמרת צהריים." איתן חייך לעברה ואמר לה את ההזמנה שלו, היא חייכה מהר והלכה לדרכה.
הוא הביט בטלפון שלו, מחפש בעיניו משהו יוצא דופן, הודעה מאימא, הודעה מסבתא שלו, הודעה מאנני? איתן פתח מהר את ההודעה במבט קצת מהסס. 'איתן, אני בצרות, איפה אתה?' איתן חייג מהר למספר של אנני, לא בטוח במה שהוא צריך להגיד. "איתן?" לחשה אנני מעבר לטלפון. "איפה את?" איתן הביט במפית שעל השולחן. אנני בכתה, היא לא הפסיקה לבכות. "מה קרה?!" צעק בלחש לעבר הטלפון , הלינה עצרה כמה שניות והגישה לעברו את המנה שלו. "איתן, אני –אני חושבת שהרגתי משהו!"